אור ברסלב

אלפי מנשה חושן משפט· רבי מנשה איכנשטין

סימן יז

סימן טז

(א) סעיף א ולא יהא אחד יושב ואחד עומד. כן הוא לשון הגמרא שבועות ר"פ שבועת העדות ופשטא דלישנא מורה דאפי' אם אחד ישב מעצמו והשני עומד מעצמו ג"כ איכא איסור. אולם הב"ח כתב דדוקא שיאמר הדיין לאחד שב ולהשני מניחו לעמוד או להיפך זה אסור אבל אם אחד יושב מעצמו והשני עומד מעצמו ליכא איסור והוכיח כן מלשון התוספתא דאיתא שלא יהא מעמיד אחד ולא מושיב אחד ודחק להעמיס כן ג"כ בכוונת הגמרא וטוש"ע עיי"ש. ועיין בכנה"ג בהגהות הטור אות ד' שחולק עליו דבכל ענין אסור ומהתוספתא אין ראי' כיון דגם אם אחד ישב מעצמו והשני עומד ולא א"ל שישב או להיפך מעמיד ומושיב מיקרי עיי"ש. ודברי הכנה"ג נכונים בזה ואביא גם ראי' לדעת הכנה"ג מהירושלמי יומא פ"ו ה"א דאיתא שם למה כאמר ועמדו שני האנשים שלא יהא אחד עומד ואחד יושב כו' שלא יהא הדיין מסביר פנים כנגד אחד ומעיז פנים כנגד אחד מעמיד לזה ומושיב לזה עיי"ש ועיין בק"ע שם מה שנדחק לפרש הא דקאמר כפל לשון עיי"ש. ולפענ"ד נראה דברישא דקאמר שלא יהא אחד עומד ואחד יושב מיירי שהאחד ישב מעצמו והשני עומד מעצמו ובסיפא מיירי שהדיין לא ישב לאחד ולהעמיד לאחד וכן מורה מהלשון שם דבסיפא קאמר שלא יהא הדיין וברישא לא נקט לשון שלא יהא הדיין וכן נמי מורה מהלשון דקאמר בסיפא שלא יהא הדיין מסביר פנים כנגד אחד ומעיז פנים כנגד אחד וברישא לא קאמר האי לישנא וע"כ דבסיפא מיירי שהדיין בעצמו מושיב לאחד ומעמיד לאחד שפיר הוי מעיז פנים נגד אחד ומסביר פנים נגד השני משא"כ ברישא דמיירי שהאחד ישב מעצמו והשני עומד מעצמו לא הוי הדיין מעיז פנים כלל אך אפ"ה איכא איסור אפי' בכה"ג וז"ב בכוונת הירושלמי והוא כדעת הכנה"ג:

(ב) שם באותו סעיף שניהם בעמידה לכתחלה אבל בדיעבד אפי' בישיבה דיניהם דין כ"כ הטור וכן הוא הסכמות כל הראשונים. ועיין בב"י שכתב שהרשב"א הביא ראי' לזה מהא דאמרינן בפ' מי שאחזו דף ע"א בודקין אותו למשאות ולמתנות ולעדיות ובירושלמי אמר ר"ל זאת אומרת מעידין מיושב אלמא בדיעבד כשר גבי עדים א"כ הה"נ בבעלי דינים בגמר דין עיי"ש. ויש לתמוה האיך פוסק הרשב"א כהירושלמי הנ"ל לדינא דבדיעבד כשר עדות בישיבה בכל ענין עדות הלא בש"ס דידן גיטין שם מוקמינן הך דבודקין אותו לעדיות בעדות אשה דאקילא בה רבנן. וא"כ נהי דהירושלמי מוקי הך דבודקין אותו לעדיות בכל ענין עדות מ"מ האיך הביא הרשב"א לדינא שיטת הירושלמי הלא כללא הוא דהיכא דש"ס דידן פליג עם הירושלמי הלכה הוא כש"ס דידן. ונ"ל לישב דהנה מה דמוקי בש"ס דידן הך דבודקין אותו לעדות בעדות אשה התם קאי על נשתתק וכמו שפי' רש"י שם וכן הוא ג"כ בתוספתא רפ"ה דגיטין. והמעיין בהרשב"א והוא בחדושיו לשבועות דף ל' ובתשובה ח"ב סי' ס"ד יראה דהי' לו גרסא בירושלמי גם גבי קורדייקוס דבודקין אותו לעדות ומקורדייקוס הוכיח ר"ל דמעידין מיושב עיי"ש. וכ"כ הבעל פני משה בירושלמי סנהדרין במראה הפנים פ"ז ה"ח ד"ה מיכן לדיינים עיי"ש. וא"כ כיון דר"ל בירושלמי הוכיח הא דמעידין מיושב מדקתני ו בקורדייקוס דבודקין אותו לעדיות שפיר הביא הרשב"א לדינא דברי הירושלמי הנ"ל דעדות בישיבה כשר בדיעבד דהלא לא מצינו בש"ס דידן דגם בקורדייקוס אין בודקין אותו רק לעדות אשה וא"כ שפיר י"ל דגם ש"ס דידן סובר דבקורדייקוס מעיד בכל ענין עדות וממילא גם הש"ס דידן מודה לזה דבדיעבד כשר עדות בישיבה בכל ענין עדות כיון דגם להש"ס דידן שייך הוכחה זו דר"ל דמעידין מיושב בכל ענין עדות. ויש לחלק טובא ולומר דש"ס דידן לא קאמר רק בנשתתק דאינו מעיד אלא בעדות אשה כיון דנשתתק אינו מעיד בפה רק בהרכנה והתורה אמרה עפ"י שנים עדים ובעינן מפיהם ולא מפי כתבם וגם לא בהרכנה ובזה שפיר אפי' בדיעבד פסול ורק בעדות אשה אקולי בה רבנן אבל בקורדייקוס דמעיד בפה וליכא איסור רק מה שמעיד בישיבה שפיר גם הש"ס דידן מודה דכשר בדיעבד בישיבה בכל ענין עדות כיון דהקרא דועמדו אינו אלא למצוה לכתחלה ולא לעיכובא וכמ"ש הרשב"א אליבא דהירושלמי וא"ש [ולפי"ז צ"ע במ"ש הר"ן ר"פ וני שאחזו והביאו גם הב"ש באע"ז סי' קכ"א סק"א דבקורדייקוס לא מהני בדיקה לענין גט עיי"ש. ובירושלמי לפי גרסת הרשב"א הנ"ל מבואר בהדיא דגם בקורדייקוס מהני בדיקה וצ"ע כעת]:

עיין בתשובת חות יאיר סי' כ"ב שתמה שם השואל על דברי הרשב"א הנ"ל שאינו מבין דבריו כלל דמה ענין ישיבה להתם דהתם קאי אם הוא מיושב בדעת אי לא. והשיב הגאון בעל חו"י בסי' כ"ג דלפני הרשב"א הי' בירושלמי הלכה פסוקה בפני עצמה דעדות מיושב כשר בדיעבד עיי"ש. ואחר נשיקת עפר רגליו אמינא שלפי הנראה לא עיין בגוף ספר הרשב"א רק בהב"י לבד והב"י הביא דברי הרשב"א בקיצור והרשב"א גופי' שם כתב בפירוש דהא דמעידין מיושב למדוהו מהא דקתני גבי קורדייקוס דבודקין אותו לעדיות עיי"ש ולאו הלכה פסוקה בפ"ע היא. ולפענ"ד נ"ל בזה דמש"ה לא הי' ניחא לי' להרשב"א לפרש הא דאמר ר"ל זאת אומרת מעידין מיושב היינו מיושב בדעת כיון דלהאי פירושא קשה מאי קמ"ל ר"ל הא תני כן בהדיא דבודקין אותו לעדיות וע"כ דבעינן שיהא מיושב בדעת. הלכך מפרש הרשב"א הך דמעידין מיושב היינו בישיבה ש ושפיר קמ"ל ר"ל:

אך אי קשיא הא קשיא לי בהא שמפרש הרשב"א מה דאמר ר"ל זאת אומרת מעידין מיושב היינו בישיבה והיינו כיון דסתם חולה א"א לעמוד ע"כ דמעיד בישיבה וכמ"ש בהגהות מהרל"ח כאן וקשה דמה הוכחה יש מהתם דבדיעבד כשר עדות בישיבה הלא התם אונס הוא וא"א לעמוד ואין ראי' לענין דיעבד היכא דיכול לעמוד וכן מצינו בהדיא לענין קבלת עדות שלא בפני בע"ד דאם היו העדים חולים מקבלים שלא בפני בע"ד וכדאיתא בב"ק דף קי"ב ע"ב וכן קיי"ל בסי' כ"ח. ואפ"ה היכא דלא היו העדים חולים וקבלו עדותן שלא בפני בע"ד פסול אפי' בדיעבד וכדקיי"ל בסי' כ"ח שם. ועיין גם בב"י סי' כ"ח שהביא בשם הראב"ן שהביא ראי' דבדיעבד כשר קבלת עדות שלא בפני בע"ד מדמכשרינן באונס כגון שהיו העדים חולים לקבל עדות שלא בפני בע"ד ואי בדיעבד פסול ע"י אונס נמי מיפסל וכתב הב"י דהרבה פוסקים חולקים על הראב"ן וראייתו אינה ראי' כלל דדוקא היכא דאיכא אונס מקבלים והיכא דליכא אונס אפי' בדיעבד פסול עיי"ש והב"י כתב שם דכן הוא ג"כ דעת הרשב"א דבדיעבד אם קבלו עדות שלא בפני בע"ד פסול עיי"ש. וא"כ איך הי' ניחא לי' להרשב"א לפרש הא דאמר ר"ל זאת אומרת מעידין מיושב היינו דבדיעבד כשר עדות בישיבה דהתם בקורדייקוס מעיד בישיבה דסתם חולה א"א לעמוד הלא התם אונס הוא דא"א לעמוד ומה ראי' הוא מהתם לדעלמא לענין דיעבד וכמו בקבלת עדות שלא בפני בע"ד דבאונס מקבלים ובלא אונס אפי' בדיעבד פסול. ואפשר לומר עפ"י מה דמבואר בב"י שם דמש"ה מחלקינן בענין קבלת עדות שלא בפני בע"ד בין אונס לדיעבד משום דקבלת עדות בפני בע"ד הוא רק מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא והם אמרו דבאונס מקבלים ובלא אונס אפי' בדיעבד פסול עיי"ש וא"כ שפיר עדות בעמידה שאני דהא מה דבעינן עדות בעמידה מדאורייתא הוא וכמ"ש התוס' זבחים דף ט"ז ע"א ד"ה מה ליושב עיי"ש וכן הוא דעת כל הפוסקים ועמ"ש לקמן סק"ד לכן שפיר אין לחלק בין אונס לדיעבד ואי באונס כשר בישיבה לכתחלה שוב גם בדיעבד בלא אונס כשר בישיבה:

ושוב ראיתי ביש"ש פ' הגוזל בתרא דין ט' שהוא דחה ראיית הראב"ן מטעם אחר והוא משום דהראב"ן הביא ראי' מדברי עצמו שפסק דאפי' אם לא שלחו אחריו מקבלין העדות שלא בפניו היכא דאיכא אונס כגון שעדיו חולים והוא גורס בגמרא או שלחו אחריו ולא בא אבל לפי גרסת רוב פוסקים ושלחו אחריו א"כ לית לי' ראי' כלל דהא מחמת אונס נמי לא מכשירין לקבל עדות שלא בפניו אם לא שפשע ולא בא עיי"ש:

ולפי דבריו א"ש על נכון ולק"מ קושיתנו הנ"ל דהא בענין קבלת עדות שלא בפני בע"ד באמת אפי' באונס אין מקבלין שלא בפני בע"ד לכן שפיר אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד ואפי' בדיעבד פסול. משא"כ לענין עדות בישיבה דבאונס כשר לכתחלה בישיבה שפיר י"ל דבדיעבד כשר בישיבה אפי' בלא אונס ולק"מ:

(ג) עוד שם באותו סעיף והעדים לכתחלה לעולם בעמידה. עיין בסמ"ע דבזה"ז דליכא מומחין מותר אפי' לכתחלה בישיבה ודלא כהע"ש עיי"ש ועיין בקצה"ח שהקשה על הסמ"ע מעובדא דר"נ ר"פ שבועות העדות מדלא הושיב ר"כ לשניהם דהא ר"נ לא הי' סמוך ע"כ דאפי' בזה"ז דליכא מומחין בעי עמידה לכתחלה בבע"ד וה"ה בעדים עיי"ש. אמנם מגופה דעובדא דר"נ כמו שהקשה הקצה"ח ליכא התחלה להקושיא כלל דהא נהי דר"נ הי' יכול להושיב לשניהם אבל הא אכתי לא הוי מיפטר בזה מלמיקום מקמי אשת ר"ה מיד בשעה שבאתה לפניו הלכך שפיר קאמר לשמעי' צא ואפרח עלי בר אווזא ואוקים. אבל אח"כ שפיר י"ל דהושיב ר"נ לשניהם כיון דלא הי' ר"נ סמוך ולא בעינן עמידה. אך יש להקשות מהא דפריך שם בגמרא הא בשעת גמר דין ד"ה דיינים בישיבה ובע"ד בעמידה והיכי עביד בשעת גמר דין עיי"ש. ומהכא שפיר קשה קושית הקצה"ח לדעת הסמ"ע דמאי פריך הלא ר"נ לא הי' סמוך ולא בעינן כלל עדים ובע"ד בעמידה. אולם באמת גם מהכא לק"מ דהנה השער משפט הקשה דמאי פריך הש"ס בשעת גמר דין היכי עביד הא קיי"ל דגומרין את הדין אף שלא בפני בע"ד וא"כ דלמא אמר ר"נ הפס"ד שלא בפני אשת ר"ה ותירץ דקושית הש"ס הוא בדרך שאלה דהיכי עבדינן כשתהי' ג"כ בשעת גמר דין או דהש"ס ידע דאשת ר"ה היתה ג"כ בשעת גמר דין עיי"ש. ולפענ"ד נראה עיקר כתירץ הראשון של השעמ"ש דהש"ס הקשה כן בדרך שאלה דהיכי עבדינן כשיהי' הת"ח הבע"ד בשעת גמר דין. וכן יש להוכיח מפרש"י שם שכתב בד"ה הדיינים בישיבה וז"ל והבא לחלוק כבוד היכי עביד דקאים עכ"ל ומשמע מזה דאין הקושיא על ר"נ אלא הש"ס מקשה היכי עבדינן אם הת"ח הבע"ד הוא בשעת גמר דין ובא לחלוק לו כבוד. וא"כ כיון דאין כוונת הש"ס הוא כלל להקשות על ר"כ א"כ ממילא לק"מ מהתם על הסמ"ע די"ל דכוונת הש"ס הוא להקשות דהאיך עבדינן היכא שהדיין הוא סמוך ואם הדיין הוא סמוך הרי בעינן לכתחלה דיינים בישיבה ובעלי דינים בעמידה:

(ד) ברמ"א שם ועמידה ע"י סמיכה מקרי שפיר עמידה לענין זה. עיין טו"ז בהשמטות שהקשה על הרמ"א מהא דאיתא בש"ס זבחים דף י"ט ע"ב לענין עבודה וקידוש ידים ורגלים דת"ק סבר דעמידה מן הצד לא שמי' עמידה והיינו עמידה ע"י סמיכה ואנן קיי"ל כת"ק עיי"ש. ובראשית השקפתי עלה בדעתי לומר דמ"ש הרמ"א דעמידה ע"י סמיכה מיקרי עמידה כוונתו הוא דוקא כה"ג סמיכה דאף אם ינטל אותו דבר שסמך עליו ג"כ יוכל לעמוד ולא יפול וא"כ לק"מ מש"ס זבחים הנ"ל דהא התם מיירי בכה"ג סמיכה שאם ינטל אותו דבר שסמך עליו יפול ולא יוכל לעמוד וכמבואר שם בגמרא וכ"כ רש"י שם בהדיא עיי"ש וסמיכה כזו שפיר לא חשיב עמידה אפי' לענין עדות ובזה מיושב נמי מה שמקשין העולם על הרמ"א מש"ס זבחים דף ט"ז ע"א דיליף רב משרשי' שם דזר אם עבד חילל מק"ו מיושב מה יושב שאוכל אם עבד חילל זר שאינו אוכל אינו דין שאם עבד חילל ופריך מה ליושב שכן פסול לעדות ומשני מיושב ת"ח:

וקשה הו"ל למיעבד הק"ו מסמיכה דאוכל ואם עבד בסמיכה חילל דהא לענין עבודה סמיכה לא הוי עמידה זר שאינו אוכל כ"ש דמחלל ותו ליכא למיפרך מה לסמיכה שכן פסול לעדות דהא סמיכה כשר לעדות לדעת הרמ"א. והכני מוסיף עוד להפליא דע"כ כוונת רב משרשי' הוא באמת למילף הק"ו מסמיכה ולא מיושב ממש. והוא דהתוס' זבחים שם בהג"ה הקשו מה ליושב שכן אסור בעזרה ותירצו דשמא אינו מה"ת מדאיצטרך קרא ליושב למצוה כו' ושוב כתבו שם מיהו איצטרך קרא לעובד בהשתחוואה עיי"ש ומבואר כוונתם בזה דבאמת אין ישיבה בעזרה הוא מדאורייתא ומה דאצטריך קרא הוא לעובד בהשתחוואה וכ"כ השעה"מ פ"ז מהל' בית הבחירה וכן הוא דעת רש"י ביומא דף כ"ה דאין ישיבה בעזרה הוא מה"ת ועיין גם במשל"מ פ"ז מהל' בית הבחירה. ולפי"ז הרי שוב קשה קושית התוס' מה ליושב שכן אסור בעזרה וליכא למימר דיליף מיושב דמלכי בית דוד דהיה להם ישיבה בעזרה וכמו דמשני לענין עדות דיליף מיושב ת"ח דהרי מלכי ב"ד לאו בר עבודה הוא וכ"כ הצ"ק שם לפרש כוונת התוס' בקושיתם לחזק קושיתם עיי"ש. וא"כ שוב הק"ו פריכא הוא. אע"כ צ"ל דרב משרשי' יליף מסמיכה והלכך לא קשה מה ליושב שכן אסור בעזרה דהא ע"י סמיכה מותר בעזרה וכמ"ש התוס' שם דף י"ט ע"ב ד"ה וליתב. וא"כ כיון דרב משרשי' באמת יליף הק"ו מסמיכה ואפ"ה פריך שכן פסול לעדות הרי בהדיא דגם בעדות פסול סמיכה. אמנם לפי האמור ניחא דהא אף אי הק"ו הוא מסמיכה ג"כ פריך שפיר שכן פסול לעדות דהא הק"ו מסמיכה הוא דוקא כה"ב סמיכה שאם ינטל אותו דבר שסמך עליו יפול דדוקא סמיכה כזו פסול בעבודה והרי סמיכה כזו פסול ג"כ בעדות וגם ניחא נמי לפי הנ"ל מה דקשה לי לדעת הרמ"א מהירושלמי שהבאתי לעיל סק"ב דמי שאחזו קורדייקוס בודקין אותו לעדיות ואמר ר"ל זאת אומרת מעידין מיושב ומפרש הרשב"א דמעידין בישיבה בדיעבד והיינו כיון דסתם חולה א"א לעמוד ומעיד בישיבה. וקשה איך הוכיח ר"ל מהתם דבדיעבד כשר עדות בישיבה נהי דסתם חולה א"א לעמוד אבל הא עכ"פ יוכל לעמוד ע"י סמיכה והא עמידה ע"י סמיכה מקרי עמידה לענין עדות אפי' לכתחלה וא"כ י"ל דכוונת הירושלמי דבודקין אותו לעדיות ומעיד היינו שמעיד בעמידה ע"י סמיכה אבל בישיבה אינו מעיד ופסול אפי' בדיעבד ולפי הנ"ל ניחא דהא חולה שאינו יכול לעמוד מעצמו אם יעמוד ע"י סמיכה הרי אם ינטל אותו דבר שסמך עליו יפול וסמיכה כזו שפיר לא חשיב עמידה גם לענין עדות רק הוי כישיבה ממש ושפיר הוכיח ר"ל מהתם דמעידין מיושב:

אולם מסתימת לשון הרמ"א משמע דבכל ענין סמיכה חשיב עמידה ואפי' כה"ג סמיכה שאם ינטל אותו דבר שסמך עליו יפול ג"כ חשיב עמידה. ומה גם דהא הרמ"א הוציא דין זה מהריב"ש סי' רס"ו והרי הריב"ש מיירי שם היכא שאם ינטל העמוד שסמך עליו יפול עיי"ש. וא"כ בודאי גם הרמ"א מיירי בכה"ג ושוב קשה כל הקושיות הנ"ל:

והגאון בעל ח"צ בהגהותיו בטו"ז כתב לתרץ קושית הטו"ז הנ"ל וגם מה שהקשה עוד הטו"ז על הרמ"א מהריב"ש שם שכתב בפירוש להיפך דישיבה ע"י סמיכה חשיב ישיבה והיינו לענין דיינים דבעינן דיינים בישיבה אם היו הדיינים נסמכים על העמוד חשוב ישיבה. וא"כ בעדים דבעינן עמידה אם היו נסמכים לא חשוב עמידה רק ישיבה. ותירץ הח"צ דהרמ"א סמך על מה שמסיים הריב"ש שם בסוף דבריו וז"ל ועוד דמה דאמרינן דיין בישיבה אינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא כיון דבדיעבד כשר בעמידה וא"כ בעמידה ע"י סמיכה אפי' לכתחלה נמי עכ"ל הריב"ש וא"כ הה"נ לענין עמידת עדים דהוא נמי אינו אלא מדרבנן לכן מהני סמיכה ומקרי עמידה אפי' לכתחלה עיי"ש. וכדבריו מבואר גם בב"ח המובא בטו"ז שם. אך בתירוצו לא נתיישב עדיין קושית העולם וגם לא קושיתנו הנ"ל מהירושלמי פרק מי שאחזו. אולם לא כח רוחי בתירץ הח"צ אף לקושית הטו"ז דדבריו תמוהים מש"ס זבחים הנ"ל דפריך מה ליושב שכן פסול לעדות ואי נימא דמה"ת כשר עדות בישיבה אפי' לכתחלה מה פריך מה ליושב שכן פסול לעדות הרי התם מיירי מד"ת ולא מיפרך הק"ו מיושב מכח מה שפסול עדות בישיבה מדרבנן. ועיין גם בתוס' שם והבאתי דבריהם למעלה שהקשו מה ליושב שכן אסור בעזרה ותירצו דשמא אינו מה"ת ולא מיפרך הק"ו. ושוב ראיתי בתומים סק"א שהרגיש בקושיא זו על הסמ"ע שכתב דהקרא דועמדו אינו אלא אסמכתא למצוה ולא לעיכובא אך באמת על הסמ"ע לק"מ דאף דכתב דהקרא אסמכתא אין כוונתו שהעמדת עדים הוא מדרבנן רק עיקר כוונתו הוא שאינו אלא למצוה לכתחלה ולא לעיכובא אבל באמת הוא מדאוריתא ועיין גם בס' יד מלאכי אות תקמ"ו שהביא בשם שו"ת ריח שדה שכתב דמצינו לפעמים דאמרינן אסמכתא אף בדבר שהוא מה"ת ועיין גם בס' ארעא דרבנן אות נ"ט שהביא כן בשם הרמב"ם בהקדמה לסדר זרעים. וא"כ על הסמ"ע לק"מ רק על הב"ח והח"צ שכתבו בהדיא דמה דבעינן עדים בעמידה הוא מדרבנן שפיר קשה. אך באמת אין התלונה בזה על הב"ח והח"צ לבדם אלא גם על הריב"ש קשה דהא מ"ש הריב"ש דדיין בישיבה אינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא כיון דבדיעבד כשר בעמידה. נ"ל דכוונתו הוא בזה דכיון דבדיעבד כשר דיין בעמידה ע"כ דאינו אלא מדרבנן דאי מדאורייתא הרי אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד וכמ"ש רוב פוסקים הראשונים דבדאורייתא לא מחלקינן בין לכתחלה לדיעבד והוא פשוט וברור בכוונת הריב"ש. וא"כ הרי גם בעדים מה דבעינן עמידה הוא רק לכתחלה אבל בדיעבד כשר עדים בישיבה וכמ"ש הריב"ש שם. וא"כ ע"כ גם בעדים צ"ל כן דמה דבעינן עדים בעמידה הוא רק מדרבנן דאי מדאורייתא הרי א"א לחלק בין לכתחלה לדיעבד ושוב קשה גם על הריב"ש מש"ס זבחים הנ"ל ולכאורה קושיא זו יש להקשות גם על עוד הרבה פוסקים הראשונים דהא כן היא ג"כ דעת רוב פוסקים דמה דבעינן עדים בעמידה ודיינים בישיבה הוא רק לכתחלה אבל בדיעבד כשר עדים בישיבה ודיינים בעמידה וכדקיי"ל כאן בש"ע ועיין גם בב"י שהביא כן בשם הרשב"א והרא"ש והר"ן ורק קצת מרבוותא הוא דס"ל דעדים בישיבה אפי' בדיעבד פסול עיי"ש. וא"כ ע"כ גם להרשב"א והרא"ש והר"ן וסייעתם צ"ל דמה דבעינן עדים בעמידה ודיינים בישיבה הוא רק מדרבנן דאי מדאוריתא הרי אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד. וא"כ גם עליהם קשה קושיתינו הנ"ל וזה דוחק לומר דהם ס"ל כדעת קצא פוסקים דגם בדאורייתא מחלקין בין לכתחלה בדיעבד. אכן באמת על הרשב"א והרא"ש והר"ן וסייעתם לק"מ אף אי נימא דס"ל דבדאוריתא לא מחלקינן בין לכתחלה לדיעבד. והוא עפ"י מה שראיתי בס' שב שמעתתא. להגאון בעל שמן רקח בשער ט' אות י"ג שכתב שם דמה דלא מחלקינן בין לכתחלה לדיעבד בדאוריתא הוא דוקא היכא דנכתב בלשון צווי אבל היכא דאינו נכתב בלשון צווי מחלקינן בין לכתחלה לדיעבד והביא סייעתא לזה ממ"ש התוס' קדושין דף כ"ה לענין כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו אע"ג דשנה הכתוב בלול כמה פעמים מ"מ כיון דלא כתוב בלשון צווי ובללת איכו מעכב בדיעבד. ואם כן הוא בקדשים דבעינן שנה הכתוב לעכב אם שנה הכתוב רק דלא נכתב בלשון צווי אינו מעכב בדיעבד ממילא בעלמא דלא בעינן שנה הכתוב לעכב אם לא נכתב בלשון צווי אינו מעכב בדיעבד עיי"ש. וא"כ שפיר בעמידת עדים הרי לא כתיב בלשון צווי ויעמדו רק כתיב ועמדו והוא בדרך סיפור דברים בעלמא וכן בישיבת הדיינים דילפינן מקרא דוישב משה לשפוט את העם הרי גם התם לא כתיב בלשון צווי רק בדרך סיפור לכן שפיר מחלקינן בין לכתחלה לדיעבד ובאמת היא מדאוריתא. ובזה ניחא נמי מ"ש התוס' זבחים דף ט"ז ע"א ד"ה מה ליושב דמה דבעינן עדים בעמידה ודיינים בישיבה הוא מן התורה ואפ"ה כתבו שם דזה הוא רק לכתחלה אבל בדיעבד כשר דיין בעמידה ועדים בישיבה עיי"ש. והרי התוס' כתבו בהדיא בגיטין דף ג' ע"ב ד"ה וכי ועוד בכמה דוכתא דבדאוריתא לא מחלקינן בין לכתחלה לדיעבד. וא"כ איך מחלקו בעמידת עדים וישיבת הדיינים בין לכתחלה לדיעבד אף שהוא מדאוריתא. ולפי הנ"ל ניחא. אבל הריב"ש ע"כ ס"ל דאף היכא דלא ככתב בלשון צווי ג"כ לא מחלקינן בין לכתחלה לדיעבד דאל"כ איך הוכיח דמה דבעינן דיינים בישיבה הוא רק מדרבנן מדמחלקינן בין לכתחלה לדיעבד הלא התם לא נכתב בלשון צווי אע"כ דס"ל דאף היכא דלא נכתב בלשון צווי ג"כ אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד. וא"כ הה"נ בעדות אי בעינן עמידת עדים מה"ת אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד וע"כ לשיטתו גם עדים בעמידה הוא רק מדרבנן ושפיר קשה קושיתינו הנ"ל:

ולכאורה גם להרשב"א והרא"ש והר"ן וסייעתם וגם מה דהתוס' זבחים הנ"ל סותרים למה שכתבו בעצמם בכמה דוכתא דבדאוריתא אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד אין לתרץ בתירוצינו הנ"ל:

והוא דהתוס' יבמות דף ק"ג ע"א ד"ה בין עומד כתבו שם גבי חליצה דמש"ה בעי עמידה דכתיב ועמד ואמר ושוב כתבו שם וז"ל מיהו עיכובא ליכא מדלא כתיב ויעמוד ויאמר אבל ועמד ואמר אינו אלא סיפור דברים בעלמא כו' אבל ועמדו שני האנשים אע"ג דלא כתיב ויעמדו היינו לפי שאין כתיב שם מעשה אח"כ אבל הכא אחר ועמד כתב מעשה ואין כאן אלא סיפור דברים בעלמא עכ"ל. הרי משמע בהדיא מדברי התוס' דהך דועמדו שני האנשים דילפינן מזה דבעינן עדים בעמידה אין זה סיפור דברים רק צווי. וא"כ אין לתרץ כנ"ל. אולם הרי דברי התוס' יבמות הנ"ל סותרים למה שכתבו בזבחים והבאתי דבריהם למעלה דעדים בעמידה הוא רק לכתחלה אבל בדיעבד אינו מעכב והא בתוס' יבמות הנ"ל משמע דהעמדת עדים מעכב בדיעבד דלא דמי לחליצה. ועיין גם בשו"ת חות יאיר סי' כ"ב שהשואל שם הקשה על הרא"ש שבפ' שבועות העדות פוסק הרא"ש דעדים בישיבה כשר בדיעבד וביבמות פ' מצות חליצה כתב בפשיטות כדברי התוס' יבמות הנ"ל דמזה משמע דגם בדיעבד פסול עדים בישיבה עיי"ש. והגאון בעל חו"י לא השיב כלל על זה. ופלא בעיני מדוע לא הזכירו כלל מדברי התוס' זבחים הנ"ל שכתבו ג"כ בהדיא דבדיעבד כשר עדים בישיבה. אך נלע"ד דאין כאן סתירה כלל לא בתוס' ולא בהרא"ש דמה שכתבו התוס' והרא"ש יבמות הנ"ל גבי חליצה דעיכובא ליכא מדלא כתיב ויעמוד ויאמר כו' אין כוונתם דבאמת מה"ת בעינן עמידה בחליצה ומש"ה אינו מעכב בדיעבד כיון דכתיב בדרך סיפור דברים וזאת הביאו להשואל בחו"י שם לומר דמ"ש התוס' והרא"ש אח"כ דבועמדו שני האנשים דלא כתיב מעשה אח"כ לא הוי דרך סיפור כוונתם הוא דבעדים אפי' בדיעבד פסול בישיבה. אלא כוונת התוס' והרא"ש במ"ש דעיכובא ליכא מדלא כתיב ויעמוד ויאמר הוא דאי הי' כתיב ויעמוד ויאמר בלשון צווי הי' פסול אפי' בדיעבד אבל השתא דכתיב ועמד ואמר וכתיב נמי מעשה אח"כ הוי רק סיפור דברים בעלמא לכן מדאוריתא לא בעינן כלל עמידה בחליצה אפי' לכתחלה כיון דאינו רק סיפור דברים בעלמא הוי כאלו לא אמרה תורה כלל לשון עמידה בחליצה וכ"כ התוס' שבועות דף ל' ד"ה מצוה וז"ל ועמד ואמר לא משמע עמידה עיי"ש ע"כ מה דבעינן עמידה בחליצה אינו אלא מדרבנן לכן ממילא ליכא עיכובא. וכן מבואר בהרא"ש שם במ"ש והא דדרש בספרי ועמד ואמר אסמכתא בעלמא הוא עיי"ש וכ"כ בהדיא היש"ש פ' מצות חליצה שם דין י"ד דהתוס' והרא"ש מסקו דמדרבנן בעינן עמידה בחליצה עיי"ש. וא"כ מה שכתבו התוס' והרא"ש דועמדו שני האנשים אע"ג דלא כתיב ויעמדו מ"מ כיון דלא כתיב מעשה אח"כ אין כאן סיפור דברים שפיר י"ל דכוונתם הוא בזה רק דמהאי טעמא עדים בעי עמידה מדאוריתא כיון דועמדו דלא כתיב בדרך סיפור דברים שפיר משמע עמידה:

אבל באמת גם בעדים אף דבעינן עמידה. מדאוריתא אפ"ה אינו רק לכתחלה ובדיעבד כשר בישיבה כיון דעכ"פ לא כתיב בלשון צווי לכן אמרינן דלא הקפידה תורה רק על לכתחלה ולא לענין דיעבד וז"ב ואין כאן סתירה כלל. והמדקדק בלשון הרא"ש שם יראה שכנים דברינו. וממילא יש מדברי התוס' והרא"ש הנ"ל ג"כ ראי' למה שכתבתי לעיל דכיון דלא כתיב בעדים בלשון צווי שיעמדו לכן מחלקינן בין לכתחלה לדיעבד אף דמה דבעינן עמידה הוא מדאוריתא וא"ש ולק"מ קושיתינו הנ"ל על התוס' והרשב"א והרא"ש והר"ן. אבל על הריב"ש שפיר קשה וכנ"ל:

ועלה בדעתי לומר דהריב"ש ס"ל כמ"ש הע"ש בדעת הר"א בר שמשון דמה דבדיעבד כשר עדים בישיבה היינו דוקא האידנא דליכא מומחין אבל לפני מומחין אפי' בדיעבד פסול. והוא משום דמה"ת בעינן מומחין ובעינן עמידה בעדים לפני מומחין מה"ת לכן אפי' בדיעבד פסול בישיבה ובזה"ז דליכא:

מומחין הא דבעינן עמידה בעדים הוא רק מדרבנן לכן בדיעבד כשר בישיבה ועיין מזה בב"ח בסי' זה סעיף ה'. וא"כ לק"מ קושיתינו הנ"ל על הריב"ש כיון דבאמת לפני מומחין בעינן עמידה מה"ת ופסול אפי' בדיעבד בישיבה ושפיר מקשה הש"ס מה ליושב שכן פסול לעדות והיינו מדאוריתא בפני ב"ד מומחין אמנם ז"א דהא הריב"ש שם כתב בהדיא דמה דאמרינן בזבחים שם מה ליושב שכן פסול לעדות לכתחלה קאמר ולא לענין דיעבד. והלא התם מיירי מד"ת למיפרך הק"ו וע"כ דמיירי במומחין ואפ"ה כתב הריב"ש דכוונת המקשן הוא דפסול רק לכתחלה וע"כ דלא ס"ל להריב"ש כמ"ש הע"ש בדעת הר"א בר שמשון הנ"ל. ושפיר קושיתינו הנ"ל על הריב"ש קמה וגם נצבה וצע"ג:

ועוד קשה לי מהא דאיתא בשבועות דף ל' ע"ב רב יימר ידע סהדותא למר זוטרא אתא לקמי' דאמימר אותבינהו לכלהו כו' האי עשה [פי' עשה דועמדו וכפרש"י שם] והאי עשה עשה דכבוד התורה עדיף עיי"ש. ואי נימא דמה דבעינן עדים בעמידה הוא רק מדרבנן א"כ מה קאמר משום דעשה דכבוד התורה עדיף הלא עמידת עדים לא חשיב עשה כלל כיון דהקרא דועמדו אינו אלא אסמכתא ומדרבנן הוא משא"כ עשה דכבוד התורה דהיא עשה גמורה מדאורייתא וצ"ע:

עיין במג"א סי' קמ"א שהתפלא ג"כ על דינא דהרמ"א כאן ממ"ש הטור והמחבר שם לענין קריאת התורה דסמיכה לא הוי כעמידה. ועיין בתומים שמיישב קושיתו עפ"י מ"ש המג"א בעצמו שם דמש"ה בעזרה מותר סמיכה אף דבעינן עמידה משום דמה דבעינן עמידה בעזרה הוא מפני כבוד השכינה לכן מותר ע"י סמיכה דאין זה נגד הכבוד:

וא"כ ניחא שפיר גם דינא דהרמ"א כאן כיון דגם בעדים מה דבעינן עמידה מבואר בגמרא בסנהדרין דהוא משום דעומד לפני מי שאמר והי' העולם וא"כ אם במקדש ד' מותר לסמוך כ"ש בב"ד עיי"ש. ולפי"ז ממילא נסתלק' ג"כ קושית הטו"ז הנ"ל. ולכאורה דברי התומים צ"ע דהא מה דאיתא בסנהדרין דצריכין לעמוד בב"ד משום כבודו של הקב"ה לא מיירי שם לענין עמידת עדים רק לענין עמידת הבעלי דינים והוא שם דף י"ט גבי עובדא דינאי המלך דעבדי' קטל נפשא א"ל שמעון בן שטח עמוג על רגליך ויעידו בך עיי"ש. אך באמת דבריו נכונים דהא מה דבעי בעלי דינים בעמידה ועדים בעמידה מחד קרא נפקא מועמדו שני האנשים אשר להם הריב וכיון דמה דבע"ד בעמידה הוא משום כבודו של הקב"ה והוא משום דכתיב שם בקרא לפני ד' הה"נ בעדים. וגם אנכי אלך בעקבות התומים להציל את הרמ"א מקושי' הטו"ז והמג"א עפ"י דברי המג"א הנ"ל ועל דרך אחר קצת. והוא עפ"י מ"ש הר"ן בחידושיו בסנהדרין שם דשמעון בן שטח טעה שלא הי"ל לומר לינאי המלך שיעמוד כיון דמה דאמרה תורה דבעלי דינים בעמידה משום כבוד ב"ד הוא והם יכולין למחול על כבודם וא"כ גם לגבי ינאי המלך הי' להם למחול על כבודם עיי"ש. ובודאי ה"נ בעדים מה דבעינן עדים בעמידה הוא משום כבוד ב"ד דהא שניהם מחד קרא נפקא. ועוד דהא הר"ן שם הביא ראי' לדבריו דבעלי דינים בעמידה הוא משום כבוד ב"ד מהא דאיתא בשבועות דף ל' צורבא מרבנן וע"ה דאית להו דינא בהדי הדדי מותבינן לי' לצורבא מרבנן ולע"ה נמי אמרינן שב אלמא משום כבוד ב"ד הוא והם יכולין למחול לע"ה שישב דאי לא אמאי אמרינן לע"ה שב הא איכא עשה דועמדו שני האנשים עיי"ש. וראי' זו יש להביא גם לענין עדים דהא איתא בשבועות שם רב יימר הוי ידע סהדותא למר זוטרא ואתא לקמי' דאמימר אותבינהו לכולהו עיי"ש והיינו בין לעדים ובין לבעלי דינים כיון דרב יימר ומר זוטרא היו צורבא מרבנן וכן פירש הריטב"א שם עיי"ש. ואיך מותיב לשאר עדים אף דלא הי' צורבא מרבנן הא איכא עשה דועמדו וע"כ דמה דבעינן עדים בעמידה הוא ג"כ משום כבוד ב"ד ויכולין למחול על כבודם ומחל אמימר על כבודו וכמ"ש הר"ן לענין בעלי דינים. וכיון שכן דמה דבעינן עדים בעמידה הוא משום כבוד ב"ד בודאי דע"י סמיכה מותר להעיד ואין זה נגד הכבוד דכ"ש הוא ממקדש ד' דצריך לעמוד מפני כבוד השכינה ואפ"ה מותר ע"י סמיכה:

והתומים שם הביא ראי' להרמ"א מתוס' סוטה דף מ' שהביאו בשם המדרש שוח"ט דכ"ג מותר לישב בעזרה והקשו מהא דאמרינן בזבחים כיצד קידוש כו' עמידה מן הצד א"ב. ודברי התוס' משוללי הבנה המה והמהרש"א שם דחק עצמו מאוד לפרש דבריהם ולא העלה דבר ברור והניח עוד בקושיא עיי"ש. ומפרש התומים דס"ל להתוס' לסברא קיימת דבכ"מ דבעינן עמידה הוי סמיכה בכלל עמידה וכמו דחזינן בישיבה בעזרה דסמיכה הוי כעמידה וא"כ הת"ק דס"ל דעמידה מן הצד היינו סמיכה פסול בעבודה מנ"ל זאת וע"כ צ"ל משום דקשיא לי' ל"ל לעמוד לשרת הא בלא"ה אין ישיבה בעזרה ומש"ה ס"ל דמהך דאין ישיבה בעזרה הי' מותר לסמוך לכך נאמר לעמוד לשרת להורות דעמידה גמורה בעינן בעבודה וסמיכה פסול. ולזה הקשו התוס' לפי המדרש דכ"ג מותר לישב בעזרה שוב קשה מנ"ל להת"ק דסמיכה פסול בעבודה הא איצטרך קרא דלעמוד לשרת דאפי' כ"ג דמותר לישב בעזרה מ"מ בעבודה צריך לעמוד ואין ראי' לסמיכה דאסור בעבודה. ומזה ראי' דס"ל להתוס' דסמיכה הוי כעמידה חוץ בעבודה דיש הכרח כהנ"ל זת"ד התומים. אמנם אנכי בחידושי אמרתי לפרש קושית התוס' הנ"ל על דרך אחר ונכון. והוא בהקדם נפרש דברי המדרש שהביאו התוס' שם וז"ל ודוד יושב אר"א אף למלכי בית דוד אין להם ישיבה בעזרה מהו וישב לפני ד' שסמך עצמו לכותל ולמי היתה ישיבה בעזרה ובהיכל הוי אומר לכ"ג שנאמר ועלי הכהן יושב על הכסא א"כ מהו וישב שישב עצמו בתפלה עכ"ל המדרש. והנה מ"ש א"כ מהו וישב שישב עצמו בתפלה לכאורה אינו מובן חדא דהא כבר תירץ לעיל מתחלה, דוישב היינו שסמך עצמו לכותל. ועוד מה הלשון א"כ דנקט דמשמע מזה דעיקר הקושיא הוא מהא דיש ישיבה בעזרה לכ"ג הלא מה תליא זאת בהא דיש ישיבה לכ"ג בעזרה הרי הקושיא קשה רק מהא דקאמר דאף למלכי ב"ד אין להם ישיבה בעזרה ומה תליא אי לכ"ג הי' ישיבה בעזרה אי לא ובפשיטות יש לפרש דכיון דקאמר אח"כ דלכ"ג יש ישיבה בעזרה מדכתיב ועלי הכהן יושב על הכסא ומפרש התם ישיבה ממש ולא סמיכה שסמך עצמו על הכסא. א"כ שוב לא יתכן לפרש הא דכתיב גבי דוד וישב לפני ד' היינו סמיכה לזאת מפרש גבי דוד שישב עצמו לתפלה. אך על דרך הפלפול נ"ל לפרש על נכון. והוא דס"ל להמדרש דבכ"מ דבעינן עמידה סמיכה לא הוי כעמידה וכמו דחזינן גבי עבודה דסמיכה לא הוי כעמידה [והוא להיפך מהתומים]. וא"כ מה שתירץ מתחלה דוישב היינו שסמך עצמו וסמיכה מותר בעזרה קשה מנ"ל זאת דסמיכה מותר בעזרה הלא בעינן עמידה בעזרה וסמיכה לא הוי כעמידה וכמו דחזינן גבי עבודה וע"כ צ"ל דיש הוכחה דמה דאסור ישיבה בעזרה היינו דוקא ישיבה ממש אסור ולא סמיכה דאל"כ ל"ל קרא דלעמוד לשרת הלא אף בלא קרא ידעינן דצריך עמידה בעבודה דאין ישיבה בעזרה אע"כ צ"ל דבעזרה אינו אסור רק ישיבה ממש וסמיכה מותר ובא הכתוב דלעמוד לשרת להשמיענו דבעבודה אסור סמיכה אולם התינח אי נימא דלכ"ג ג"כ אסור לישב בעזרה ושפיר קשה דל"ל קרא דלעמוד לשרת הא אין ישיבה בעזרה וצ"ל דסמיכה מותר בעזרה ובא הכתוב לאסור בעבודה אפי' סמיכה אבל אי נימא דכ"ג מותר לישב בעזרה א"כ שוב שפיר י"ל דגם בעזרה אסור סמיכה והא דכתיב לעמוד לשרת איצטרך לכ"ג דאף דמותר לישב בעזרה מ"מ בעבודה צריך לעמוד ובאמת אפי' שלא בשעת עבודה אסור סמיכה בעזרה. ומעתה א"ש דברי המדרש הנ"ל דמתחלה דקאמר דלא הי' לשום איש ישיבה בעזרה שפיר ע"כ צ"ל דמה דאין ישיבה בעזרה היינו דוקא ישיבה ממש אבל סמיכה מותר דאל"כ ל"ל קרא דלעמוד לשרת ושפיר מתרץ דוישב דוד שסמך עצמו לכותל דזה מותר בעזרה משא"כ אח"כ דקאמר דלכ"ג הי' ישיבה בעזרה שוב שפיר י"ל דלשאר אנשים חוץ מכ"ג דהי' אסור ישיבה בעזרה הי' אסור להם אפי' סמיכה דהא שוב אין ראי' מהקרא דלעמוד לשרת דמותר סמיכה בעזרה וכנ"ל. ושפיר מקשה א"כ מהו וישב היינו דכיון דלכ"ג הי' ישיבה בעזרה ולשאר אנשים אסור אפי' סמיכה בעזרה שוב קשה מהו וישב דוד דהא השתא א"א לפרש שסמך עצמו לכותל דהא גם סמיכה אסור בעזרה ולזה משני שישב עצמו בתפלה ודו"ק כי נכון הוא:

ומעתה תתפרש בטוב טעם קושית התוס' והוא דחסר בדברי התוס' וכמ"ש המהרש"א שם אך לא כמו שהגי' המהרש"א רק כך צ"ל ופריך וליתב מיתב ולקדש. ותו לא. וכך היא כוונת התוס' עפ"י מה שהקשו התוס' זבחים שם בהא דפריך וליתב מיתב ולקדש הא אין ישיבה בעזרה ותירצו דהכוונה הוא בסמיכה עיי"ש. ולפי דברי המדרש דלכ"ג הי' ישיבה בעזרה וא"כ לשאר אנשים אסור גם סמיכה בעזרה א"כ מה פריך וליתב מיתב ולקדש הא אפי' סמיכה אסור בעזרה אע"כ דהגמרא סובר דלכ"ג ג"כ אסור לישב בעזרה ושפיר יש ראי' מהקרא דלעמוד לשרת דסמיכה מותר בעזרה ושפיר פריך התם וליתב מיתב ולקדש והיינו בסמיכה ודו"ק:

ולפי דברינו אלו יש מדברי המדרש והתוס' הנ"ל סתירה לדעת הרמ"א דהא מבואר להיפך דבכ"מ דבעינן עמידה סמיכה לא הוי כעמידה ורק בעזרה דיש הכרח דמותר סמיכה מדכתיב לעמוד לשרת וכנ"ל:

איברא אף כי דברינו הנ"ל נכונים מאוד בכוונת המדרש והתוס'. בכל זאת לא ניחא לי בזה דלפי דברינו תקשה על הירושלמי דס"ל ג"כ כהמדרש דלכ"ג הי' מותר לישב בעזרה וכמ"ש הראב"ד בפ"ק דתמיד וז"ל בירושלמי משמע שכ"ג נמי יש לו ישיבה כמו למלכי בית דוד ומביא ראי' מעלי דכתיב ועלי הכהן יושב על הכסא על מזוזת היכל ד' עכ"ל (הן אמת דלא מצאתי כן בירושלמי שלפנינו אמנם מלבד דבודאי בירושלמי שלפני הראב"ד הי' נמצא כן בהדיא. בלעדי זה גם לפי הירושלמי שלפנינו אף דלא נמצא כן להדיא מ"מ יש ראי' דשיטת הירושלמי הוא דכ"ג הי' מותר לישב בעזרה והוא דבסוטה סוף פ"ז מקשה הירושלמי רק על מתני' דתני גבי מלך דקורא יושב הא אין ישיבה בעזרה אבל על מתני' שם דתני גבי כ"ג דקורא עומד ומשמע דיושב הוא לא פריך הא אין ישיבה בעזרה וכמו דפריך בש"ס דידן בסוטה שם גם בכ"ג וע"כ דס"ל להירושלמי דכ"ג הי' מותר לישב בעזרה לכן מקשה רק במלך ולא בכ"ג) והלא בירושלמי סוטה אהא דפריך גבי מלך הא אין ישיבה בעזרה משני דמה דתני קורא יושב תיפתר שסמך לו בכותל (עיין במהרש"א סוטה שם שהוא מפרש הא דאמר בירושלמי תיפתר שסמך עצמו לכותל דקאי על הא דכתיב וישב דוד וכמ"ש במדרש שוח"ט עיי"ש. ודבריו תמוהים בזה דבירושלמי משמע בהדיא דקאי על מתני' ולא על וישב דוד וכן פירשו הק"ע והפ"מ עיי"ש וכן מבואר בהדיא בירושלמי יומא פ"ג סוף הלכה ב' עיי"ש). ולפי דברינו הנ"ל קשה הא אם לכ"ג הי' מותר לישב בעזרה שוב לשאר אנשים דאסור לישב בעזרה גם סמיכה אסור ומה משני בירושלמי גבי מלך שסמך עצמו בכותל וע"כ צ"ל דמה דמותר סמיכה בעזרה לא ילפינן מהא דכתיב גבי עבודה לעמוד לשרת דע"כ דמותר סמיכה בעזרה אלא זה פשוט הוא דבכ"מ דבעינן עמידה הוי סמיכה בכלל עמידה זולת בעבודה דכתיב לעמוד לשרת דיש הכרח לומר דאסור סמיכה בעבודה וכמ"ש התומים:

וא"כ שוב ממילא יש מקום לדברי התומים להביא ראי' מהתוס' הנ"ל לדעת הרמ"א והבן:

אכן עדיין קושית העולם וגם קושיתנו הנ"ל מהירושלמי פ' מ"ש במ"ע. ועיין בתומים שמתרץ קושית העולם בפשיטות דרב משרשי' דיליף זר מק"ו מיושב רוצה למיעבד הק"ו אליבא דכ"ע והיינו גם אליבא דר"י בר"י דס"ל דבעבודה עמידה מן הצד שמה עמידה עיי"ש. וראיתי בישיע"ק או"ח סי' קמ"א שמתרץ קושית העולם בדרך הפלפול. והוא דהנה מה דאמרינן דסמיכה פסול בעבודה ולא אמרינן דסמיכה הוי כעמידה משום דהך קרא דלעמוד לשרת מיותר הא בלא"ה אין ישיבה בעזרה וע"כ דלסמיכה קאתי. והנה לכאורה קשה דלמא אתי קרא דלעמוד לשרת לענין שחיטה דיוכל לשחוט חוץ לעזרה בסכין ארוכה ואשמעינן קרא דבעי עמידה. אולם ז"א דהא שחיטה לאו עבודה הוא וא"צ עמידה. אכן מה דשחיטה לאו עבודה הוא זה הוא השתא דידעינן דזר אם עבד חילל אבל להס"ד דלא ידע דזר מחלל עבודה הוי שחיטה עבודה וחילי' דילי' הוא מתוס' יומא דף מ"ב ושפיר י"ל דאתי קרא דלעמוד לשרת לענין שחיטה דצריך שישחוט בעמידה ובאמת סמיכה הוי כעמידה גם לענין עבודה עיי"ש. אמנם לא יצא בזה ידי חובתו דהא באמת קושית העולם יש להקשות גם מהא דיליף רב משרשי' שם לקמן דאונן אם עבד חילל מק"ו מיושב מה יושב שאוכל כו' ופריך ג"כ הש"ס מה ליושב שכן פסול לעדות והתם ג"כ קשה דהו"ל לרב משרשי' למיעבד הק"ו מסמיכה ותו לא מצי להקשות שכן פסול לעדות לדעת הרמ"א והתם ל"ש תירץ הישיע"ק הנ"ל דהא התם כבר ידעינן דזר מחלל עבודה א"כ ידעינן דשחיטה לאו עבודה הוא וא"כ שוב לא נוכל לומר דהקרא דלעמוד לשרת אתי לענין שחיטה דצריך לשחוט בעמידה ושוב ממילא צ"ל דהקרא אתי לאסור סמיכה בעבודה וא"כ הו"ל לרב משרשי' עכ"פ באונן למיעבד הק"ו מסמיכה. (ועיין גם בתומים שהביא בשם הגאון מהר"א ברודא שמתרץ קושית העולם כתירץ הישיע"ק ועל דרך אחר עיי"ש. וגם בתירוצו לא מתיישב מהא דאונן. אך גוף דברי הגאון מהר"א ברודא בלא"ה מופרכים ואין להם שחר כלל וכמו שדחה דבריו התומים שם). אך אני אומר לפי תירץ הישיע"ק דרב משרשי' הי' מוכרח גבי זר למיעבד הק"ו מיושב ממש ולא מסמיכה שוב שפיר לא יכול למיעבד הק"ו גם באונן מסמיכה והוא דהנה יש להקשות עוד דמנ"ל דהקרא דלעמוד לשרת בא לאסור סמיכה בעבודה משום דבלא"ה אין ישיבה בעזרה הלא דלמא איצטרך קרא דלעמוד לשרת למלכי בית דוד היכא שהוא מצד האם מזרע דוד ומצד האב הוא כהן ונעשה מלך והרי הוא בר עבודה ומותר לישב בעזרה דהא לא מצינו בהא דמלכי בית דוד יש להם ישיבה בעזרה דבעינן דוקא שיהא מבית דוד גם מצד האב ועיין גם בהרמב"ם הל' מלכים פ"ב ה"ד שכתב וז"ל ואם נכנס לעזרה והי' מזרע דוד ישב כו' עיי"ש ומדכתב זרע דוד משמע דאפי' אם הוא מזרע דוד מצד האם מותר לישב בעזרה. ואתי קרא דלעמוד לשרת לאשמעינן דבעבודה צריך לעמוד ואין ראי' לאסור סמיכה בעבודה. אמנם זה תליא בפלוגתא דר"י ור"ח ב"א בירושלמי סוטה פ"ח ה"ג ובהוריות פ"ג ה"ב בהא דאיתא שם דאין מושחין כהנים מלכים ר"י אמר הטעם משום דכתיב לא יסור שבט מיהודה ור"ח ב"א אמר הטעם משום דכתיב לא יהיו לכהנים הלוים ומבואר בק"ע בסוטה שם דלטעמא דר"י דוקא משיחה הוא דלא אבל בלא משיחה ממנין כהן למלך ולטעמא דר"ח ב"א אפי' בלא משיחה ג"כ אסור לעשות. כהן למלך עיי"ש היטב. וא"כ לר"י דבלא משיחה מותר לעשות כהן למלך שפיר משכחת שיהא מצד האם מזרע דוד ומצד האב הוא כהן ונעשה מלך ושפיר י"ל דהקרא דלעמוד לשרת אתי למלכי בית דוד שהוא כהן שצריך לעבוד העבודה בעמידה ואין ראי' לאסור סמיכה בעבודה אבל לר"ח ב"א לא משכחת שיהא כהן ויהא מלך וא"כ לא נוכל לומר דהקרא דלעמוד לשרת אתי למלכי בית דוד שהוא כהן שצריך לעבוד העבודה בעמידה וע"כ דהקרא אתי לאסור סמיכה בעבודה. ומעתה י"ל דבזה פליגי ת"ק ור"י בר"י, ת"ק סובר כר"ח בירושלמי דאפי' בלא משיחה ג"כ אין עושין כלל כהן למלך לכן ס"ל דהקרא דלעמוד לשרת בא לאסור סמיכה בעבודה ולא לאסור ישיבה למלכי בית דוד בעבודה ור"י בר"י ס"ל כר"י בירושלמי דבלא משיחה מותר לעשות כהן למלך א"כ אין ראי' לאסור סמיכה בעבודה דהא י"ל דקרא אתי למלכי בית דוד היכא שהוא כהן דצריך לעבוד העבודה בעמידה וכנ"ל. והנה כבר העירותי לעיל לפי מה דמבואר בתוס' זבחים דף ט"ז בהג"ה בסוף דבריהם דאין ישיבה בעזרה הוא מה"ת וכן הוא דעת רש"י ז"ל יומא דף כ"ה א"כ שוב קשה קושית התוס' שם מה ליושב שכן אסור בעזרה והוי הק"ו דרב משרשי' פריכא וכתבתי לתרץ דרב משרשי' יליף מסמיכה וסמיכה מותר בעזרה. אמנם לפי דברי הישיע"ק הנ"ל דמה דיליף רב משרשי' זר מק"ו מיושב כוונתו הוא מישיבה ממש ולא מסמיכה כיון דלפי הס"ד דזר אינו מחלל עבודה עדיין לא ידע דסמיכה פסול בעבודה א"כ ליתא לתירוצינו הנ"ל ושוב שפיר מיפרך הק"ו מה ליושב שכן אסור בעזרה וצ"ל דרב משרשי' ס"ל דבלא משיחה ממנין כהן למלך א"כ משכחת שיהא מלך מזרע דוד מצד האם ומצד האב הוא כהן ובר עבודה הוא. וא"כ י"ל דרב משרשי' יליף מיושב מלכי בית דוד דהוא בר עבודה ויש לו ישיבה בעזרה וכמו דמשני שם לענין עדות דיליף מיושב ת"ח וא"ש הק"ו. ומעתה כיון דרב משרשי' ס"ל דבלא משיחה ממנין כהן למלך ומשכחת מלכי בית דוד שיהא כהן ומלך שוב ע"כ ס"ל כר"י בר"י דסמיכה מותר בעבודה דהא אין ראי' לאסור סמיכה בעבודה אחרי די"ל דהקרא דלעמוד לשרת אתי למלכי בית דוד היכא שהוא כהן דצריך לעבוד העבודה בעמידה וכנ"ל. וא"כ שפיר לא ולי רב משרשי' למיעבד הק"ו גם באונן מסמיכה כיון דהוא ס"ל דבאמת סמיכה מותר בעבודה והוצרך למיעבד הק"ו גם באונן מישיבה ממש וא"ש ולק"מ על הרמ"א ודו"ק היטב:

עוד י"ל קושיתינו הנ"ל מהך דאונן לפי תירץ הישיע"ק הנ"ל בדרך הנ"ל ועל אופן אחר. והוא דמש"ה סמיכה אסור בעבודה דאל"כ ל"ל קרא דלעמוד לשרת הא בלא"ה אין ישיבה בעזרה וע"כ דהקרא אתי להורות דסמיכה אסור בעבודה. והנה לפי מה דאיתא במדרש שוח"ט והביאו התוס' סוטה דף מ' דכ"ג מותר לישב בעזרה א"כ אין ראי' דאסור סמיכה בעבודה מהקרא דלעמוד לשרת דהא איצטרך קרא לכ"ג דמותר לישב בעזרה מ"מ בעבודה צריך לעמוד וכ"כ התומים והבאתיו לעיל לפרש קושית התוס' סוטה שם. וא"כ י"ל דבזה פליגי ת"ק ור"י בר"י ת"ק סבר דגם כ"ג אסור לישב בעזרה וא"כ קשה ל"ל קרא דלעמוד לשרת הא בלא"ה אין ישיבה בעזרה וע"כ דהקרא אתי להורות דסמיכה אסור בעבודה ור"י בר"י ס"ל דכ"ג מותר לישב בעזרה וא"כ אין ראיה מהקרא דלעמוד לשרת לאסור סמיכה בעבודה דהא י"ל דהקרא אתי לכ"ג דמותר לישב בעזרה מ"מ בעבודה צריך לעמוד. והנה רב משרשי' דיליף זר דמחלל עבודה מק"ו מיושב והיינו מישיבה ממש ולא מסמיכה וכדברי הישיע"ק הנ"ל א"כ לפי שיטת רש"י ותוס' דאין ישיבה בעזרה הוא מדאורייתא שוב קשה קושית התוס' הנ"ל מה ליושב שכן אסור בעזרה והק"ו פריכא הוא וכמש"ל. וצ"ל דרב משרשי' ס"ל דכ"ג מותר לישב בעזרה ושוב עלה כהוגן הק"ו די"ל דיליף מיושב כ"ג דמותר לישב בעזרה וכמו דמשני לענין עדות דיליף מיושב ת"ח וכיון שכן דרב משרשי' ס"ל דכ"ג מותר לישב בעזרה שוב אין ראי' לאסור סמיכה בעבודה מהקרא דלעמוד לשרת וכנ"ל. לכך שפיר לא מצי רב משרשי' למיעבד הק"ו גם באונן מסמיכה כיון דס"ל דבאמת סמיכה מותר בעבודה וא"ש ודו"ק. ועוד מילין בפי לישב לפענ"ד קושית העולם הנ"ל עד"א ויתיישב בזה גם קושיתינו מהך דאונן והוא עפ"י ההקדמה הנ"ל דמש"ה אמרינין דסמיכה אסור בעבודה דאל"כ ל"ל קרא דלעמוד לשרת הא בלא"ה אין ישיבה בעזרה וע"כ דהקרא אתי לאסור סמיכה בעבודה. אמנם זה יתכן רק אי נימא דאין ישיבה בעזרה הוא מדאורייתא וכשיטת רש"י ותוס' שהבאתי לעיל ושפיר קשה דל"ל קרא דלעמוד לשרת הא בלא"ה אין ישיבה בעזרה מה"ת וע"כ צ"ל דהקרא אתי לאסור סמיכה בעבודה. אבל אי נימא דאין ישיבה בעזרה הוא מדרבנן ומה"ת מותר לישב בעזרה וכמ"ש התוס' זבחים שם בהג"ה מתחלה. א"כ שפיר איצטרך קרא דלעמוד לשרת לענין ישיבה ממש לאסור בעבודה מה"ת ואין ראי' לאסור סמיכה בעבודה. ולפי"ז י"ל דבהא פליגי ת"ק ור"י בר"י ת"ק ס"ל דאין ישיבה בעזרה הוא מדאורייתא וע"כ דהקרא דלעמוד לשרת אתי לאסור סמיכה בעבודה לכן קאמר דעמידה מן הצד לא הוי עמידה ור"י בר"י ס"ל דאין ישיבה בעזרה הוא מדרבנן וא"כ אין ראי' לאסור סמיכה בעבודה דהא הקרא דלעמוד לשרת אתי לאסור ישיבה ממש בעבודה מה"ת ולא סמיכה לכן קאמר דעמידה מן הצד הוי עמידה. והנה צריך לדעת טעם פלוגתתן בהא דפליגי בענין איסור ישיבה בעזרה דת"ק סובר דהוא מדאורייתא ור"י בר"י סובר דהוא מדרבנן:

ונ"ל דהנה איסור ישיבה בעזרה מדאורייתא ילפינן מקרא דהעומדים שם לפני ד' וכמ"ש רש"י ז"ל יומא דף כ"ה [ומה דרש"י ז"ל נקט שם גם הקרא דלעמוד לשרת הוא לאו דוקא דהא בהאי קרא הרי כתיב להדיא לשרת ואין ראי' מזה לענין ישיבה בעזרה בלא עבודה אלא עיקר הילפותא היא מקרא דהעומדים שם לבד וכ"כ המפורשים] והנה בגמרא זבחים דף כ"ג איתא יושב מנלן דאם עבד חילל אמר רבא אר"נ אמר קרא לעמוד לשרת לעמידה בחרתיו ולא לישיבה ופרש"י רישא דקרא כי בו בחר ד' אלקיך וכיון דלא נבחרו הו"ל זרים וזר מחיל עבודה עיי"ש ותו איתא שם ת"ר לעמוד לשרת מצוה כשהוא אומר העומדים שנה הכתוב לעכב עיי"ש. ולפי"ז נחזי אנן דמה שכתב רש"י ז"ל ביומא שם דילפינן מקרא דהעומדים שם דאין ישיבה בעזרה זה יתכן רק לר"נ דיליף יושב דמחלל עבודה מהקרא דלעמוד לשרת לבד ומשום זרות הוא דמחלל עבודה וא"כ לדידי' אייתר קרא דהעומדים שם ושפיר נוכל למילף מהקרא דהעומדים שם דאין ישיבה בעזרה מדאורייתא אבל להברייתא דתני דיושב מחלל עבודה מכח הני תרי קראי דלעמוד לשרת הוא למצוה והעומדים שם הוא לעיכובא א"כ א"א למילף מקרא דהעומדים שם דאין ישיבה בעזרה דהא בעינן האי קרא לענין עבודה לעיכובא. וא"כ ע"כ צ"ל דלהברייתא אין ישיבה בעזרה הוא מדרבנן:

וא"כ י"ל דבזה פליגי ת"ק ור"י בר"י ת"ק סובר כר"נ דיושב מחלל עבודה מטעם זרות ושפיר ס"ל דאין ישיבה בעזרה הוא מדאורייתא מקרא דהעומדים שם וכנ"ל לכן שפיר ס"ל דהקרא דלעמוד לשרת בא להורות דסמיכה אסור בעבודה דאי ישיבה ממש ל"ל קרא דלעמוד לשרת הא בלא"ה אין ישיבה בעזרה [דהא אי יושב מחלל עבודה מטעם זרות א"כ גם מצד הקרא דהעומדים שם דמורה על איסור ישיבה בעזרה ג"כ נוכל למילף לפסול יושב בעבודה מטעם זרות ולאו דוקא מצד הקרא דלעמוד לשרת שייך לומר דיושב מחשב כזר דהא הילפותא היא ג"כ ממה דכתיב ברישא דקרא כי בו בחר ד' אלקיך כו' וכמ"ש רש"י שם וא"כ הו"ל לכתוב כי בו בחר ד' אלקיך מכל שבטיך לשרת כו' ככל אחיו הלוים העומדים שם לפני ד' וג"כ הוי אמרינין דעל אופן זה נבחרו אם יעבוד בעמידה ולא בישיבה ואם עובד בישיבה הו"ל זר ומחלל עבודה] וע"כ דבא הכתוב לעמוד לשרת לאסור סמיכה בעבודה ור"י בר"י ס"ל כהברייתא דיושב אינו מחלל עבודה מטעם זרות רק ילפינן מהנך תרי קראי דלעמוד לשרת והעומדים שם וא"כ ע"כ דאין ישיבה בעזרה הוא מדרבנן וכנ"ל ושפיר איצטרך קרא דלעמוד לשרת לאסור ישיבה ממש בעבודה מה"ת ושוב אין ראי' דסמיכה פסול בעבודה.

ומעתה מיושב שפיר קושית העולם. דהנה לכאורה קשה על ר"נ דקאמר דיושב מחלל עבודה מטעם זרות הא זר גופי' דמחלל עבודה ילפינן מק"ו מיושב וכדאמר רב משרשי' וא"כ איך שייך לומר דיושב מחלל עבודה מטעם זרות. וצ"ל דר"נ ס"ל כתנא דבי לוי שם דף ט"ו ע"ב דיליף זר מחלל עבודה מקרא דוינזרו או דס"ל כתנא דבי ר' ישמעאל שם דיליף זר מחלל עבודה מק"ו דבע"מ לכן שפיר קאמר דיושב מחלל עבודה מטעם זרות וכ"כ המפורשים [ובזה ניחא כמי מה דר"נ חולק על הברייתא דילפה יושב דמחלל עבודה רק מכח שנה הכתוב לעכב ולא מטעם זרות. ולפי הנ"ל ניחא כיון דר"נ אזיל אליבא דתנא דבי לוי או אליבא דתנא דבי ר"י]. וא"כ רב משרשי' דיליף זר דמחלל עבודה מק"ו מיושב הרי לא יוכל הוא לסבור כר"נ דיושב מחלל עבודה מטעם זרות רק הוא סובר כהברייתא דיושב מחלל עבודה מכח הני תרי קראי הנ"ל דשנה הכתוב לעכב. וכיון שכן ע"כ ס"ל לרב משרשי' דאין ישיבה בעזרה הוא מדרבנן וכנ"ל ושוב ע"כ ס"ל לרב משרשי' כר"י בר"י דסמיכה כשר בעבודה לכך שפיר לא מצי רב משרשי' למיעבד הק"ו בין בזר ובין באונן מסמיכה רק מישיבה ממש וא"ש ולק"מ קושית העולם ודו"ק היטב:

ובהיותי בזה תמהתי על התוס' זבחים דף ט"ז בהג"ה שכתבו מיהו איצטרך קרא לעובד בהשתחוואה. ומבואר שם בדבריהם דזה הוא דוקא אי אמרינן אין ישיבה בעזרה הוא מדאורייתא אבל אי אמרינן אין ישיבה בעזרה הוא מדרבנן א"א לומר כן דהקרא אתי לעובד בהשתחוואה וכ"כ המשל"מ פ"ה מהל' ביאת מקדש הי"ז. והרי דברי התוס' שם סובבים על הברייתא שבדף כ"ג דילפה יושב דמחלל עבודה מהני תרי קראי דלעמוד לשרת והעומדים שם וכ"כ התומים ובס' מלא הרועים ערך ישיבה בעזרה אות א' עיי"ש וע"כ דס"ל להתוס' דגם להברייתא אין ישיבה בעזרה הוא מדאורייתא ואסור עובד בהשתחוואה וכ"ש סמיכה. וקשה איך שייך לומר כן אליבא דהברייתא הלא הברייתא צריכה גם הקרא דהעומדים שם לענין עבודה לעיכובא ואיך נוכל למילף מהקרא דהעומדים שם לאסור ישיבה בעזרה בלא עבודה וכנ"ל. ולכאורה רציתי לומר דהנה באמת ריש דברי התוס' שם ג"כ תמוהים מאוד שכתבו דאין ישיבה בעזרה אינו מה"ת מדאצטרך קרא ליושב למצוה עיי"ש. ותימה הרי לולא האי קרא דלעמוד לשרת דיליף מזה ליושב למצוה אף אי נימא דאין ישיבה בעזרה הוא מדאורייתא אכתי לא נדע לעיכובא דהא אין ישיבה בעזרה מדאורייתא ילפינן מקרא דהעומדים שם וכמ"ש רש"י יומא והבאתיו לעיל וא"כ איך נוכל למילף מהאי קרא לחודא גם לעיכובא. ושפיר איצטרך הני תרי קראי לעמוד לשרת והעומדים שם כדי למילף גם לעיכובא. וצ"ל דס"ל להתוס' דלענין אין ישיבה בעזרה אי נימא דהוא מה"ת אין הילפותא מקרא דהעומדים שם רק מקרא אחרינא לכך שפיר כתבו דאי אין ישיבה בעזרה הוא מה"ת ל"ל קרא ליושב למצוה הא למצוה ידעינן מקרא אחרינא מכח דאין ישיבה בעזרה ושוב סגי הקרא דהעומדים שם לבד לעיכובא וכיון שכן א"ש נמי ממילא מ"ש התוס' אח"כ דבאמת אין ישיבה בעזרה הוא מדאורייתא ואצטרך קרא דלעמוד לשרת לעובד בהשתחוואה ולק"מ קושיתינו הראשונה הנ"ל כיון דבאמת ס"ל להתוס' דאין ישיבה בעזרה מדאורייתא לא ילפינן מקרא דהעומדים שם רק מקרא אחרינא. אולם לפי"ז הרי תירוצינו הנ"ל לקושית העולם יתכן רק לפרש"י שכתב דאין ישיבה בעזרה מדאורייתא ילפינן מקרא דהעומדים שם ולפי"ז עלה כהוגן תירוצינו הנ"ל. אבל לשיטת התוס' ליתא לתירוצינו כיון דבאמת אף דרב משרשי' סובר כהברייתא דילפה יושב דמחלל עבודה מהני תרי קראי הנ"ל מ"מ יוכל לסבור דאין ישיבה בעזרה הוא מדאוריתא וממילא אסור סמיכה בעבודה וכמ"ש התוס' אליבא דהברייתא:

אכן באמת לא ניחא לי לומר דהתוס' ס"ל דאין ישיבה בעזרה מדאוריתא אין הילפותא מקרא דהעומדים שם רק מקרא אחרינא. דהיכן מצינו קרא אחרינא זולת הקרא דהעומדים שם למילף לאסור ישיבה בעזרה מה"ת וכל דברי התוס' הם תמוהים:

אך לפמש"ל במוסגר דל"נ דאמר דיושב מחלל עבודה מטעם זרות דגם מצד אין ישיבה בעזרה יש לפסול יושב מטעם זרות. עלה בלבי לומר דכל דברי התוס' הנ"ל סובבים אליבא דר"נ ולא אליבא דהברייתא ודלא כמ"ש התומים והמלא הרועים. וכוונת התוס' הוא דאי אין ישיבה בעזרה מה"ת והיינו מקרא דהעומדים שם א"כ ל"ל לר"נ למילף מקרא דלעמוד לשרת לפסול יושב מטעם זרות הלא מצד האיסור ישיבה בעזרה ג"כ יש לפסול יושב מטעם זרות וכמש"ל ול"ל קרא דלעמוד לשרת וע"ז תירצו דלעולם ישיבה בעזרה הוא מה"ת והיינו מקרא דהעומדים שם והא דצריך ר"נ הקרא דלעמוד לשרת הוא לעובד בהשתחוואה דעובד בהשתחוואה אין לפסול מטעם זרות מכח אין ישיבה בעזרה כיון דבעזרה מותר השתחוואה. וא"כ עלו כהוגן כל דברי התוס'. אמנם הוא דחוק קצת בעיני כיון דמלשון התוס' דנקטו מדאצטרך קרא ליושב למצוה נראה דאזלו אליבא דהברייתא דהלשון יושב למצוה הוא לשון הברייתא וצ"ע.

ולא אטמן בחבי מה דקשיא לי גם בהא דמבואר ברש"י ז"ל יומא שהבאתי לעיל דאין ישיבה בעזרה מה"ת ילפינן מקרא דהעומדים שם לפני ד'. עפ"י מה דתני בברייתא בזבחים דף ס"ג ע"ב ובמנחות דף י"ט ע"ב לפני ד' יכול במערב כו' עיי"ש וא"כ ה"כ כיון דכתיב העומדים שם לפני ה' איך ילפינן מזה דאין ישיבה בעזרה הוא מדאורייתא הלא מהאי קרא לא נשמע רק בצד מערב לבד בעינן עמידה ולא בשאר העזרה, ולכאורה רציתי לומר דבאמת איסור ישיבה מדאורייתא אינו רק בצד מערב ומה דמבואר בש"ס בכמה דוכתא דבכל העזרה ולא דוקא בצד מערב אסור לישב זה הוא דק מדרבנן אבל מדאורייתא אינו אסור לישב רק בצד מערב ולפי"ז מיושב נמי מה שהקשיתי לעיל לפי מה דמסקי התוס' זבחים בהג"ה דאין ישיבה בעזרה הוא מדאורייתא וכן הוא דעת רש"י ז"ל א"כ שוב קשה קושית התוס' שם מה ליושב שכן אסור בעזרה והק"ו פריכא הוא ולפי האמור ניחא דכיון דאף דאין ישיבה בעזרה מדאורייתא הוא אבל הא אינו אסור מדאורייתא רק בצד מערב דוקא וא"כ אין לפרוך כלל הק"ו מהא דאסור לישב בצד מערב דהא זר יש לו יותר חומרא דאסור אפי' לכנוס ולעמוד בצד מערב דהא אפי' כהנים בעלי מומין ופרועי ראש אסורין לכנוס בין האולם למזבח והוא בצד מערב וכדתנן בסוף פ"א דכלים ועיין מזה באורך במשל"מ פ"ט מהל' ביאת מקדש הט"ו ובפ"ו שם ה"א עיי"ש. אולם לפי"ז אכתי קשה על רש"י ז"ל יומא שם דהוא קאי שם אהא דאמר אביי ש"מ לשכת הגזית חציה בקודש וחציה בחול כו' דאי ס"ד כולה קודש זקן יושב במערבה והאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד ועל זה כתב רש"י ז"ל אין ישיבה בעזרה שנאמר לעמוד לשרת העומדים שם לפני ד' עיי"ש. והרי מה דתני בברייתא שם דזקן יושב במערבה היינו במערבה של לשכת הגזית וא"כ איך הביא רש"י ז"ל על זה הקרא דהעומדים שם לפני ד' דהוא דוקא בצד מערב ולא שייך זאת כלל בלשכת הגזית. ושוב ראיתי ברש"י ז"ל יומא דף ס"ט ע"ב שכתב וז"ל אין ישיבה בעזרה דכתיב לעמוד לשרת העומדים שם לפני ד' ולא מצינו בה ישיבה עכ"ל. ומשמע מזה דאין כוונתו דאין ישיבה בעזרה הוא מדאורייתא מכח הני קראי אלא כוונתו הוא דכיון דלא מצינו בה ישיבה מש"ה אסור לישב בעזרה. אולם גם זה אינו מובן כלל דמה בכך דלא מצינו בה ישיבה מ"מ מהכ"ת לומר דאסור לישב בה. ואין לומר דכוונתו הוא בזה דאיסור ישיבה הוא מדרבנן ומשום דלא מצינו בה ישיבה לכן הי' בכח החכמים לאסור דאי הי' נמצא בה ישיבה בתורה בפירוש לא הי' בכח החכמים לאסור וכנודע מדברי הטו"ז. אולם זה דוחק ולא משמע כן מלשון רש"י:

וקושיא זו יש להקשות גם אהא דילפה הברייתא מקרא דהעומדים שם לעיכובא לענין יושב בעבודה הרי מהאי קרא לא נוכל למילף רק אם עובד במערב בישיבה מחלל עבודה ואף דמקרא דלעמוד לשרת משמע דבעינן עמידה בעבודה בכל מקום בעזרה ולאו דוקא במערב דהא לא כתיב שם לפני ד' מ"מ לענין עיכובא י"ל דלא קפדה התורה לפסול יושב בדיעבד רק בצד מערב דוקא. ואין לתרץ דכיון דדרשינן בזבחים דף ט"ז לפני ד' ולא לפני במה א"כ כיון דאתי למעוטי לפני במה דמותר לעבוד בישיבה שוב אין לומר דלפני ד' מורה דוקא בצד מערב וכמ"ש התוס' זבחים דף נ"ח ע"א ד"ה משוך לענין שחיטה דאע"ג דכתיב לפני ד' שריא בכל מקום בעזרה כיון דלפני ד' אתי למעוטי בחוץ עיי"ש. דז"א דהא מה דדרשינן בדף ט"ז לפני ד' ולא לפני במה דרשינן זאת מקרא אחר דכתיב לעמוד לפני ד' לשרתו עיי"ש. וא"כ שפיר י"ל דמה דכתיב העומדים שם לפני ד' דבא להורות לעיכובא היינו דוקא אם עבד בישיבה במערב. ובאמת קשיא לי גם בהא דיליף מקרא דלעמוד לפני ד' לשרתו דלא לפני במה הלא האי קרא בברכת כהנים הוא דכתיב ואמאי לא יליף מקרא דהעומדים שם לפני ד' דמיירי בעבודה וכדמוכח מהברייתא דילפה מהאי קרא לעיכובא לעובד בישיבה וא"כ שפיר טפי הו"ל למילף מהאי קרא דלפני ד' ולא לפני במה. וכן קשה נמי להיפך דכיון דמפרשינן הקרא דלעמוד לפני ד' לשרתו דמיירי לענין עבודה וכדמוכח מהא דדרשינן מהתם לפני ה' ולא לפני במה א"כ אמאי ילפה הברייתא לעיכובא יושב בעבודה מקרא דהעומדים שם דלא כתיב בלשון צווי רק בדרך סיפור הלא טפי הו"ל למילף לעיכובא מקרא דלעמוד לפני ד' לשרתו דכתיב בלשון צווי וצ"ע בכל זה:

ועדיין לא נתיישב עם כל התירוצים הנ"ל קושיתינו הנ"ל מהירושלמי פ' מי שאחזו ונ"ל לישב עפ"י מ"ש הנוב"י מהדו"ק חאו"ח סי' ה' דטעמא דהרמ"א דעמידה ע"י סמיכה מקרי עמידה לענין עדות הוא משום דבדיעבד כשר בישיבה עיי"ש. ונ"ל דלזה כיוון ג"כ הסמ"ע סי' כ"ח ס"ק ס"ד שכתב שם דטעמא דהרמ"א הוא משום דקרא אסמכתא בעלמא עיי"ש וכבר כתבתי לעיל דמ"ש הסמ"ע דקרא אסמכתא הוא אין כוונתו שהוא מדרבנן אלא עיקר כוונתו הוא דקרא אינו אלא למצוה לכתחלה ולא לעיכובא ולכן מותר לכתחלה ע"י סמיכה והוא כמ"ש הנוב"י והנה מה דהוכיח ר"ל בירושלמי שם מהא דבקורדייקוס בודקין לעדות דמעידין בישיבה כוונתו הוא רק לענין דיעבד אבל לכתחלה לא וכמ"ש הרשב"א שם. וא"כ לק"מ קושיתינו הנ"ל דאיך הוכיח ר"ל מהתם דמעידין בישיבה בדיעבד דלמא מיירי שמעיד בעמידה ע"י סמיכה וחשיב עמידה. דז"א דהא אי נימא דבדיעבד פסול עדות בישיבה א"כ גם עמידה ע"י סמיכה לא חשיב עמידה דהא בהא תליא וא"ש:

תוכן העניינים

אלפי מנשה חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה