אלפי מנשה חושן משפט· רבי מנשה איכנשטין
סימן י
(א) סעיף א עד שיחמיצנו כן הוא לשון הטור. ומדבר הב"י והסמ"ע נראה דהם הבינו דהטור כיוון בזה למה דדרשינן בסנהדרין דף ל"ה אשרו חמון אשרי דיין שמחמיץ את דינו ופרש"י שמשהה את דינו ומלינו כדי להוציאו לאמיתו עיי"ש. ולדעתי העני' א"א לומר כן דהא מה דדרשינן שם הקרא דאשרו חמוץ אשרי דיין שמחמיץ את דינו זה קאי על ד"נ. ומש"ה בד"נ אין גומרין לחוב בו ביום עיי"ש בגמרא וכ"כ בהדיא הר"ן בחדושיו שם דהאי קרא בד"נ מיירי דכתיב לעיל מיני' ידיכם דמים מלאו עיי"ש. אלא דהטור נמשך בזה אחר לשון הקרא דכי יתחמץ לבבי שהביא הטור שם ולא אחר קרא דאשרו חמוץ. ועיין גם בב"ח שכתב וז"ל מה שאמרו בפאד"מ אשרו חמוץ אשרי דיין שמחמין את דינו אינו אלא בד"נ ולמימרא דבעי הלנה כו' ומש"ה לא הביא רבינו הקרא דאשרו חמוץ אלא קרא דכי יתחמץ לבבי לאורויי דאף בד"מ בעינן חימוץ אע"ג דלא בעי הלנה ונפקא לי' מכי יתחמץ עכ"ל ודבריו אמתים:
(ב) סעיף ד דין פרוטה כדין של מאה מנה הב"ח והטו"ז הקשו למאי הלכתא כתבו הרמב"ם והטור דין זה דהלא דין זא הוא מילתא דפשיטא וכדאמרינן בפ"ק דסנהדרין. ותירץ הב"ח דלא פריך בגמרא פשיטא אלא אדרשה דקרא דאיירי במומחין דד"ת בעינן מומחין ומומחין ודאי ידעו דאין לחלק בין קטן לגדול עיי"ש. אמנם תירץ זה לא ניחא אליבא דהרמב"ם דהא הרמב"ם סובר כרב אחא דגם מה"ת בחד סגי ואפי' ביחיד הדיוט וכמ"ש הש"ך בסי' ג',. וגם מה שתירץ הטו"ז כבר גמגם עליו בספר בר"י. אך באמת הקושיא מעיקרא ליתא וכמ"ש הבר"י דכן דרך הפוסקים להביא כל מה שאמרו בגמרא ואפי' אי אתמר בפשיטות. וכן מבואר בהדיא בב"י ובכ"מ שדברי הרמב"ם והטור נובעים ממה דפריך הש"ס פשיטא עיי"ש: