אלפי מנשה חושן משפט· רבי מנשה איכנשטין
סימן כד
(א) סעיף א אין נזקקין כו' הב"ח והמפורשים תמהו על הרמב"ם שהשמיט הך דינא:
וראיתי בפנ"י ב"ק דף מ"ו שמתרץ וקיצר שם בדבריו וזה תורף כונתו דהא רשב"נ יליף מקרא דמי בעל דברים דהמע"ה ופריך בגמרא פשיטא אלא דהך קרא אצטריך דנזקקין לתובע תחלה וי"ל דמה דפריך פשיטא הוא רק למ"ד ברי ושמא ברי וא"כ מה דאמרינן המע"ה הוא רק בברי וברי ובזה שפיר מקשה דל"ל קרא דסברא, הוא אבל למ"ד דאפי' בברי ושמא אמרינן דהמע"ה וכ"כ הרמב"ם ודאי להכי אצטריך קרא ושוב אין ראי' דנזקקין לתובע תחלה זה תורף כוונתו עיי"ש. אמנם אחר נשיקת עפרות זהב לו לא יצא בזה ידי חובתו דהא בש"ס סנהדרין דף ל"ה ילפינן הך דנזקקין לתובע תחלה מקרא דאשרו חמוץ וכמ"ש רש"י ותוס' שם והרי הך קרא אין לו ענין כלל להפלוגתא דברי ושמא אי ברי עדיף. ועוד דגוף דבריו מ"ש לפרש כוונת הש"ס צ"ע דהלא אמרינן שם בגמרא דאצטריך קרא לדרב נחמן אמר רבה ב"א דנזקקין לתובע תחלה והרי ר"נ ס"ל בכתובות דף י"ב דאף בברי ושמא אין מוציאין מיד המוחזק. וא"כ לפי"ד הפנ"י איך יליף ר"נ מקרא דמי בעל דברים דנזקקין לתובע תחלה הלא ר"נ צריך תך קרא דאפי' בברי ושמא אמרינן המע"ה:
ובגוף הדבר מה שהשמיט הרמב"ם הך דינא עיין בתומים ובס' ים התלמוד בב"ק שם מ"ש לתרץ:
(ב) שם ברמ"א או שמבקש מהב"ד שלא יפסקו לו כו'. והראב"ד סיים בזה והובא בטור שמא היום או מחר ימצא עדים או שמעון יודה לו עיי"ש ולכאורה צ"ע דלמה לו להתובע לבקש בשביל זה מהב"ד שלא יפסקו לו הדין עכשיו הלא אם יבאו עדים אח"כ או שיודה לו הנתבע יסתור הדין ויהי' הנתבע חייב לשלם לו. ושוב ראיתי בפלפולא חריפתא על הרא"ש בפ' הפרה ובב"ח סי' ט"ז שעמדו בזה ופירשו על נכון עיי"ש: