אלפי מנשה חושן משפט· רבי מנשה איכנשטין
סימן יא
(א) סעיף א שולחים לו ב"ד שלוחם. שיבא וצריך השליח ב"ד לומר להבע"ד שיהא מזומן לדון עם פלוני ולא שיאמר לו סתם שיבא לדין. וכן הוא בגמרא מ"ק דף ט"ז ע"א את ופלניא דכתיב אתה והם ואהרן. והטעם כתב הריטב"א שם כדי שידע מי תבעו ויזכור אם יש לו לעשות כלום ויפייסנו וגם שיתן על לבו מה שישיב בדין עכ"ל. עיין בש"ך סק"א שהביא בשם הב"ש שכתב דאם הנתבע אומר להתובע שיגלה לו טענתו קודם שילך עמו לדין דא"צ לגלות טענותיו והש"ך חולק עליו עיי"ש. ועיין בהגהות הגאון מלייפניק הנדפס סביב הש"ע שכתב וז"ל יעוין מ"ק דף ט"ז את ופלניא כו' ובחדושי הריטב"א שם משמע דא"צ להודיע טענתו עכ"ל. ובלי תפונה שכיוון הגאון לדברי הריטב"א שהבאתי ולפענ"ד אין מדבריו שום הכרע כלל דאין צריך להודיע טענתו דמ"ש הריטב"א כדי שידע מי תבעו ויזכור כו' כוונתו הוא היכא שאין הנתבע אומר שיגלה לו טענותיו רק יזכור מעצמו:
אבל היכא דהנתבע אומר בפירוש שרוצה שיגלה לו טענותיו יש לומר דצריך לגלות וכדעת הש"ך. ושוב ראיתי בספר בר"י שכתב להיפך מהגאון ולייפניק דמדברי הריטב"א הנ"ל יש סמך לדעת הש"ך עיי"ש. אולם לדעתי' העני' אין להביא שום סייעתא מדברי הריטב"א הנ"ל לא להב"ש ולא להש"ך כי אין שום הוכחה בדבריו לענין זה והבן ועיין עוד שם בהריטב"א שכתב דבעינן דוקא שליח ב"ד אבל אם הבע"ד בעצמו הזמינו ואפי' בעדים ולא בא לא חשיב אפקרותא ולא ציית דינא עיי"ש. מיהו נ"ל דאם הב"ד שלחו את הבע"ד להזמין בעצמו את הבעל דין שלו והזמינו בפני עדים ולא בא חשיב אפקרותא:
(ב) שם באותו סעיף לא בא מזמינים אותו פעם שלישית בש"ס מ"ק שם איתא זמנא בתר זמנא דכתיב קראו שם פרעה מלך מצרים שאון העביר המועד עיי"ש. משם משמע דרק תרי זימני מזמינין לי' וכל הפוסקים כתבו דמזמינין לי' שלשה פעמים והוא מש"ס ב"ק דף קי"ג ע"א. ועיין באספ"ז ב"ק שם שהביא בשם הרמ"ה שעמד בזה ומתרץ על נכון עיי"ש וי דמה דצריך להזמינו שלשה פעמים נראה פשוט דזה הוא דוקא אם הבע"ד השיב שיבא או שלא אמר כלום אבל אם השיב שלא יבא כלל לב"ד סגי בפעם אחת ומנדין אותו מיד. וכן משמע ממ"ש המחבר דהשליח נאמן שלא רצה לבוא. ועיין בנתיבות סק"א וכן ראיתי להב"ח שכתב כן בהדיא וכ"כ היש"ש פרק הגוזל בתרא דין ט"ו עיי"ש ונ"ל דה"ה נמי לענין לתת רשות לשכנגדו לילך בערכאות ולענין שיהא חייב לפרוע לו הוצאותיו ג"כ סגי בהזמנה אחת אם השיב שלא יבא לב"ד:
(ג) שם באותו סעיף ואין שליח ב"ד חייב באמירת דברים משום לשון הרע בש"ס מ"ק שם ילפינן לה מדכתיב העיני האנשים ההם תנקר. ופרש"י אי לאו דשליח א"ל למשה לא הוי ידע עיי"ש. ועיין בנמוק"י שם שפירש הא דכתיב העיני האנשים ההם תנקר וז"ל ואמשה קאמר אלא שכינה הכתוב כו' עיי"ש. וכוונתו הוא בזה דכיון דהם אמרו כן על משה לכן שפיר הוי מתפקר בשליח ב"ד ויליף שפיר מהתם דאם מתפקר בשליח ב"ד ואמר השליח הדברים לפני ב"ד אין בזה משום לשון הרע. אולם רש"י בחומש פירש דעל עצמם אמרו העיני האנשים ההם תנקר עיו"ש:
ולפי פירושו קשה דמאי ראי' הוא מהתם דאם מתפקר בשליח ב"ד וסיפר השליח לפני ב"ד אין בזה משום לשון הרע. וכבר עמד בזה המהרש"א בחדושי אגדות והמפורשים עה"ת. ועיין בס' נחל קדומים עה"ת שכתב שלשה תירוצים בזה. ותירץ האחרון הוא החביב בעיני שכתב דכיון שיש פנים לומר דעל משה קאמר א"כ הו"ל לפרש הכתוב על מי קאי כדי שלא נפרש על משה וללמוד דאין בשליח ב"ד משום לשון הרע אלא ודאי דהדין כן דאין בשליח ב"ד משום לשון הרע עיי"ש. אמנם ראיתי בשאלתות פ' קרח שכתב וז"ל ואי משתעי מילתא בישא כלפי בי דינא ואתא שליחא ואמר לית בי' משום לא תלך רכיל דכתיב וישלח משה לקרא לדתן ואבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה למימרא דאהדר שליחא עכ"ל ותימה הלא בגמרא ילפינן זאת ממה דכתיב העיני האנשים ההם תנקר ואמאי שינה הוא מילפותא דגמרא. ועוד נה ראי' הוא מהתם דמותר להשליח לספר כל לישנא בישא שחירף הבע"ד את הב"ד הלא מה שהשיב השליח מה שאמרו לא נעלה הי' מוכרח להודיע זאת למשה דהא על זה שלח אותו וגם מה לישנא בישא הי' בזה שאמרו לא נעלה. אולם נ"ל דבעל השאלתות גרס הכי גם בגמרא. ומה שהביאו לזה נ"ל משום דהוא הי' מפרש כפרש"י בחומש שהבאתי בסמוך דעל עצמם אמרו העיני האנשים ההם תנקר ולא על משה וא"כ אין ראי' מהתם דאם מתפקר בשליח ב"ד וסיפר השליח הדברים לפני ב"ד דאין בזה משום לשון הרע וכקושית המפורשים הנ"ל על רש"י ז"ל. ולדידי' לא הי' ניחא לדחוקי לפרש כוונת הש"ס כמ"ש המפורשים אליבא דפרש"י לכן גרס הוא דהילפותא הוא ממה דכתיב ויאמרו לא נעלה וע"כ דשליחא אהדר כן למשה. ומה שהקשתי דמה ראי' הוא מזה דאין בשליח ב"ד משום לשון הרע אחר העיון קצת אמרתי דשפיר יש ראי' דהא מה דאמרו לא נעלה הוי ג"כ כמעיז פנים לפני משה. ועיין גם בב"ח בסי' ח' שכתב בהדיא דהאומר שאינו רוצה לבוא לדין הוי בזיון לדיין שאינו חושש על ציווי ב"ד לבוא לדין ומדמה זאת למקלל את הדיין עיי"ש. וא"כ לא הו"ל להשליח להודיע למשה שאמרו לא נעלה רק הו"ל להשיב למשה שאמר להם שיבואו אליו ותו לא ועיין גם בנתיבות סק"א שכתב כן דהשליח ב"ד א"צ להעיד לפני ב"ד שאמר הבע"ד שלא יבא רק שהגיד לבע"ד שיבא ואפי' זה א"צ השליח להעיד דחזקה שליח עשה שליחתו עיי"ש. ומדאהדר שליחא למשה גם מה שאמרו לא נעלה ע"כ דאין בשליח ב"ד משום לשון הרע. כן נלע"ד בדעת השאלתות ומהתימא על הגאון מהר"י שלא הרגיש בזה בחבורו שאילת שלום על השאלתות:
עיין ברי"ף מ"ק שם שגורס מנלן דמשדרינן שליחא ומזמנינן לב"ד דכתיב היו לפני ד':
ועיין בקרבן נתנאל על הרא"ש שכתב לפרש דעת הרי"ף מה דלא יליף מקרא דוישלח משה לקרא לדתן ולאבירם וכמו שהוא בגמרא שלפנינו משום שסבר דהאי שליחא ששלח משה לקרא לדתן ואבירם לא שלח ע"ד הזמנות לב"ד כי אם ששלח אחריהם לפייסם כמו שלמדו מכאן שאין מחזיקין במחלוקת עיי"ש. ולפי"ז צ"ע האיך ילפינן ממה דכתיב העיני האנשים ההם תנקר דאי מתפקר בשליחא דבי דינא ואתי ואמר לא מיתחזי כלישנא בישא וגם הרי"ף שם הביא הך מימרא הלא האי שליחא לא הוי שליח ב"ד. ולכאורה רציתי לומר דלזה כיוון הרא"ש במ"ש וז"ל ומנלן דאי מתפקר כלפי גברא רבה ואתי שליח ואמר לא מיחזי כלישנא בישא דכתיב העיני האנשים וגומר עכ"ל. הרי דהוא דקדק בלשונו הזהב וקאמר מתפקר כלפי גברא רבה ולא קאמר דמתפקר כלפי שליחא דב"ד והוא משום דהאי שליחא לדתן ואבירם לא הי' שליח ב"ד רק שליחא דמשה כדי לפייסם והוי רק שליחא דגברא רבה ולא שליח ב"ד אמנם ז"א דא"א לומר דהרא"ש כיוון לזה דהא הרא"ש שם יליף דמשדרין שליחא דב"ד מהא דכתיב וישלח משה לקרא לדתן ואבירם וכמו שהוא בגמרא שלפנינו ולא כגירסת הרי"ף וע"כ דהרא"ש ס"ל דהאי שליחא לדתן ואבירם הי' ע"ד הזמנות לב"ד [והן אמת דהקרבן נתנאל שם כתב דגם דעת הרא"ש הוא דהאי שליחא ששלח משה לדתן ואבירם הי' כדי לפייסם עיי"ש אולם דבריו בזה אינם מובנים כלל כאשר יראה המעיין] וא"כ לפי גרסתו שפיר הוי מצי הוא לומר כמו שהוא בגמרא דאי מתפקר בשליחא דבי דינא כו' אלא צ"ל דמ"ש מתפקר כלפי גברא רבה באמת כוונתו הוא דמתפקר כלפי שליחא דבי דינא ומה דנקט כלפי גברא רבה הוא משום דנמשך אחר מ"ש למעלה לקמי' גברא רבה פלניא מנלן דכתיב לפני ד'. וכן הוא בגמרא שם ובזה מיירי בב"ד לכן נקט גם אח"כ בלשונו מתפקר כלפי גברא רבה. אך באמת לק"מ קושיתינו הנ"ל לפי דברי הקרבן נתנאל בדעת הרי"ף הנ"ל. דשפיר שמעינן מהתם דבשליח ב"ד לא שייך משום לישנא בישא דכ"ש הוא מהתם דמה התם דהאי שליחא לא הלך בשליחות ב"ד רק בשליחותא דמשה כדי לפייסם א"כ לא הי' הוא רק כמו שליחא דרבנן ואפ"ה לא הי' שייך בי' משום לישנא בישא כ"ש בשליח ב"ד בודאי דלא שייך משום לישנא בישא. דהא שליח ב"ד עדיף טפי משליחא דרבנן. וכן משמע מדברי התוס' יבמות דף נ"ב ע"א ד"ה דמתפקר בשליח דבי דינא עיי"ש וכן מבואר בהדיא בדרישה לעיל סוף סי' ח' עיי"ש היטב. אולם עדיין אני נבוך בזה דהא לפי"ז יצא לנו דבר חדש אשר לא שערום אבותינו דגם בשליחא דרבנן אף שאינו שליח ב"ד לית בי' משום לישנא בישא וצ"ע. עיין בחכמת שלמה מהגאון מהר"ש קלוגר על חו"מ הנדפס מחדש סביב הש"ע שהקשה לעיל בסי' ח' דמה ראי' הוא מדתן ואבירם דמותר לשליח ב"ד לספר לשון הרע הלא דתן ואבירם היו בעלי מחלוקת ועל בעלי מחלוקת מותר לספר לשון הרע וכמ"ש הגהות מיימוני והובא במג"א סי' קנ"ו והניח בצ"ע. וכבר הקשה קושיא זו בספר בית אברהם על חו"מ לעיל בסי' ח' ותירץ ב' תירוצים עיי"ש. ועיין גם בהגהות גליון הש"ס על הירושלמי בפ"א דפאה שמתרץ שם ג"כ קושיא זו עיי"ש:
(ד) סעיף ב ברמ"א ואם יש בהם מומחה חולקין לו כבוד כו'. דין זה הוא בש"ס מ"ק שם דאיתא לקוני' גברא רבה דכתיב לפני ד'. ועיין בנמוק"י שם שהביא בשם הראב"ד והובא גם בסמ"ע שמפרש דמשה הי' ב"ד עם הקב"ה ושלח משה לעדת קרח ע"י קרח [הסמ"ע כתב דשלח משה שלוחו לקרח. וז"א אלא צ"ל דשלח משה לעדת קרח ע"י קרח וכמ"ש הראב"ד ובודאי ט"ס הוא בהסמ"ע] שיהיו מזומנים לדין לפני ד' ומדלא קאמר היו לפנינו ש"מ דמזכירין לו שם המומחה וחולקין לו כבוד עיי"ש. ועיין בהריטב"א שכתב די"מ דקרח הי' שליח להזמין לעדתו וי"מ דמשה רבינו הי' שליח השם להזמין לפניו קרח ועדתו עיי"ש וכ"כ גם הראב"ד שם מתחלה. וצ"ע לפי דעת הי"מ דמשה רבינו הי' שלוחו של הקב"ה, א"כ איך ילפינן מהא דקאמר משה היו לפני ד' ולא קאמר היו לפנינו דצריך השליח להזכיר בשם הגברא רבה. הלא הקב"ה לבד הי' הדיין ולא משה וא"כ הי' מוכרח לומר היו לפני ד' ולא מצי למימר היו לפנינו. ואין לומר דהם ס"ל דמשה הי' ג"כ דיין עם הקב"ה אלא דהי' שליח ג"כ וא"כ שפיר הי' יכול לומר היו לפנינו דז"א דהא הם פירשו כך לפי גירסת הרי"ף דילפינן דמשדרין שליחא דבי דינא. מדכתיב ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך כו' ופירשו דמשה הי' השליח [ולפי הגרסא שבגמרא שלפנינו דילפינן מדכתיב וישלח משה לקרא לדתן ואבירם א"א לומר דמשה הי' השליח דהא כתיב וישלח משה] ואי נימא דמשה הי' ג"כ דיין עם הקב"ה האיך נשמע מהתם דמשדרין שליחא הלא מהתם כשמע דהדיין בעצמו צריך לילך להבע"ד להזמינו לדין. אע"כ צ"ל דכוונת הי"מ הנ"ל הוא דמשה הי' רק שליח ולא דיין עם הקב"ה וא"כ שפיר קשה קושיתינו הנ"ל. איברא באמת ראיתי בהרי"ף שהוא השמיט הך מימרא דצריך השליח לומר לקמי' גברא רבה. ופלא אמאי השמיט הרי"ף מימרא זו. ונ"ל דהוא משום דהרי"ף מפרש כהי"מ הנ"ל דמשה הי' השליח ולא הי' דיין עם הקב"ה וא"כ אין ראי' מהא דקאמר משה היו לפני ד' ולא קאמר היו לפנינו דצריך להזכיר שם הגברא רבה וכנ"ל, הלכך לא גרס הרי"ף כלל מימרא זו בגמ' ובזה ניחא נמי מה שהשמיט הרי"ף שם גם מה דאמרינן בגמרא ומנלן דמזמנינן לדינא דכתיב ויאמר משה אל קרח וכו' והוא דהנה מימרא זו אינו מובן כלל דהא כבר קאמרינן לעיל מיני' מכלן דמשדרין שליחא דבי דינא ומזמנינן לדינא דכתיב וישלח משה לקרא לדתן ואבירם ול"ל תו לכפול ולומר מכלן דמזמנינן לדינא ונ"ל לפרש דמתחלה ילפינן, דמשדרין שליחא דבי דינא להבע"ד להזמינו לדין והב"ד א"צ לילך בעצמן להבע"ד להזמינו. אך לפי"ז שוב הו"א דצריכין דייקא לשדר שליחא אבל הב"ד בעצמן אינן רשאין לילך להבע"ד להזמינו דזילותא הוא לפני הב"ד לילך בעצמן לזה קאמר אח"כ ומכלן דמזמנינן לדינא היינו דהב"ד בעצמן רשאין לילך להבע"ד להזמינו דכתיב ויאמר משה אל קרח דהוא בעצמו אמר להם אף שהוא הי' דיין:
והנה לפי גרסת הרי"ף דיליף דמשדרין שליחא ומזמנינן לדינא מדכתיב ויאמר משה אל קרח וכו' והוא מפרש כהי"מ הנ"ל דמשה לא הי' דיין עם הקב"ה רק הי' שליח לבד. א"כ לדידי' אין ראי' מהא דכתיב ויאמר משה אל קרח וכו' דגם הב"ד בעצמן רשאין להזמין להבע"ד וליכא זילותא להב"ד. הלכך לא גרס הוא כלל הך מימרא דמנלן דמזמנינן לדינא כו'. אבל לפי הי"מ דמשה הי' דיין עם הקב"ה ומשה שלח ע"י קרח לעדתו שיבואו לדין נהי דהם ג"כ פירשו כן לגרסת הרי"ף הנ"ל דיליף דמשדרין שליחא מדכתיב ויאמר משה אל קרח וכו' וכמבואר בהריטב"א שם. מ"מ שפיר יש ראי' ג"כ ממה דכתיב ויאמר משה אל קרח וכו' דגם הדיין בעצמו רשאי להזמין להבע"ד ואין זה זילזול לפניו דהא קרח הי' ג"כ בע"ד ואפ"ה אמר לו משה בעצמו שיבא לדין. וא"כ שוב הו"ל להרי"ף להביא גם מימרא זו דמנלן דמזמנינן לדינא כו'. אע"כ דהרי"ף ס"ל כהי"מ דמשה רבינו הי' רק שליח ולא דיין עם הקב"ה וא"ש וכנ"ל: