אם יעקב· רבי יעקב בנימין יקימובסקי
ברכות · דף ד:
חכמים עשו סייג לדבריהם כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר אלך לביתי ואוכל קמעא ואח"כ אקרא ק"ש ואתפלל וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה אבל אדם בא מן השדה בערב נכנס לביהכ"נ אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך וכל העובר על ד"ח ח"מ, והקש' הט"ז בסי' רל"ה מבניו של ר"ג שעברו על דברי חכמים כשבאו מבית המשתה, ועדיין לא קראו את שמע ותירץ שהם התחילו בהיתר קודם שהגיע זמן ק"ש, ואם התחילו בהיתר א"צ להפסיק, והקשה בספר אור לו בציון לפי"ז משמע הא התחילו באיסור צריך להפסיק, א"כ לפ"ז לא מקשי הגמרא מידי בסוכה דף ל"ח ע"א) גבי מי שבא בדרך ולא היה בידו לולב נוטלה על שולחנו, בשעה שבא לביתו ושכח ולא נטל קודם אכילה, צריך להפסיק סעודה ולטול לולב, והק' הגמרא למימרא דמפסיקין ורמינהו אם התחילו אין מפסיקין ואם איתא דכי אמרינן אין מפסיקין בהתחיל בהיתר דוקא אבל בהתחיל באיסור מפסיקין א"כ לא מקשי הגמרא מידי דלולב מצפרא זמנו הוא והוי התחיל באיסור, ועיין בהר"ן בפ"ק דשבת ובסוכה שם במקומו שיש כאן מקום עיון עכ"ל. ולי לק"מ לכאורה, הלא התוס' בשבת דף ט' ע"ב) ד"ה ואם, הוכיחו דהגמרא ואם התחילו אין מפסיקין מיירי נמי בהתחיל באיסור, ע"ש, וא"כ שפיר מקשי הגמרא בסוכה כיון דמוכרחין לומר דמתניתין דשבת מיירי נמי בהתחיל באיסור, ובכ"ז אין מפסיקין ולמה בלולב צריך להפסיק וליטול על שולחנו כיון דבשני המקומות הוי התחיל באיסור ולמה נתחלקו בדינם ואכמ"ל: