אור ברסלב
אלימה רבתי מעין ד עין השמש › תמר א - פרק טז

אלימה רבתי· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]

מעין ד עין השמש · תמר א - פרק טז

תמר א - פרק טו

באדרא בחש"ק ריש ש' ח' פי' ר"ש כי המלך הא' בלע בן בעור היא גזירת דינא תקיפא דתקיפין דהיינו סוד הגבור' שהיא דין לכל הדיני' והיינו שכל הספי' הם כלולות מן הדין אמנם כללותם הם מהגבור' בענין שהיא מקור ומבוע לכל הדיני' שבז' ספי' והיינו גזירת דינא תקיפא שממנה משתלשלות למט' ונמצא בלע זה שרש לדיני' כולם שהרי הא' העולה במחשבה שרש לב' והב' שרש לג' וכן עד ח' מלכי' והם משתלשלי' זה מזה ולזה בלע הוא תקיפא דתקיפין דבגיניה מתקשרין אלף אלפין מארי דיבבא ויללה לא ביה דביה לא מתקטרין מארי דיבבא ויללה אלא אלו הם למטה במקום הדיני' ממש אלף אלפין מפני שהוא צומח בסוד הבי' הנק' אלף בי' לכך בה הם אלף אלפין צומחי' משם למטה והם מארי דיבבא דהיינו שברי' בגבורה ויללה תרועה המ' או בהפך והם נקשרי' בעולם הזכר שהוא נק' בלע ודאי שהוא בולע ומחבל בדיני' בן בעור המבעיר באשו מגדיש ועד קמה ועד כרם זית ושם עירו דהיינו המ' המתפשט מגבורות עד החיצוני' דינה בה' המורה על הדין שפותח פיו ויורד דרך כל הכחו' המתפשטי' למטה בכחות הדין עד החיצוני' דהיינו עלוקה גיהנם ב' בנות הב הב מב' צדדי' הוא פועל דין רע הא' להסטין ביצה"ר לפתות ב"א לרעות הב' להכניס' לגהינם ולהנהיגם וזהו ההנהג' הקשה שבעולם עד אין תכלית וכיון שעלו במחשבה לח על מציאות ההו"יה אלא עלית המחשבה להתיישב במציאות' למט' עולין להתהוות למטה במקום גלויים ופעולת הדיני' מציאות המחשבה הזאת אין לה קיום שם למעלה אפילו להתהוות למטה בענין שאותה המחשב' העולה שם במעט בטלה מפני ששום אתר לא אשתכחת לה. והטעם מפני שהספי' יש להם ג' בחי' לתת הנהג' לדיני'. הא' הספי' במקומ' מחסד ולמטה דהיינו מה שיכונה בשם מצחא עיינין אודנין ושאר איברי הראש. הג' הנשמה הפועל' בתוך הספי' והשרשי' האלו דהיינו סוד התלבשות א"ס בכתר וחכמ' והיינו הנשמ' הפועלת תוך הכלים ויתיישבו ע"י ג' דברי' אלו ענין הפעולות התשות דהיינו סוד עצמיו' וכלים שפי' בספ"ר בש' עצמות וכלים ושום בחי' מאלו הבחי' לא היו במציאות האיך יתיישב מחשב' לדינ' הוא מחשבה מתבטלת מאליה. אמנם בהמצא ג' עניני' אלו אסר התפשטות יתיישבו הדיני' בספי' ויתיישב השרשם באצי' ויתיישב פעולתם למט' בחוץ בענין שאפילו הדין הרע או הדין הקשה יהי' לו מציאות אחר הקיום אל הספי' ואצילותם. אמנם קודם מציאות העניני' האלו לא היה להם קיום במחשבה הנז' והיינו וימת דהיינו סוד העלייה או המחשב' בונה עולמות ואין המציאות סובל אותה הפעולה שתהי' שם בבחי' העולה במחשבה שהרי המחשבה תדין המציאות הצריך להנהג' הפעולות העולמות למטה במקום מציאות פעולתם והיינו בלע בן בעור ושם עירו דנהבה. אמנם המציאות לא יסבלנו שיצטייר שם המציאות וידחה והרי דחיית הענין היא חורבנו ומיתתו לא תאמר שיתבטל מכל וכל אלא ישתרש שם המחשב' ההיא לא במציאות העולה במחשבה שהרי המחשבה דנה כל הצורך על המציאות הנפעל למטה ונדחה משם מפני שאין לו קיום והעמדה שם וכן תרד ממציאות אל מציאות והמחשב' הנרשמ' שם נקרא המלך שמלך ודחיית' משם שאינה מהקיימת במציאות אלא למטה יקרא למיתתה שמתה אחר שלא עמדה על המציאות העולה שם והיינו מחריבן לא חרבן ומחיקה מכל וכל אלא חורבן בערך שאין המציאות מתקיים שם במציאות מתגלה אלא מתעלם ומסתתר ונדחק אותו המציאות למטה אל מקום פעולתם וכאשר ידחו הדיני' למטה ונתפשט' המחשבה אל מקום מציאותם בפועל נחלק המלך ההוא לכמה חלקי'. יש בחי' הספי' שהם חסד מכל וכל ויש בחי' הדיני' הממוצעים כגון בת"ת ויש דיני' חזקי' אמנם קדושי' ויש דיני' חיצוני' מכל וכל שהמעשה מתפוצץ לכמה בחי' והמחשב' מקבצת הכל וקושר הכל במציאות א'. והנה מה שאמר הכתוב וימת וימת היינו ירידת מעלתו כענין שפי' וימת מלך מצרים דנחית מדרגא דהוה בי' וכך הוא ענין המחשבה הזאת הנ' תחלה יצטיירו במחשב' סוף המעשה והיינו בלע בן בעור ושם עירו דנהבה אין אותה הפעולה מתקיימת שם וימת הורידו מן הבי' אל החסד וימלך יובב בן זרח מבצרה והדיני' שם ואינה מתקיימת והורידו חל הגבורה והיילו וימה יובב. והנה השמות האלו אינם שמות הדיני' וקיומם אלא עליית המחשבה ואינה מתקיימת שם ויורד מדריגה אחר מדריגה מדרגא לדרגא עד שירד אל המלך האחרון דהיינו וימלוך הדר ושם עירו פעו ושם סוף ההדרגות למחשבו' ואלו המחשבות שרשי' לספי' והשתתפות אשר לחכמה בפעולות עד שאלו המחשבות כלים לכתר העליון להיות חכמה קדומה נשמה לחכמה ממש והחכמה ממש נשמה לספי' הפועלות כל ההנהג' וימצאו יורדו' הספי' ממעלה למטה וסוף המעשה הוא עליית המחשב' והנה העליי' אל הכתר שפי' בעין רואי והעלמן הי' מיתת' מפני שהי' שורש לספי' במציאות הספי' בעצמן ומרוב דקות לא עמדו מציאות גילוי' למטה ומתעלמין ומשתרשי' ויורדי' עוד מציאות למטה ממציאות עד שהגיע אל תכלית התיקו' בו' כדפי' א"כ וימת וימת פי' לא תימא דמיתו אלא דאצטננו. אמנם כאן עליית המחשב' אינם הספי' בעצמן שזה לא יצדק כאן בו מיתה שהרי נתקיימ' מהכתר אלא הכוונה על הנהג' הדין והקושי א"כ וימת אינו הצנע אלא ירידה שאין אותה הנהג' יכולה להתקיים שם ירדה מדרגה א' וכיון שאינה יכולה להתקייים שם ירדה מדרגה ב' וכן ג' וכן ד'. עד שהגיע' אל מקום הדיני' ופעולת' מהחכמה ולזה אמר וימת וימת דנחית מדרג' לדרג' כדפי'. והנה השם שקראו הכתוב שם וימלך בלע בן בעור ושם עירו דנהב' אינו שם הפעולה ממש שהיא החיצוני' באמת למטה שהרי שמות הפעולות הם שמות הספי' והוייתם למטה אמנם קראו הכתוב כל שם מציאות המחשב' המתבטלת הבלתי קיימת ואלו הם שמות הביטול ודחיי' המחשב' ממציאות אל מציאות ולכך אינם שמות מהוגני' מפני שעלה שם המחשב' בחוזק פעולת ההנהג' ואינה מתקיימ' וירדה למטה ונתהווה למטה פעולה מתקיימ' ומתבסמ' ונקראת בשם הקיום וימלך הדר ושם עירו פעו וכו' והיינו השם הקיום אל הפעולות שאין בו מיתה. והטעם שהשם לבוש אל הפעולה ומציאות' וכיון שהפעולות לא נתקיימו במציאות ההם דהיינו וימת וימת ישתל' שמם בירידת' למעל' למעל' ולכך כשירד מלך א' אל בחי' ב' מלך ב' נק' בשם אחר מפני שזו היא הכוונה בדחיי' והעתק המציאות כדי לתת העתק לצורה ההיא ממציאות אל מציאות ולזה ישתנה שמו כפי העתק ההנהגה מציור אל ציור. אמנם כאשר הגיע ההנהגה אל מציאות קיים לא נשתנה שמה ממציאות אל מציאות אלא שמה קיים ולא נאמר וימת שלא נעתק הצורה הזאת אל צורה אחרת וכאשר תעיין תמצא שהצורה הזאת האחרונה היא אחרונה שעלתה במחשב' ולא עמדה והוריד' עד שנמתק' במקומה והעליונ' היא אחרונה שאחר והוא כעין חותם המתהפך. ולזה פי' ר"ש שהיו נקשרי' כמה מארי דיבבא ויללה במלך הא' מפני שהמחשב' תדין סוף המעשה נמצא המלך האחרון הקיים הויות ההויות במציאות דק והמחשב' העליונ' שהוא צורת ההנהגה תרד למטה במציאות אחרון אל הספי' לפעול הדיני' והיינו כעין החותם שהראש סוף והסוף ראש שהרי אין השם הח' הויות הדיני' בתכליתם אלא השרשת' לקיים הנהגת' למטה בענין שהדין חזק במחשבה הא' ורפה במחשבה הח' הקיימ' דהיינו מה שנתבחן ונצטייר בחכמה בחי' להאציל הספי' למטה:

תוכן העניינים

אלימה רבתי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה