אלימה רבתי· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]
מעין ג כל רואי · תמר ו - פרק לה
הנה אח"כ נתפשטו התולדות ויתאצלו חל המקום אשר ראוי אליהם ויתגלגלו כמ' בחי' כאשר נבאר ותחזור האצי' להקשר יחד לינק מן האם ויהיו לפ"ז בן ובת יחד וב' יונקים ממנה ואז תקרא תבונה יורה מלת זו אותיות תב"נ' אות ב' משמשת לכאן ועושה בת ומשמשת לכאן ועושה בן והנה בחי' בי' גוברת על בחי' תבונ' כמה בחי'. הא' שבחי' בי' נכלל' חכמ' הב' שהוא עת האצי' לא היניקה אחר האצי'. הג' שעדיין אין הבת מתגלי' ובמלת תבונ' אין האב י' כלל ואינו עתה אצי' שכבר נאצלו והבת נרמזת בו ויונקת מהאם והיינו אותיות ו"ה שבמלת בן ובת ומשמעות התיבה מהבי' שהיא סוככת עליהם והוכפלו בן ובת ו"ה מפני שהי' מהבי' בן בת אצי' והיינו אותיות תב"נ' ואח"כ נאצל' ונתפשטו אל מקומם ונזדווגו זב"ז ו"ה חצי השם כנודע ואח"כ עלו לשרשם למעלה ויינקו מהאם משמעות הכתוב והיינו תבו' בענין שמלת בי' מורה על בחי' א' לבי' עם החכמ' שמלת מורה על בחי' אחרונה האם עם הבנים ובה בנים יונקים ממנה בשוה אפילו הבת לא תקבל ע"י הזכר אל' תתעלה עמו וב' יונקים משדיה ולכך נז' הבת א' ואחריה הבן לראו' שאינה מקבלה מיד הבן אלא מעצם האם ממש ע"כ בסי' ד' ובסי' ה' פי' עוד ואמר כי סוד בי' דאמרן היינו דוקא בחי' החכמה עם הבי' ודעת הוא סוד בן בגוייהו ולזה יפרש על הסוד הזה שהיא חב"ד יאמר תמיד ברעיא מהימנא בינה בן י"ה יה"ו דהיינו סוד הדעת עם החכמ' והבי' שנכלל הכל בג"ר. אמנם תבונה דאמרן דהיינו בן ובת אימ' דרביעא כבר יתייחסו אלו בספי' המתפשטות דהיינו בן ובת ז"ס ובי' על גביהן ורחוקות מאד ב' בחי' אלו זמ"ז בי' מתבו' מפני שבי' מורה על קשר החכמ' עם הבי' והדעת ביניהם מזווגם והתבו' מורה שנסתל' החכמה ונשאר' הבי' רובצת על הבנים בן ובת שנתפשטו שהרי בסוד בי' הבת אינה נז' וגם הבן הוא בסוד הדעת אמנם תבו' הבן והבת הם ז"ס וכבר ירד בחי' תבונה למטה אל הבחי' שאינה מתייחסת כח ושיתוף החכמ' עמה.