אלפי מנשה חושן משפט· רבי מנשה איכנשטין
סימן כא
(א) סעיף א ואם הביא ראי' שהי' אנוס כו'. עיין בש"ך שכתב דעיקר הוא כהגרסא שלפנינו בירושלמי עבד בדלי"ת ור"י אמר אונסא כמאן דלא עבד. ולא כמו שגורס הב"י עבר ברי"ש והביא ראיה לזה מהא דאיתא בירושלמי שם ר"י הוי מפקיד לבנתי' דליהוין עובדין כר"ל דלמא איכא דסבר כר"ל ובאין לידי ממזרים אלמא דלר"י אינה מקודשת עיי"ש עכ"ל הש"ך וכוונת הש"ך הוא בפירוש דברי הירושלמי כמו שמפרש הק"ע שם דר"י ציוה לבנותיו כשיתקדשו בתנאי יכתבו הסמפון כר"ל דשמא יבא ב"ד אחר ויפסקו כר"ל והם יסמכו על דברי אביהן וינשאו בלא נט ולא יחושו לטענת אונס שיטעון המקדש נמצא בניהם ממזרים לדברי אותו ב"ד אבל אם יכתבו הסמפון כר"ל אזי גם לר"ל לא מהני טוענת אונס עיי"ש. הרי בהדיא דלר"י לא מהני טענת אונס ואינה מקודשת כן הוא כוונת הש"ך. וראיתי בתומים שכתב וז"ל ואף שראי' הש"ך מהא דר"י פקיד לבנתי' למעבד כר"ל כו' יש לדחות אולי יקבלו קידושין מאחר ולר"ל לא יחולו ולר"י חלין קידושין אחרים מ"מ מהא דקאמר לדעתי' דר"ל האיך צריך למעבד וקאמר אי אתא יום פלוני ולא הו' כונסה לי לא יהי' עליך כלום וזה מורה דהשאלה לר"י דס"ל דאם אונס הקידושין קיימין מה לעשות כו' ומזה נראה ברור דהגרסא הוא עבד בדלי"ת עיי"ש. והנה מ"ש אולי יקבלו קידושין מאחר ולר"ל לא יחולו קידושין אחרים ולר"י חלין לא הבינותי דהרי אף אם נפרש כן ע"כ צ"ל ג"כ דר"י ס"ל אונסא כמאן דלא עבד בדלי"ת לכן לא חלו קידושי הראשון וחלו קידושי השני ור"ל סבר אונסא כמאן דעבד לכן חלו קידושי הראשון ולא חלו קידושי השני וכן פירש ג"כ הפ"מ בירושלמי שם לפי הנוסחא שלפנינו עבד בדלי"ת עיי"ש מיהו בלי ספק ט"ס הוא בהתומים וצ"ל להיפוך דלר"י לא יחולו הקידושין ולר"ל חלין קידושין אחרים והיינו דלפי גרסת הב"י עבר ברי"ש וס"ל לר"י אונסא כמאן דלא עבר והוי כאלו קיים התנאי וחלו קידושי הראשון ולא קידושי השני ולר"ל הוא להיפוך ושפיר קאמר דבזה יש לדחות ראיית הש"ך. וגם מ"ש התומים שם דהשאלה לר"י דס"ל דאם אונס הקידושין קיימין כו' ג"כ ט"ס הוא וצ"ל ר"ל במקום ר"י וכמובן וכן מ"ש התומים שם למעלה ועיקר בירושלמי דס"ל לר"י דקדושין קיימין ור"ל סבר דקדושין בטלין וכמ"ש הש"ך עכ"ל ג"כ ט"ס הוא וצ"ל להיפך ר"י במקום ר"ל ור"ל במקום ר"י:
ועוד ראי' לזה דהעיקר הוא כהגרסא שלפנינו עבד בדלי"ת מהא דאיתא שם בירושלמי גיטין וז"ל אשכחת אמר ר' יוחנן ור' אבא לא סברין כרשב"ג ור"ל ורנב"י סברין כרשב"ג פי' דר"י ור"א דס"ל דאין טענת אונס לא סברין כרשב"ג דהוא סובר דיש טענת אונס ור"ל ורנב"י דס"ל יש טענת אונס סברין כרשב"ג הרי בהדיא דע"כ ר"י אמר אונסא כמאן דלא עבד בדלי"ת. והן אמת דבירושלמות הישינים הגרסא הוא להיפך דר"י ור"א סברין כרשב"ג ור"ל ורנב"י לא סברין כרשב"ג וכן הביא הרשב"א בחידושיו לגיטין דף ע"ו ורק הרשב"א שם משבש הגרסא וגורס איפכא וכמו שהוא בירושלמי שלפנינו עיי"ש בהרשב"א. וא"כ לפי הנוסחא הישינה דר"י ור"א סברין כרשב"ג הרי אדרבה יש ראי' מזה להב"י דצ"ל ר"י אמר אונסא כמאן דלא עבר ברי"ש דהא קאמר דר"י ס"ל כרשב"ג דיש טענת אונס. אולם באמת הנוסחא הישינה דר"י ור"א ס"ל כרשב"ג בודאי הוא משובש דנהי דאליבא דר"י שפיר י"ל כן דס"ל כרשב"ג והיינו אי נימא כגרסת הב"י דר"י אמר אונסא כמאן דלא עבר ברי"ש. אבל הא קאמר דר"י ור"א ס"ל כרשב"ג והרי זאת א"א לומר דר"א ס"ל כרשב"ג דהא מבואר שם בהדיא בירושלמי דר"א ס"ל דאין טענת אונס. א"ו דהעיקר הוא כגרסת הרשב"א דר"י ור"א לא סברין כרשב"ג וא"כ שוב ממילא ע"כ צ"ל דעיקר הוא כהגרסא דר"י אמר אונסא כמאן דלא עבד בדלי"ת:
עיין בקצה"ח שהביא ראי' דהגירסא שלפנינו עיקר מהא דתנן ס"פ התקבל כולכם חתומו ומת אחד מהם הגט בטל. ובפ"ב דגיטין פליגי ר"י ור"ל וסובר ר"י דשנים משום עדים ואינך משום תנאי ולפי גרסת הב"י אמאי אם מת אחד מהם הגט בטל הרי כיון דמת נימא דאונסא כמאן דעבד. אבל לפי הגרסא שלפנינו א"ש בין לר"י ובין לר"ל לכל אחד לשיטתו עיי"ש. אמנם אחר נשיקת עפר רגליו נעלם ממנו הירושלמי פ"ב דגיטין ה"א וה"ב דשם איתא להיפוך דר"י אמר דכולם משום עדים ור"ל אמר דשנים משום עדים ואינך משום תנאי עיי"ש וא"כ ליתא כלל לקושיתו לגרסת הב"י. מיהו לפי"ז דר"ל קאמר בירושלמי דשנים משום עדים ואינך משום תנאי א"כ שוב קשה קושית הקצה"ח אליבא דר"ל להגרסא שלפנינו דר"ל אמר אונסא כמאן דעבד דאמאי כשמת אחד מהם הגט בטל הרי הוי אונס ואונסא כמאן דעבד. אולם לק"מ עפ"י מ"ש בשטמ"ק ריש כתובות בשם הרא"ה בד"ה וכתב בשיטה כו' דלא אמרינין דיש אונס אלא בתולה בדעת עצמו כגון אם לא באתי כו' וכן בתולה בדעתה דלגבי הא מילתא כחד נינהו אבל בתולה בדעת אחרים כגון אם יבא פלוני אם לא יבא אין אונס עיי"ש. וא"כ התם באומר כולכם חתומו הרי הוא תולה בדעת אחרים וגם ר"ל מודה דל"מ טענת אונס: