אור ברסלב
אלפי מנשה חלק א אלפי מנשה אות קלה ביאור הפלוגתא שעל הפסוק ופערה פי' וגו'

אלפי מנשה חלק א· רבי מנשה בן־פורת מאילייא

אלפי מנשה אות קלה ביאור הפלוגתא שעל הפסוק ופערה פי' וגו'

אלפי מנשה אות קלד הצעה קטנה

הנה פלוגתת ר"ל ור"י, שר"ל אומר, שאפי' חיסר חוק א' יורד לגיהנם, ור"י אומר, שאפי' קיים רק חוק אחת נצול מדינה של גיהנם, מבואר בקל, לפי מה שהקדמתי ידיעותי, דמר אמר חדא, ומר אמר חדא ולא פליגי, ומה ששייר ר"ל, מפרש ר"י, והוא כמו שבעו"הז, צרכי האדם המרובים, אף לדברים הכרחיים, יקשה מאוד על האדם, וכמעט שהוא נמנע שיספיק לעשות בעצמו כל צרכיו, ומכ"ש לחיי הרחבה ועונג, אלא כל צרכי האדם, יושלמו ע"ד החילוף, יש מלאכה יקרה, שעל ידה, יוכל להשיג בריווח, כל צרכיו, ע"י חילוף, ויש מלאכות בינוניות, שיצטרך א', לעסוק בכמה מהם, עד שישיג שארי צרכיו על ידיהם, וכן הוא ממס בעו"הב, בענין תורה ומצות, שלהשלמת צרכי האדם, נצרך בוודאי, לקיום כל תרי"ג מצות, בכלליותיהם ובפרטיותיהם, ואם יחסר א' מהם, צריך להשתלם, בדינה של גיהנם, אלא שביאר ר"י, שא"כ אין תקוה. שיושלם שום אדם על שלימותו, ומצא להם תקנה, שיוכל להרויח אף ע"י חוק א', והיינו שיחזיק בה, ויעסוק בה תמיד ביותר, ויוכל להשיג על ידה, ע"פי החילוף כל יתר צרכיו, כמו שהבאתי דוגמתן בעוה"ז, ובזה יתבאר ג"כ, מאמר ר' חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, דלכאורה יראה, שחוב הוא להם, שבהפקד א' מהם, יתחייבו דין למקום, אבל לפי מה שביאר ר"י, ניחא טובא, שהמציא להם כמה דרכים, שיוכלו להרויח ולהשתלם על ידיהם וגם כפי שבארתי לעיל, שיש חיי הסיפוק, וחיי עונג, שאין להם שיעור למעל' והנה, אם לא היה אוהבם ומחבבם חיבה יתירה לא הי' נותן להם מצות רק כפי שישלימו לחיי הספוק. אבל מאהבה שאהב ה' את ישראל, הרבה להם תורה ומצות, שיוכלו להשיג עי"ז, חיי עונג, כפי האפשרי איש איש, כפי שהוא מוכן לקבל הטובה, ועתה נשאר עלי לבאר, שלא יהיו דברי ר"ע ור"ל, סותרין למה שמפורש בכמה מקומות, שכל העולם, וכן כל יחיד ויחיד, נידון בתר רובו, אבל הוא דבר פשוט, ויתבאר בקל, ומקודם, צריך אני לבאר, ענין הרוב, שלכאורה, איך יושלם בכל. ע"י הרוב והרי עדיין חסר יתר הצטרכותו, למשל, אם יהי' א' רעב, צריך לאכול כדי צרכו להשלים רעבונו. ואם יחסר לו מזה. עדיין הוא חסר, ותאב עוד לאכול, וכן בכל הדברים, כגון במלבושים, אף אם יכסה רוב גופו, אינו יוצא י"ח בשלימות בזה, הן להנצל מקור והן לכסות מערומיו, אלא בוודאי לשלימות הגמור, צריך שיושלם כל צרכו. אלא ענין הרוב הוא כך. והוא שעיקר תכלית האדם הוא שירויח כדי צרכו, והנה אם א'. הוא מרויח הרבה אבל אירע לו היזיקות והפסדים, הנה אם הרווחתו הוא הרוב, על זה האופן שאחר ניכוי הפסדותו, ישאר לו מהרווחתו. כד סיפוקו אזי לא אכפת לן. במיעוט חסרוותיו וההיפוך בהיפוכו נקרא רובו עונות. ונמצא לפי זה אינו ענין כלל. לדברי ר"ל ור"י שהבאתי שעל זה הדרך. הרוב הוא ככולו. כי מה לי אם הרויח למשל, מאה זהובים, והוא כדי צרכו. ולא הפסיד כלום מזה או אם הרויח מאה וחמשים והפסיד חמשים ונשאר לו מאה אלא שעדיין צריכין אנו למודעי שענין דינו של אדם. ושהוא נידון אחר רובו. כפי שפירשתי, אין שיעור וערך למספר דיניו.

לפי ריבוי הדרגות. כפי שתבאר, ובזה יתורץ מה שאמרו. גבי רובו זכיות נידון לחיים, ורובו עונות. נידון למיתה. והרי אנו רואים כמה צדיקים גמורים מתים. וכמה רשעים יאריכו ימיהם אלא שכל ענין ודרגא שבאדם. כשיתקיים במדרגתו הוא נקרא חי וכשירד ממדרגתו נקרא מת ובטל בזה ועתה אפרש שיחתי בענין הדרגות הנ"ל. והוא כיון. שכל עיקר מגמת ואושר האדם הוא, להרויח בשופי כדי פרנסתו והנה בוודאי. יש דרגות וחילופים, בענין הנהגות צרכי פרנסתו, בין חיי הסיפוק, לחיי עונג והנה לפי זה, אם רובו זכיות ע"ד הנ"ל נכתב לחיים היינו שישאר על מדרגתו ואם רובו עונות, נכתב למיתה, היינו להורידו ממדרגתו. ובזה יובן, מה שאמרו. צדיקים הקב"ה מדקדק עמהם כחוט השערה שיקשה לכאורה. וכי בשביל שאני זכר הפסדתי אלא כיון שנצרך למדרגה גבו'. בחיי עונג. צריך לדקדק עמו ביותר וכמבואר בכתבי האר"י זלל"הה. שכשמעלין את האדם לאיזה מדרגה עליונה, אזי חוזרין ודנין אותו ומדקדקין עמו בכדי שיהא ראוי לזה המדרגה. כי אין ישיבת האדם ותנועותיו כשהוא בביתו כישיבתו לפני המלך ויש עוד דברים רבים בזה שנצרך להתלמד מזה הנהגות ישרות. ויתבארו ביותר ביאור במקום אחר:

תוכן העניינים

אלפי מנשה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה