אלימה רבתי· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]
מעין ד עין השמש · תמר ה - פרק כא
יש בסוד מענין הזה דרוש נחמד למשכיל ואין זה מקומו יבא בעין אדם ורמזתיו למעל' בת'. והנה לפי מה שנתב' מענין הוורידין והתעלות שתלוי המציאות אל הספי' מצד ההתעוררות התחתון א"כ כל זמן שלא נגמר האצילות והיו הספי' משתלשלות ויוצאות ונמדדות ואין התעוררות שעדיין התחתונים לא נמצאו מה הי' קיומם שהרי דם הכבד בא ממאכל היינו מעשה התחתוני' ונקשר בחיות הלב כדפי' א"כ קודם היות האדם בעולם מה הי' קיום הקומ' הזאת המשוערת. ודע שהסוד הזה תלוי בידיעת סוד הטיבור המיוחס גם בספי'. שררך אגן הסהר בנקב' ובזכר ג"כ ישנו. אמנם באידרא יחסו אותו בכתר ולא בכתר עצמו והיינו שאמרו שם שדיקנא דא"א נמשך עד טיבורא והנה ענין זה קשה למאד כי אחר שגוף אין שם טיבורא מהיכא שהרי אין שם אלא גולגלתא עד דיקנא ועוד להבין ענין זה נעורר כאשר אין טוב בעול' כעין הדורות הרשעים או קודם האבות קודם מתן תורה במה הי' המציאות מתקיים וענין זה נבין במה שפי' רז"ל שהטיבור מזון לולד בעוד שהוא בבטן אמו הרי בזה גלו לנו הסוד שכאשר אין מזון אכילה מתפרנס מדרך הטיבור והסוד פי' בתי' שהם ג' חדשים א"ין מצד הכתר י"ש מצד החכמ' ובשלישי הרי שהולד מצד החסד נותן לו מזון מצד הטיבור הרי זה סוד דיקנא שהם י"ג מקורות חסדים נשפעי' מהחסד שדרך הטיבור דהיינו בחי' המל' בבינ' משם הקיום לנמצאות עד שיתפשט כל שיעור הקומ' ויפתח פיו לאכול המטעמים שהתחתוני' יתקנו לו והנה כל זמן שהוא ניזון מצד הטיבור אין שום פגם מגיע לו שהרי החיך לא טעם אשר יאכל ואשר ישתה אלא כולו בחסד עליון אמנם מצד התחתוני' יטעם המר והמתוק וכאן סוד הפגם עולה שהרי פעמים טועם מר פעמים טועם מתוק וזהו מקום הפרצה שפרצו כל הפורצי' ומפני שהוצרך אל המטעמי' האלו נמשך לו פגם שנתלה העליון בתחתון.