אם יעקב· רבי יעקב בנימין יקימובסקי
ברכות · דף ב.
ישתבח הבורא, ויתרומם היוצר כל הנבראים ויצורים, העליון, ועיני אל יראיו, ברוך הוא שזכינו, לעסוק בתורתו, ולכל אחד, כפי שכלו ותשוקתו, נתן לנו, חלק בתורתו, ליגע ולעיין בה עד מקום שיד שכלו מגעת, והיא הנותנת כח ועוז לעוסקיה, ומנחלת העוה"ז והעוה"ב, וכתב בהקדמת ספר ב"ע דגם לצעירי התלמידים נתן רשות לחדש בה אחרי שיעמול בה בכל יכלתו ע"פ דרך הישר ודרכי רבותינו ז"ל בהקדמת אמיתיות, כאשר יעזור לו החונן לאדם דעה וכאו"א מחויב ללמוד ולעסוק בתורה בעיון ועמל בכל היכולת וכמו שמה"ת מחוייבים בלמוד תוה"ק יומם ולילה כן מחוייבים לעסוק בה בעיון ועמל ויגיעה. וע"ז תקנו בברכת התורה לעסוק בד"ת וכמ"ש הט"ז בא"ח סי' מ"ז ס"ק א' שהוא בעסק התורה בעיון היטב, וכן פי' השל"ה הק' הא דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה, דמלאכה היינו עומק הפלפול כו' ע"ש, וכמו שבכל המצות צריך שיכוין ברעותא דלבא שעושה אותן לשם ה', וכ"ש בנדרים )דף ס"ב ע"א(ר"א ב"ר צדוק אומר עשה דברים לשם פועלן אל תעשם עטרה להתגדל בהם, מכש"כ בלמוד התורה שהיא המביאה לידי כל המצות צריך שיעמיק בה בכדי להכין כ"ד על בוריה, ובזה יבוא בזמן מועט ללימוד לשמה כמ"ש הרא"ש שלימוד לשמה נקרא ידיעת התורה על בורי', ועי"ז יתקים בו מאמרם )במ"ר בפתחתא דאיכה(המאור שבה מחזירם למוטב:
והנה איתא במסכת אבות פ"ו מ"ב אריב"ל בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם ומקשים המפרשים מה תועלת מהבת קול אחרי שאין שומע ממנו, ועוד הלשון שכל מי שאינו עוסק משמע נתינת טעם למעלה על ההכרזה או על עלבונה, אכן הדברים מבוארים שכל הפורש מן התורה אין מרגיש באהבה לעורר את נפשו בחשק פנימי ללימודה כמ"ש אם תעזבני יום יומים אעזבך, וכמו שבאכילה וכל תענוגי עוה"ז שכל המוסיף בהם נשתרש באהבה עד שקשה לפרוש מהם ולענות נפשו בפעם מן הפעמים, כן זה לעומת זה אהבת התורה שכל המוסיף להתעסק כה כן מתגבר חשקו תמיד וכן להיפך כמו שכל הפורש מעניני עוה"ז ומהדברים שאינם מוכרחים לו מעט מעט. עד שבמשך העת ההרגל נעשה לו לטבע שני ואינו מרגיש כלל אהבה גם להדברים המוכרחים לו [מצד מצותיו ית'] ומפאת נופו ובריאתו, כן לעומת זה בתוה"ק שכל הפורש ממנה נעשה לו ח"ו לס"ה עד שאמרו שנה ופירש יותר מכולם, שכמו מי שמוטל בערש דוי ימים רבים ונפשו ממאסת ממאכל תאוה עד כשרואה אדם האוכל נגד עיניו לזרה הוא לו, כן הפורש מה"ת מאבד את ההרגש מכל וכל שלא די שאינו עוסק בתורה מצ"ע אלא שמוסיף ברעתו לשנוא את העוסקים בה, והכל מצד שהתורה בכללה שפלה בעיניו ורחוק הוא מאהבת התורה, ע"כ בראותו לאותן שעוסקים בה ובפרט לחובר חבורים שלמותרות יחשב לו. וידוע שאמרו הטבעים שסביב וממעל להר סיני נשמעים במרומים גם עתה קולות מקולות שונות ופי' הז"י וז"ל ולהן לע"ד רמז ריב"ל שהקולות המה בכדי להזכירו מ"ת, וזהו הקול הקטן החוזר מהקול הגדול שנשמע במ"ת על הר סיני לעורר בית ישראל מתרדמותם עכ"ל, ור"ל כשיתעורר לאדם איזה הרגש, זהו מקול החוזר שנשמע מקול הגדול, והמשכיל שומר הרגש ההוא שלא להדיחו במשאת שוא, ובעניני עוה"ז רק להוסיף חילים להתגבר בעסק התורה ולרחם על ענים וב"ת:
ואם ישאלך נפשך אחרי שהוא קול החוזר מהקול הגדול של מ"ת שאז כל העם ראו את הקולות ויחרד כל העם, ולמה זה לא יתעוררו עתה מתרדמותם ואולתם להרגיש איזה הרגש פנימי להתעורר לתורה ולעבודה ע"י הקולות, ע"כ אמר לנו התנא שמשו"ה אינם מרגישים שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף היינו מוגער בנזיפה מאבינו שבשמים, וזהו שפיר שענין הכרזה הוא לתועלת אוהבי תורה שמתעורר להם הרגש פנימי לקיים את התורה ע"י ההכרזה רק שכל שאינו עוסק בתורה עד שנאבד ממנו הרגש הרוחני שנקרא נזוף. ולזאת אינו שומע ואינו יודע, כי בנפשו הוא, ורע מר גורלו בעזבו ה', וכמ"ש נזם זהב באף חזיר, אף שהנזם עליו נובר באשפה תמיד כן אשה יפה זה ת"ח אשר הוא סרת טעם שכבר נאבד ממנו טעם (אפעטיט) של התורה הק' ע"כ שוב אינו מרגיש שום הרגש לאהבת התורה ע"י הכרזת הבת קול. אברא שזה רבות בשנים אשר יעצוני כליותי להעלות איזה חיבור מחיבורי עלי הגליון בעט ברזל ועפרת למען יעמוד ימים רבים ולא ילכו לאבוד החי"ת אשר רבות עמלתי ושמתי לילות כימים, אכן כליותי ישיבוני הלא הנך רואה כי ירדה קרן התורה כמה מעלות אחורנית ואין תומך בידה ובפרט בראותי זלזול המחברים והספרים כי רבה היא, אשר רבים אומרים למה זה לנו הספרים החדשים מקטני הערך הלא רבים המה הספרים היקרים וגם עליהם אין עתותינו בידינו לעין בהם ע"כ שבתי אחור זה כמה שנים ולא הרהבתי עוז בנפשי לשום גם אני חלקי בין חוברי חבורים להפיצם על פני תבל ללמד ב"י קשת מלחמתה ש"ת, אכן עתה אמרתי לנפשי קום לך נרדם הלא ידוע מאמר ז"ל בע"ז (דף ג' ע"ב) עה"פ ותעשה אדם כדגי הים למה נמשלו בני אדם כדגי הים ל"ל מה דגים שבים כיון שעולים ליבשה כו', וכמו שדרך הדג לאהוב טפה חדשה של מי גשמים שאף בהיותה כל גופה במים מתעוררת לקבל טפת הגשמים, כן אחכה שאף פטפוטי דאורייתא ממילי חדתא דילי יהא יקר בעיני אוהבי תורה וידעתי היטב שנמצא בהם כמה דברים טובים וכן המעיין בהם בעין טוב יתענג להוסיף בהם לקח, וזה יצא ראשונה, יען שחי"ת על ברכות הנהו דבר השוה לכל נפש וגם לא מנעתי ברוב המקומות להביא הגמרא בשלימות כדרך בעלי התשובות, בכדי שיהא קל לב"ת לעיין בהם אף בלתי גמרא ופוסקי' לנגד עיניהם. ואבקש מכל המבקרים את ספרי לא להוציא דבה בהשקפה ראשונה כי רבות עמלתי בעיון עמוק עד אשר העלתי א"ד על הספר ואם אחרי כ"ז שגיאות מי ימצא ידינוני לכף זכות כי מפני מיעוט הספרים ורוב דחקותי קצרתי במקום שהי' לי להאריך וקראתי שם החלק הראשון אם יעקב בכדי לרמז בזה שם אמי הצדקת מ' רבקה שליט"א [שאצל רבקה אמנו כתב המקרא הזה (בראשית סי' כ"ח) וממילא נרמז בזה גם א' משמותי] אשר השתדלה בימי עלומי למען יהא ביכלתי לעסוק בתורת ה', ומעתה אברך בברכה המשולשת ברכת כהנים לכל אלו הקונים ומקבלים את ספרי בסבר פ"י ובפרט לכל מי שילמוד ויהגה בהם לתרץ את דברי אף במקום המוקשה ח"ו אשר הטעות מצודה פרוסה על כל החיים מי יודע אם כונתי הכל על ד"ה, אולם סהדי במרומים, שכונתי לש"ש לעשות נ"ר לקוב"ה, שחדי בפלפולי דאורייתא, ואבקש בתפלה, שי"ר מלפני אבינו שבשמים, לקבץ נדחי י', ולהשכין שכינתו בתוכינו ולטהר מחשבתינו, לעבדו באמת ובשמחה, ולעשות נחת רוח לפניו מרוב כל, אמן כי"ר, המחבר, יב"ז כהן צדק:
אברך בברכה המשולשת ברכת כהנים לאחותי הצנועה פרימע ופיגע חנה יאקומאווסקי תחי':
אחיהם המחבר אם יעקב:
אם יעקב על ברכות דף ב/א:
תנא היכי קאי דקתני מאימתי ותו מאי שנא דתני דערבית ברישא לתני דשחרית ברישא, תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך והכי קתני זמן ק"ש דשכיבה אימת משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, ואי בעית אימא יליף מברייתו של עולם דכתיב ויהי ערב ויהי בקר י"א, ופירש רש"י ד"ה ואי, הא דתני ערבין ברישא יליף מברייתו של עולם עכ"ל וא"כ משמע מרש"י דלא אתי האב"א לשנות קושיא הראשונה תנא היכי קאי וא"כ ק' מאי עדיפא לן בהאי אב"א מתירוץ הראשון דמתורצים שפיר שני הקושיות, שוב ראיתי בצל"ח שהק' כן, ונ"ל לפי מה שמקשים עה"פ הזה דויהי ערב ויהי בוקר יום א' למה לא כתיב יום ראשון כמו בכל הימים יום שני יום שלישי כו', ודכירנא כד הוינא טליא אמרתי לתרץ ע"פ הגמרא דלקמן דף י"א ע"ב לימא יוצר אור ובורא נוגה, כדכתיב קאמרינן. אלא מעתה עושה שלום ובורא רע קאמרינן כדכתיב, אלא כתיב רע וקרינן הכל לישנא מעליא, ה"נ לימא נוגה לישנא מעליא. אלא אמר רבא כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום, וכן מבואר באו"ח סימן נ"ט ס"א דתקנו להזכיר מדת לילה ביום להוציא מדעת האפיקורסים שאומרים מי שברא אור לא לא ברא חושך ע"ש א"כ אפ"ל דלכן כתיב יום אחד להגיד לנו בתחלת התורה שהערב ובקר אל אחד בראן, ולזאת ראוי להודות לשמו ולקבל עלינו עול מלכותו יען שכל הבריאה ממנו וכמ"ש עם זו יצרתי תהלתי יספרון ר"ל שתכלית הבריאה למען יכירו גדלו ותפארתו ובשמו יתהללו, וכן הוא פירוש הכתוב ויהי ערב שמראה לכאורה על דין, ויהי בקר שמראה על מדת הרחמים שהם ביחד יום, אל אחד בראן, וזהו אחד שמיחס הכל אל אחדותו ית' למען הוציא מדעת האפיקורסים. ובאופן זה אפ"ל ג"כ דהתחיל התנא מאימתי בתחלת הש"ס דקאי ג"כ ע"ז הפסוק אחרי שהפסוק הזה מורה לנו בתחלת התורה שהיום והלילה הוא מה', כן מתחיל התנא בתחלת המשניות מק"ש שנוכל להסמיך עזה"פ שראוי הבורא כל הנבראים לקבל עול מלכותו עלינו ולעבדו שכם אחד, וכמו שאפ"ל דקאי אקרא דובשכבך ובקומך דשם למד חובת הקריאה וכמו שפירש רש"י בד"ה אקרא, כן אפ"ל ג"כ בזה הפסוק דלכן כתיב אחד יען דמראה לנו על אחדותו שצריך לקבל עול מלכותו וליחדו, ושפיר בזה מאי דמביא הגמרא כל הפסוק דאם נימא דלא בא לשנות רק קושיא השניה די להביא רק תחלת הפסיק ויהי ערב ויהי בקר גו'. ובזה יש לתרץ ג"כ קושית הצל"ח שהק' למה נקרא זאת המסכת ברכות ולא ק"ש, דאפ"ל דע"י ההתבוננות מבריאת הערב והבקר וכל היצור, יבואו להודות לשמו ית', ולקבל עול תורתו ולברך אותו, ע"כ נקראת זאת המסכת ברכות, וז"פ: