אור ברסלב
אלפי מנשה חלק א אלפי מנשה אות צט ענינים מטובת הכלל והחבור

אלפי מנשה חלק א· רבי מנשה בן־פורת מאילייא

אלפי מנשה אות צט ענינים מטובת הכלל והחבור

אלפי מנשה אות צח ענין הצטרכות כלליות

כפי שכתבתי, שעיקר התכלית הוא, השגת הטוב, והרחקת הנזק, ושהרחקת הנזק, הוא קודם בזמן, להשגת הטוב, ע"כ נדבר עתה מענינה, ידוע לכל. המאמר רחב"א אומר, הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו. חיים בלעו. וביותר בעלי יכולת העושר, שרבו האורבים עליהם ועל ממונם, ולבד זה, א"א להם לעסוק בעצמם לבדם, בעניני מו"מ שלהם, ונצרכים להיות מסורים בממונם, בידי כמה. המתעסקים עמהם, איך שהם צריכים למושל בעם, שלא יהא כל א'. משולח ונעזב. לעשות כחפצו. ואף בזמנינו, שרבו המתפרצים עכ"ז, עכ"פ גזילה בפרהסיא בלי שום טענה, כעין ויגזול את החנית וגו' גדורים בזה הכל, מאימת מלך ושרים, והנה בוודאי המלך לבדו. לא יוכל להשגיח על הכלל כ"א נצרך לריבוי מדרגות, שרים ושופטים ושוטרים, וכל מה שירבו המשגיחים, נאמני' במלאכתם, תתרבה שמירת העולם, מנזקי אדם באדם והנה, מי שיש לו איזה התמנות, צריך לחיות חיי הרחבה. לפי ערך ממשלתו, כדי שיהיו דבריו נשמעים שלא יהיה נצרך להתבזות ולקבל שוחד, אצל הנשמעים לו, שעי"ז לא יוכל להטיל אימה עליהם וגם מדין התורה, והכהן הגדול מאחיו, גדלוהו משל אחיו, ונמצא, לפי ריבוי הדרגות הנצרך לזה, עד שרי עשרות, בכדי, שיהיה כל איש פרטי מושגח שלא יזיק, ולא יוזק וכשנסתכל בזה היטב, יבינו, כמה צריך כל א' להפריש מממונם לזה, ולהשתתף בצרכי צבור כזה, שילכו הענינים מסודרים, ולא יהיו מעותדים בזה, למקרי הזמן, והנה, דרך כל איש, בענין הוצאותיו, מה שנותן עינו לזה, ומחשבה כצורך הוצאותיו, מוציא ע"ז כפי יכולתו בעין יפה ולא יכבד עליו כלל, ומה שאינו משער ע"ז בתחלה. רק שעכ"ז הוא מוכרח לזה, הוא בעיניו כגזילה יחשב, ונותנה בעין רעה. ולפעמים מוכרח עי"ז להוציא יותר מכדי הצורך לזה. לפי ערכו, במה שהוציא הוצאות חנם. בכדי להנצל מהמכריחים אותו לזה עכ"פ הולך הכל לאיבוד והעניני' אינם מתוקנים בטוב, ובע"כ המושלים הקטנים, לא יספיק להם כפי צרכיהם. ולא יוכלו, להיות נאמנים במלאכתם. רק לעשות ברמי', להרבות שכרם. ושכר חזניהם וסופריהם. בהיות שלא יספיק לעצמם, ומכ"ש לתת לכל א', ממשרתיו הנצרכים לו להספיק להם כן, ובע"כ, ממציאים להם, איזה דרך לא טובה להתפרנס משחדים ועלילות שקרים. וגם מזה, שהעולם פרוצים, שלא לשמור חוקי המלך. וכמשא כבד יכבד עליהם עול מלך ושרים. ואלו היו מבינים, צורכי המלך. לטובת הכלל:

היו מכניסים צוואריהם, בעול אדוניהם, ברצון ובשמחה, עכ"פ מפני המתפרצים. מוכרח המלך, להרבות שוטרים בארץ והכל משל צבור, וזהו פי' הפסוק תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב. מרוב כל, היינו כשהיית מבין איך שהעבדות הוא לטובתך, לשמור נזקך ולהרבות הונך, וזהו מרוב כל. עבדת את אויביך, אשר ישלחנו ה' בך. פי' בכדי להכריחך לקיים מצותיו. והם יעשו כאויבים ומתנקמים, והם גורמים לך חוסר כל, וכשדברתי דרך כלל, מצרכי ציבור בזה. אזכור עת בקצרה, מענין צרכי ציבור הנוגע לדת, יהודית, אשר, אם היו רוצים, שיהיה כל הענינים הולכים, ע"ד שלימות האמיתי. כפי שאבאר מזה, בהגיעי אי"ה לדבר מענין דרכי למוד התורה והיו ממנים, מורי הוראות, ודיינים אמיתים, ולהרוויח להם כל צרכם, בכדי שיהיה לבם פנוי לחפש בכל דבר. אחר עומק האמת, היו ג"כ צריכים להשתתף בזה, כל הצבור. ולהפריש חלק גדול לזה. ואקוה. שאחרי כותבי דברי אלה, שהמעיינים הישרים והמבינים, ישיתו לבם לזה. ויבינו איך שצריכי' לקמץ מעיסתם, ומכ"ש שלא להרבות בתאוותם ותענוגיהם. יותר מערכם, מפני שכשם. שרב התענוגים לבעלי היכולת הגדולים. הוא תועלת גדול לקיום העולם. כמו שאבאר מזה בהגיעי אי"ה לדבר בעניני מצועי המדות, כך התאוה לפחותי הערך, מאבדת את בעלי' ומבלבלים סדר כלל העולם. עד שמוציאין את האדם מן העולם. עכ"פ בשומם על לבם מצרכי ציבור הנזכרים. היה ממעטין בצרכי עצמם. ומרבין בצורכי הכלל. אשים קנצי למילין בזה, מפני שאם הייתי מביא בפרטות עוד כמה ענינים מצרכי ציבור, יכלה הנייר והזמן וכו'. עכ"פ בזה המעט שהבאתי, יוכלו בעלי היכולת להיות יודעים. שאינם יודעים, היינו שהיו מרגישים בחסרונם לכמה ידיעות, הנצרכות להם. לצרכי חיותם. וכבר כתבתי למעלה, שהידיעה שאינו יודע. הוא הממוצע והמחבר. בין האינם יודעים לגמרי ובין יודעים הגמורים, ועתה אשוב, לבאר דרך החבור, בין הידיעה והיכולת כפי שיעדתי. ומקודם אבאר ענין א' נצרך ופשוט:

תוכן העניינים

אלפי מנשה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה