אלפי מנשה חלק א· רבי מנשה בן־פורת מאילייא
אלפי מנשה אות קעו טעם על דברים שבע"פ וכו'
ארחיב קצת הדיבור, בטעם הידוע לכל, בתחלת העיון, ואח"ז אוסיף קצת עומק, במה שנוגע לענינינו, והנה ענין ב' התורות שבכתב ושבע"פ, הוא כך, ואדבר מתחלה, מענין תועלת הדיבור והכתב, שיש בכל א' מעלה מיוחדת, שאין בחבירו, והוא זה, ידוע. שע"י הדיבור פא"פ, יתבאר הדבר ביותר ביאור, מפני ריבוי שמות נרדפים ומושאלים, שיוכלו לפרשם, על כמה אופנים וביאורים שונים, נוטים מן הכוונה האמיתית, ובדבור יבאר לו, וגם חבור ופרוד הענינים, שקשה לבארם בכתב, מה שניתן ע"ז סימני פסקי הטעמים, וכולי האי ואולי שצריך עדיין המבין, לשקול בשכלו, ומכ"ש שברוב העתים. לא יתנו לב על הסימנים כלל, והוא כמו שהבאתי לעיל, שאם ועשו לאדם, כמה קשרים וסימנים בבגדיו. מבלי שידע שהוא לסימן, שלא יועילו לו כלל, וכן הענין בפסקי הטעמים שבהמשך הזמן, מפני טבעי רוב ההמון, שלא יניחו עצמם להתלמד. כ"א דבר, שלא ידעו בלתי זה, שום התחלה כלל, אבל כשידעו איזה התחלה קטנה, אזי סוברים שיודעים לגמרי, כל הענין בתכליתו, והוא עליהם לטרחא יתירה, להתלמד עד תכלית הדברים. וכן הוא בענין הכתב, שלא יוכלו לקרותו, בלתי ידיעת האותיות, וענין הנקודות, וע"כ הם מוכרחים להתלמד קצת, אף שלא בדקדוק, רק בכדי שידע לומר הדברים, כל א' כפי לשונו הנלעג. אבל ענין ותועלת פסקי הטעמים, שהוא לחבור הענינים ופרודם, לא ירגישו בזה, וע"כ נשכח סימנם לגמרי, רק בכדי שידעו הנגון המקובל להם, ושעי"ז יתקנו בעולמות עליונים, ושיהיה קורא בנעימה. ואינם רוצים כלל להתלמד. ענין הכוונה הפשוטה שלהם, סימני החבור והפירוד וערכיהם ופרטיהם, עכ"פ בע"פ מתבאר הדבר ביותר. אבל מטלת הכתב הוא, שלא יסורו הדברים מלבו, בהמשך הזמן. ע"י שכחה הגוברת, כמו רשימה הנעשה, על איזה דבר רך בהמשך ישקע הרושם, ולזה ניתן הכתב. אבל א"א לכתוב כל פרטי האריכות והביאור, שנאמרו בע"פ, רק לכתוב ראשי פרקים, שיזכור עי"ז, כל הענינים שנאמרו בע"פ, ונתנו ע"ז כמה סימנים, אשר לא יועיל, רק למי שלמד בתחלה בע"פ הענין בביאור, אבל למי שלא שמע מתחלה בע"פ, יהיה אצלו כמו ספר החתום, ויוכל לטעות הרבה בכוונת הדברים, והוא כמו שמוצא למשל איזה רשימה שרשם איזה דורש לעצמו. ראשי פרקים, מהענינים שידרוש, שהמוצא לא יבין מזה כלל, ולפי זה נכונים הדברים בטעמיהם, שדברים בכתב, אי אתה רשאי לאומרם בע"פ, שלא יוכל להראות לו הסימנים והרמזים, שנרמזו בכתב, ע"י חסר ויתר, וקרי וכתיב, וקוצי האותיות שמרמזים כל סימן על ענין ידוע, ודברים שבע"פ, היינו ביאור הדברים באריכות, אי אתה רשאי לאומרם בכתב, כי לא יוכל ע"ז, לבאר הכל בכתב, וישתנה הכוונה, וכשהבאתי הטעם בביאור קצת, מה שידוע לכל, אבאר עוד טעם, לפי עניני, ממה שבארתי בסי' הקדום: