אור ברסלב
אלפי מנשה חלק א אלפי מנשה אות קלו ביאור המדרש בתחלה עלה במחשבה,

אלפי מנשה חלק א· רבי מנשה בן־פורת מאילייא

אלפי מנשה אות קלו ביאור המדרש בתחלה עלה במחשבה,

אלפי מנשה אות קלה ביאור הפלוגתא שעל הפסוק ופערה פי' וגו'

הנה, הבאתי לעיל. לחלק בין טבעים לרצונים, שתיקון הטבעים תלוי, בסידור כל דבר על מכונו. בכדי להשיג ממנו, הענין והתועלת שנצרך מזה ואם יחסר איזה דבר שלא נעשה ונסדר כראוי. אזי בע"כ כפי ענין החסרון. יחסר שלימות הדבר המקווה, ואין שייך בזה, שום רחמים, רק צריך לתקן הענין שחסר בהם. כי לא ישנו דרכם וטבעם כלל. אבל בבעלי רצונים שיוכלו לדחות, ענין עובר, והנאה מועטת, בשביל ענין קיים. והנאה מרובה בהם שייך מדת הרחמנות למשל, אם א' הקניט את חבירו, ועבר על רצונו, ויש יכולת בידו להענישו רק כשחבירו מכניע עצמו נגדו ומבקשו ע"ז יכמרו רחמיו על צערו של חבירו וימחול לו ע"ז והנה מבואר בספרים, ומובן ג"כ. על דרך הסברא, שענין הרווחת האדם בעו"הז. שלכאורה, הוא קשה הציור מאוד שיצטרך הש"י, למעשה ידי אדם, וכתיב, אם צדקת מה תתן לו אלא הענין הוא כך, שהשפע מלמעלה הוא תמיד בלי הפסק בכל ענייני הצטרכות, ממדרגה התחתונה, עד תכלית העונג רק האדם, צריך שישתדל לעשות עצמו, כלי מוכן, לתקן מזגיו וטבעיו, שיוכל לקבל שפע הטוב, ואם יחסר לו איזה דבר, במזגו וטבעיו, אזי העונג הגדול, צער הוא לו, וכמו שהמשלתי לעיל, בענין חכמת השיר, ותענוגי חוש הראי' להבין עונג מציורים נערכים, ומכ"ש בהנאה רוחני', מענינים שכלים אם לא יהי' האדם, מוכן ע"ז לקבלם, יקוץ בהם, ותקצר נפשו מזה, בשומעו איזה שיר יפה, כמשלם ז"ל, אבוב לתרי זמר וכו' או באיזה ציור וכו', ואמשול עוד, בענין שהוא דוגמא ממש, להרווחת חיי העו"הב, והוא ענין הנשמה שבאדם וחי שהוא החיות והשכל האמיתי, שהקב"ה נמשל להנשמה, שהוא נשמה לכל העולמות, כאמרם ז"ל, מה הנשמה וכו' שהנה החיות והשכל, הוא דבר הקיים לעד בלי הפסק, רק ענין הטבעים, שאינם מרגישים, הוא שלא הוכנו כפי מזגיהם, לקבל אור החיות, והחי שהוכן לקבל החיות, יחול עליו חיות והרגשה, כל חי לפי ערכו, יתוסף בו הרגשת חיותו, ושינויי הרגשת חיותו, תלוי בענין מזגיו, כגון כשנתקרר איזה אבר לא ירגיש בו הרגשה דקה, וכשנתחמם ונתפשטו אבריו, הוא מקבל הרגשה יותר דקה הכל לפי ענין הכנתו, והנה החי לא הוכן לקבל רק הרגשה חושית. והמדבר ניתוסף בו הכנה, לקבל ענין הרגשה שכלית, וכל מה שיוסיף בעצמו, לזכך חומרו. ולהרבות ידיעותיו, יהי' מוכן יותר, לקבל ענין שכלי יותר גבו', למשל מי שהוא בקי בטוב באיזה ענין בגמ' יוכל לקבל, אם יאמרו לו בזה, חריפות והמצאות שיהנה מזה מאוד, ואם אינו בקי היטב. אזי לא די, שלא יוכל להנות מזה, אלא שעוד יהי' עליו לטורח לשמוע זה, כשהוא מרגיש שהוא חסר זה בנפשו. וכמו במזון הגוף. שעי"ז נתחבר הנשמה עם הגוף.

שבוודאי, הנשמה אינה דבר שתצטרך למזון, אלא כשהגוף נשתלם, על שלימות מזגו, כפי הראוי. הוא מוכן לקבל אור הנשמה שבו, וכן הוא הענין בכל הדברים, ויתבאר עוד ביותר עומק. בהגיעי אי"ה לדבר, בחלק חכמת התורה דרכי' והדרגותי', עכ"פ בזה המעט שהבאתי, יובן בקל, שתכלית הטובה. הוא ענין הדין היינו הסידור כל דבר על מכונו הראוי לו, כי ענין הדין והמשפט הוא, להיות דן ושופט בשכלו, איך לסדר הדברים. ואי"ה כשאחבר ספר על דרכי הלשון, כפי שהבאתי לדוגמא. שרובי ידיעות התורה, תלוי בבקיאות בדרכי הלשון, אבאר תיבת דין ומשפט מאיזה פעל, הם יוצאים, שיורו על הענין שכתבתי, ועתה אשוב לעניני. הנה האב האוהב את בנו ומייסרהו בע"כ, לקבל איזה רפואה, שהיא מרה וקשה לסבול בשביל תכלית רפואתו, שהוא ענין טבעי שלא תועיל שום רחמנות, ולא יתרפא, עד שתושלם דרכי הרפואה, כפי ענינה או שלא יניחהו לעסוק בתענוגי הזמן, כפי רצונו, בכדי שיתלמד להיות איש, שיוכל לעסוק בעניני תכלית, להרווחת פרנסתו, או לש"ד. איש איש. כפי נקודת מרכז כוונתו, לזה או לבא. וזה הוא תכלית טובת הבן, ולא יחוש האב, לצעקת הבן, ולמלא רצונו ותאוותו, רק יכוין לתכלית טובה קיימת, וארחיב הדבור בפרק בפ"ע:

תוכן העניינים

אלפי מנשה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה