אלפי מנשה חושן משפט· רבי מנשה איכנשטין
סימן כ
(א) סעיף א ואמר אין לי כו'. עיין בסמ"ע מה שהגי' בדברי הרמב"ם פ"ז מהל' סנהדרין ועיין בלחם משנה שם שמיישב דברי הרמב"ם על נכון א כמו שהם לפנינו עיי"ש:
(ב) שם באותו סעיף אבל יורש שהי' קטן כשמת מורישו כו' עיין בשער משפט שכתב דנראה פשוט דה"ה בלוקח שדה מחבירו ובא בע"ח של המוכר לטרוף ממנו בשטר שבידו ואמר הלוקח אין לי עדים וראי' ואח"כ הביא הלוקח עדים וראי' שהשט"ח הוא פרוע דמקבלין עדותן דדין לוקח כדין יורש שאין הלוקח יודע בראיות של המוכר ועפי"ז תמה מאוד על התוס' ב"מ דף י"ד ד"ה דינא שכתבו דנ"מ אם אמר שמעון אין לי עדים וראי' ואח"כ מצא שהוא א"י להביא דאין הלכה כרשב"ג בראי' אחרונה וראובן יביאם דהקשה הוא דהרי גם שמעון שהוא הלוקח יכול אח"כ להביאם וכמו יורש עיי"ש שנדחק בזה והניח בצ"ע, דדבריו תמוהים חדא דהלא הרמב"ם והרמ"ה והרא"ש דהובא בטור ובסמ"ע פליגי ביורש דדעת הרמב"ם והרמ"ה הוא דאף דבשעת העמדתו לדין הוא גדול סותר הדין כשמצא אח"כ עדים וראי' ודעת הרא"ש הוא דדוקא כשהוא קטן בשעת העמדה בדין אבל כשהוא גדול בשעת העמדה בדין נעשה כאחר עיי"ש. וא"כ מ"ש השעמ"ש בפשיטות דלוקח סותר את הדין כשמצא אח"כ עדים וראי' הרי לא עדיף לוקח מיורש שהי' קטן בשעת שמת מורישו והגדיל אח"כ בשעה שעמד בדין דאינו סותר את הדין לדעת הרא"ש וא"כ לק"מ על התוס' הנ"ל דהא דעת התוס' הוא ג"כ כדעת הרא"ש וכמ"ש הסמ"ע סק"י. ועוד דאף לדעת הרמב"ם והרמ"ה ג"כ לוקח אינו סותר את הדין כשמצא אח"כ עדים וראי' דהא זה כ"ע מודים דאם הי' גדול בשעת מורישו דדינו כשאר גדול וכמ"ש הד"מ והביא כן גם בשם מהר"מ וא"כ לוקח דהוא גדול בשעה שלקח שפיר כשאמר אין לי עדים וראי' שוב אינו סותר את הדין אליבא דכ"ע וליתא כלל לדברי השעמ"ש ונפלאתי מאוד איך נעלם דברי הד"מ הנ"ל מעיני הגאון בעל שממ"ש. שוב מצאתי באספ"ז כתובות דף צ"ב ע"ב וב"ק דף ח' ע"ב ד"ה דינא הוא שהביא שם בשם הר"י שהקשה על התוס' קושית השעמ"ש הנ"ל ותירצו בגליון התוס' דמיירי כשאמר מתחלה הייתי אצל ההלואה והפרעון ואמר אין לי עדים וראי' עיי"ש. ולפי"ז צ"ל דדעת התוס' הוא כדעת הרמב"ם והרמ"ה ולא כמ"ש הסמ"ע דדעת התוס' הוא כדעת הרא"ש. [ובאמת מ"ש הסמ"ע דדעת התוס' הוא כדעת הרא"ש בודאי הוציא כן מדברי התוס' סנהדרין ס"פ ז"ב ד"ה חייבי' ר"נ עיי"ש ועיין מזה גם בב"ה ותבין. אולם המעיין בתוס' שם יראה דאין מדבריהם הכרע כלל דס"ל כדעת הרא"ש עיי"ש היטב והבן]. וגם צ"ל דדעת התוס' הוא דאף אם הי' גדול בשעה שמת מורישו ג"כ סותר את הדין וא"כ שפיר אין חילוק בין יורש ובין לוקח וגם לוקח סותר את הדין והלכך שפיר מקשה הר"י קושיתו הנ"ל והוכרחו לתרץ כתירוצם הנ"ל: