אלפי מנשה חלק א· רבי מנשה בן־פורת מאילייא
אלפי מנשה אות צח ענין הצטרכות כלליות
אבאר מקודם, ענין פרטי נצרך מאוד, והוא שכפי שכתבתי, שהטובה העקרית, היא המסודרת, ולא המקרית, והנה עיקר חיותינו והוא בריאות הגוף. הוא תלוי במקרה ועלולים לכמה מקרים ה"י, הן מעניני אכילות, והן מאוירים ומקריים שמבחוץ. ואין שום א' מבעלי יכולת, משתדל בזה, להקדים רפואה למכה, היינו שיהיה לו הנהגה מסודרת, מרופא מומחה. ונאמן בדבריו. ולא יועיל הון ביום עברה כשח"ו נופל על מטתו, הוא או זרעו ואז מפזר הון, לחפש אחר רופאים בקיאים. ועל הרוב, הוא יגע לריק כפי שכתבתי לעיל, כי מה יועיל הכנת ההון, אם הדבר הנצרך. אינו מצוי בעולם. והבאתי לעיל, שלהשיג חכמת הרפואה, על בורי' ואמתתה צריכין להיות מקודם בקיאים בטבעים, אשר נצרך לזה הוצאה רבה, וקבוץ חכמים אמיתים וחריפים, ואלו היו הבעלי יכולת יודעים זה, שיש אופן בעולם שיהיה חייו וחיי ביתו, הולכים על דרך הסידור. ולהתרחק ממקרים, בוודאי היו מפרישים חלק גדול מממונם, להשתתף בזה. שיהיה מצוי בעולם, בקיאים בזה. כי אף בעל היכולת הגדול, מיכולת העושר אין ביכולתו ע"ז, להשיג בעצמו, ענין גדול כזה, כ"א ע"י השתתפות, כמה בעלי היכולת. גדולים וקטנים, איש לפי ערכו, ועיקר הגרם, שאינם משתדלים בזה הוא מפני קוצר ידיעתם מענין החכמה הנמצא בעולם וסוברים, שהוא דבר. שהוא למעלה מן הטבע, במערכה, או בגזירה, והרי אנו רואים, שבעלי חכמה. משיגים ענינים גדולים ונפלאים בשמים, כגון למשל, שהמציאו שמירה, מאבני הרעם, שהוא בדוק ומנוסה בדבר קל ופשוט, וכיוצא באלו, ולמען לא יאמרו עלי, שאני בוטח בטבע ובחכמה, והוא לכאורה נגד דעת התורה והנה בעיקר הענין, שלא יהיה השתדלותינו, סותר לאמונת ההשגחה. יעדתי כבר, לדבר מזה במקומו באריכות, היאך דאיתנהו לכולהו. וכעת אדבר, מזה הפרט והענין, שאנו עסוקים בו שלא יהיו דברי כסותרים ומנגדים לדעת חז"ל. שאמרו על חזקי', שגנז ספר רפואות. והודו לו, ופי' רש"י שלא היו נכנעים ומשברים לבם. רק בוטחים בספר הרפואות, שהיה שם רפואות בדוקות. שהיו מתרפאים תיכף על ידו. שהנה, הרמב"ם, בפירושו על המשניות, האריך להקשות, על זה הפי'. שא"כ לחם לא נאכל, לשבור רעבונינו, בכדי שלא נסיר בטחונינו מהש"י. וגם דרשו ורפא ירפא, מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות, ומחללין שבת ויו"הכ, ע"י רופאים מומחים, וגם בגמ', הביאו כמה רפואות, ובאסא נאמר, גם בחליו, לא דרש את ה', כ"א ברופאים לא אמר, וגם בחליו דרש ברופאים שזה אינו חטא כלל, רק החטא הוא, שלא דרש את ה', כ"א ברופאים, וכי נאמר שזהו דווקא. ברפואות שאינם בדוקים, בכדי לשעבד את לבנו לאבינו שבשמים, אתמהא, וליישב דברי רש"י בדוחק, אפשר, שחזקי' עשה כן, לצורך השעה, שראה באנשי דורו, שהיו שמים עיקר בטחונם, רק בספר הרפואות, ואף שהיה להם, כמה נביאי אמת, כעין חטא אסא, עכ"פ כעת בעוונותינו שלא נביא, ולא חזון בנו, בוודאי מותר להשתמש ברפואות, ונחזור לדברי הרמב"ם, שהוא פירש, שהיה בספר הרפואות. ההוא, ענינים מעניני ע"ז, ויותר נראה, כפירושו הב', שגנז מפני רופא, אליל, שלא ידמו מלתא למלתא, לפי מוחם המוטעה והמדומה, אשר נצרך לזה, רב הבקיאות, איש מפי איש, ושיהיה מוסמך מאנשים חכמים, הבקיאים בזה, שראוי לחדש סברות מדעתו, כי חמירא סכנתא מאיסורא, כמו שמובא בספרי הקורות, שכמה מאות מן השנים, שנאסרה הרפואה, ע"י כמה מלכים ושרים. מפני חשש הזייפנים ורופאי אליל, ומה שכתבתי לעיל, שהנכון להשתדל, שיהיה בריאותינו וחיותינו, הולכים ע"ד הסידור, כוונתי דווקא, על בקיאים וחריפים אמיתים, כי כפי שעיינתי בעומק, בענינים כאלו, אני יודע, שלא בשמים היא, וראוי להמציא בעולם, לפי ענין השכל, שהוא בכח, להוציא לפועל, ענין חכמת הטבע לעומקה, אשר היא סלם מצב ארצה, וראשו מגיע השמימה, להבין מזה, עניני אלקות ורוחניות, ע"ד ומבשרי אחזה אלו', אבל ע"י רוב הסיוע וההשתדלות. לברר האמת מן השקר, הנצרך לזה בכל דבר, וביותר בדבר גדול כזה, בחיי דברייתא וכשהארכתי בענין נצרך גדול, דרך פרט, אביא עוד בקיצור, כמה ענינים כוללים, שיבינו מזה. שעיקר טובת הפרטים, תלוי בטובת הכלל: