אלימה רבתי· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]
מעין ד עין השמש · תמר ב - פרק ל
הנה העיני' מסתכלי' בעינא פקיחא ומשם מתהפכי' לרחמי' כדפי' אל יעלה בדעתך שהמדות העליונות הם סוד השרשי' הנז' דהיינו העיני' יוכלו לסבול היותם מסתכלין תמיד במקור העליון דהיינו עינא פקיחא שאלמלא כך לא היה דין כלל בעולם מעת שנפתח פעם א' היה תמיד נקשר והרי מניעה מהכתר שהרי נק' עינא פקיחא דלא נאים כדפי' בעין הבדולח תמר. אמנם הענין שאין הספי' התחתונות יכולות לסובלו לרוב הבהיקות והרחמי' הפשוטי' יהיו סוד העיני' בסוד אומ' והחיות רצוא ושוב שאינם יכולי' לסבול היות הרחמי' העליוני' מלבישי' אותם שיתבטל דינם מכל וכל וצריך העולם בדין שלא לעולם נתקן אלא פותח וסוגר תמיד העין כך ממש הוא סוד הספי' בשרשי' הנז' שאינם יכולי' לסבול היניקה מהכתר תמיד ולזה הם סותמו' ונעלמו' בעד ההשפעה הזאת והיינו והחיות רצוא ושוב רצוא להאיר משם ושוב שאינם יכולי' לסבול ובזה ימצא בהם ההנהגה בדין לצורך התחתוני':