אלפי מנשה חושן משפט· רבי מנשה איכנשטין
סימן טז
(א) סעיף ב חזר ואמר כו' א"כ להביא עוד ראי'. בב"י הקשה על הך דינא דלא דמי להא דתני בס"פ ז"ב אמר לו להביא ראי' ואמר אין לי ראי' לאחר זמן מצא ראי' אינו כלום דשאני הכא דמתחלה טען שיש לו ראי' אלא שאינה מצוי' וכשראה שב"ד פטרו לבעל דינו מלהשיב לו אמר ישיב לי בלא ראי' עיי"ש. ועיין בב"ח שכתב דלפי הנוסחא שבטור שלפנינו דכתוב ישיב לו בואו לק"מ דמלשון זה מבואר דהתובע חזר ואמר בדרך הודאה גמורה אין לי ראיה וכתב הר"י דדינא הכי דישיב לו בלא ראי' עיי"ש. ולא זכיתי להבין דהרי גם לפי הנוסחא שלפנינו קושית הב"י במקומה עומדת דהא אכתי סו"ס מש"ה אמר התובע שאין לו ראי' כיון שראה שהב"ד פטרו לבעל דינו מלהשיב לו. וחשב התובע בלבו שיאמר שאין לו ראי' כדי שישיב לו בעל דינו. ולא דמי כלל לדינא דמתני' דס"פ ז"ב. ואפשר שלזה כיון הש"ך בסק"ד שכתב וז"ל עיין בב"ח וצ"ע עכ"ל ועיין בדרישה מ"ש לתרץ קושית הב"י הנ"ל. וגם בדבריו יש לגמגם. והתירץ המובחר בעיני בזה הוא תירוצו של הטו"ז עיי"ש: