אור ברסלב

אלפי מנשה חושן משפט· רבי מנשה איכנשטין

סימן כט

סימן כח

(א) סעיף א' אחר שהעיד כו' אינו יכול לחזור בו כן העלה בב"י וכן הביא בשם הר"ן בתשובה דבד"מ דא"צ דרישה וחקירה א"י לחזור מיד אחר כ"ד מהעדות ובדבר שצריך דו"ח כ"ז שלא נגמר החקירות יכול לחזור בו עיי"ש. ועיין בכנה"ג בהגהות ב"י אות ה' שכתב וז"ל וצ"ע אם העידו בד"מ כו' נ"ב הרא"ם ח"ר סי' נ"ד כתב מחלוקות בזה בשם הרשב"א כתב כדברי הר"ן ובשם רבינו ישעי' כתב שחוזרין ומגידין ועיין במהריב"ל ס"ג סי' כ"ה ובתשו' הרח"ש חאע"ז סי' י"ט עכ"ל. ואין לי כל הספרים האלה שהזכירם הכנה"ג ולא ידעתי על מה דבריהם הוטבעו דבד"מ יכולים לחזור ולהגיד. אך לפענ"ד נ"ל להביא ראי' לדעת הרבינו ישעי' וסייעתו מהתוספתא פ"ו דסנהדרין דמתחלה תני שם דהעדים יכולים לחזור בהן עד שיגמור הדין. ואח"כ תני שם דכל זמן שלא נחקרה עדותן בב"ד יכולים לחזור בהן ומשנחקרו עדותן בב"ד א"י לחזור בהן עיי"ש. והרי הדברים סותרים אהדדי. וכבר עמד בזה בהגהות מג"א שם והניח בצ"ע. אמנם אם נימא דבד"מ דא"צ דו"ח יכולים לחזור בהן אף לאחר כ"ד ניחא שפיר. דמ"ש מתחלה דיכולין לחזור בהן עד שיגמור הדין איירי בד"מ שא"צ דו"ח וכמבואר שם בתוספתא דקאי בזה על ד"מ עיי"ש ומ"ש אח"כ דמשנחקרה עדותן בב"ד אינם יכולים לחזור בהם איירי בדבר שצריך דו"ח. וא"ש ואין כאן סתירה כלל. ולפי"ז ליתא נמי למה שעלה על דעת החכם השואל שבתשובת הר"ן סי' ל"ד לומר דבד"מ דא"צ דו"ח לעולם יכולים לחזור בהן גם אחר שיצאו מב"ד. והקשה דא"כ אם נפסק הדין ונפרע החוב או נשאת האשה ויחזרו העדים ויאמרו מבודין היינו החשב ישיב הממון ותצא האשה מאישה וזה מן התימה עכ"ל. וע"ז השיב הר"ן ז"ל דבד"מ דא"צ דו"ח מיד אחר שהעידו א"י לחזור ולהגיד עיי"ש. ומהתוספתא הנ"ל אנו למידין דבד"מ דא"צ דו"ח דיכולים לחזור בהם דזה הוא דוקא עד שנגמר הדין. אבל משנגמר הדין א"י לחזור בהן וסרה תמיהת השואל שבתשובת הר"ן:

(ב) סעיף ג' ואמר האחד לא ראיתי הו"ל כאומר לחבירו לא ראית והו"ל הכחשה. צ"ע בזה ממ"ש הרמב"ם פ"א מה' סוטה הי"ד דאם בא ע"א והעיד עלי' שנבעלה לפניו ה"ז אסורה כו' ואפי' הי' עד טומאה זה אחד מעידי הסתירה עיי"ש. וכתב הכ"מ דאינו יודע מה מלמדינו רבינו בזה דמה"ת אדעתין שיגרע מפני שהוא אחד מעידי הסתירה. ועיין בב"ש באע"ז סי' קע"ח ס"ק י"ב שכתב דכוונת הרמב"ם הוא אפי' כשהעד השני אמר שלא ראה שנבעלה עיי"ש. וקשה הרי בכה"ג הוי הכחשה וכמ"ש כאן בש"ע. וי"ל דהא במה דקיי"ל כאן בש"ע דבכה"ג הוי הכחשה היינו דוקא כשהיו שניהם במעמד אחד וכמ"ש הד"מ סוף סי' למ"ד. וא"כ י"ל דהרמב"ם שם מיירי שבשעה שראה העד שנבעלה לא הי' השני עמו במעמד אחד ושפיר לא הוי הכחשה:

תוכן העניינים

אלפי מנשה חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה