אלפא ביתא· רבי צבי הירש מנדבורנא
אות מ
מחילה מאוד ומאוד תחזיק ותגבר עליך המדה הזו למחול לכל מי שהרע לך בין במעשה רעה ובין בדבור רע אף אם אינו מבקש ממך ותהיה מן הנעלבים ואינם עולבים כו' שמחים ביסורים כו' ר"ל שיש לשמוח מאוד אם בא לו איזה חרפה או דבר רע מן אדם והאדם ההוא הוא ודאי שליח מהקב"ה כמ"ש ה' אמר לו קלל. והוא השבט של הש"י וכי יש לאדם המוכה לכעוס ולנקום ולנטור להשבט המכה אותו. ואדרבה אם יודע שנתחייב מיתה והמושל רחם עליו והכה אותו בשבט קלה ופטרו ראוי לו לשמוח באותו השבט. ומכ"ש שלא לשנוא ולנקום בהשבט. ויזכור תמיד מ"פ הרח"ו ז"ל ואם עיני שכל לך היה לך לרדוף ולבקש אחר מי שיחרפך ויגדפך כי חיים הוא נותן לך. ע"כ יש לו לקבל בשמחה גדולה מכל אדם ומכ"ש מאשתו שהיא בודאי אוהבת אותו בשעת מעשה שהיא מקללת ומחרפת וזה סימן מובהק שהיא מוכרחת ע"ז כנ"ל. ע"כ ימחול לה תמיד ולא ישנאה עבור זה ויעבור על לא תשנא כו'. ואדרבה יאהבה עבור זה כי מה לו לבקש אחרים שיחרפוהו והם עושים בשנאה גדולה ועושים עבירה והיא עושה זאת באהבתה אותו ואין עבירה כ"כ בידה והיא נותנת לו חיים:
מדות כל המדות טובות הנז' בדרז"ל ינהוג תחלה בביתו בין הש"י ובינו שהוא נק' רעך וריע אביך כו'. ובינו ובין אשתו שהיא נקרא ג"כ רעך. ובין בני ביתו שהם אחים וריעים וזהירות יתירה צריך בביתו יותר ויותר מבין אדם לחבירו מן החוץ:
מתון שיהיה מתון בכל ענייניו ואפילו בדבר מצוה הנעשית ממנו לחבירו צריך מתינות כגון צדקה צריך תחלה למתינות למי יתן ואיך ומה וכיוצא בזה ומ"ש זריזין מקדימין כו' חשתי ולא התמהמהתי כו' הוא במצוה גלויה ומפורסמת לילך לבה"כ וכיוצא. ובכל המצות צריך לך הכנת לב לעשותה לשמה והתבוננות גדול והראשונים היו זריזין מקדימים כו' שהיו דבקים מאוד בהש"י ולא היו צריכים להכנת המחשבה: מעשים טובים כל מה שתוכל בכח לעשות עשה ויהיה בעיניך כאלו אתה אוצרן לאוצר וכל מה שתלמוד יהיה בעיניך כמוצא שלל רב: