אלפי מנשה חלק א· רבי מנשה בן־פורת מאילייא
אלפי מנשה אות צ עוד מענין יראה ואהבה
לפי מה שידוע שהש"י ברא עולמו להיטיב. בתכלית ההטבה למי שמוכן לקבל ההטבה כפי שאבאר להלן. נבין מזה:
שעיקר התכלית, הוא ענין האהבה, ושהיראה. אינה אלא הכנה לה, וע"כ נשתבח אאע"ה. במדת האהבה. והוא זה. כפי שכתבנו. שתכלית ההטבה בנבראים, שהם מורכבים. להגביר הטוב על הרע. עד שלא יהי' נכר ונרגש הרע כלל ולהחליף ענין עובר. בענין קיים אשר הגרם לזה, הוא ענין המדות, שצריך למדוד עצמו בכל עניניו, היאך שיבא לידי גמר תכלית טובתו בעולם, ונמשיל. באב שאוהב את בנו, ומדריכו לטובתו שיתנהג עצמו במדת הענוה, והסבל מכל אדם אף שקשה הוא בתחלתו, אבל יביאהו לתכלית טובתו, ברבות אוהביו, וישמר מנזק, ע"י מיעוט שונאיו, והנה. אם הוא בן לא חכם. וקשה עליו הדבר. להיות נכנע, אזי מוכרח אביו להזהירו ע"ז, ובהתראת עונשים, והכאות כבידות, והנה. אף שהבן שומע לדברי אביו מפני יראת העונש, אבל אביו אינו נהנה מזה בתכלית, בהיותו מרגיש רעת וצרת בנו לשעתו.
ואין זה תכלית כוונתו, שרוצה להיטיב לבנו, בתכלית ההטבה וההנאה, אבל אם הבן משתדל בחכמתו, להבין מעצמו ומדעתו. איך שענין הענוה והסבל, הוא טוב לו מאוד, ונהנה מאוד לשעתו ג"כ, כפי שכתבתי לעיל שכשאדם ממשיך כוחותיו והרגשותיו לאיזה ענין, אזי מסתלקים ממנו הרגשתו בש"ד, ונמצא הוא נהנה לשעתו ג"כ, בענוותנותו וסבלנותו, וגם טוב לי לתכלית. ונמצא יש לאביו ממנו נ"ר בתכלית, שהיטיב לו תכלית ההטבה וכן עד"ז בכל המדות והענינים ואחזור דברי. בדרך קצרה. יראה הוא בע"כ, מכריחו להיפוך טבעו, ומצערו. ואהבה מוליכו לטבעו ומענגו, ועתה אשיב לעניני.
שהתחלתי מענין יראה ואהבה, ותועלתם בהנהגה: