אלימה רבתי· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]
מעין ג כל רואי · תמר ו - פרק ד
הנה כאשר תעמיק בפרקי' אלו הנז' תמצא אל הכתר בערך הספי' ערך א"ס לא ערך ספי' והטעם לזה להיות לכתר בחי' על שאר האצי' ראשונ' הקדמות דהיינו קדימת מעלה אשר לו על הספי' כדפי'. הב' קדושתו דהיינו הבדלו מכל דין ופגם המתייחס למטה בספי'. עוד שלישי' העלמו דהיינו שיש לכתר בחי' שאין בה התפשטו' תי' כלל ובחי' זו אינה נגלית כל עיקר והטעם מפני התאחד המאציל בנאצל ויסתתם עצמו בעצמו ולא יתגלה לזולתו כלל ידמה למאצילו בבחי' זו. וכמו שאין שם והו"י' בא"ס כך אין שם והו"י' לכתר בבחי' זו כלל שאין ייחוס השמות וההו"יות אלא בתי' אשר בהשאל' מהספי' כאשר נבאר בעין ה'. עוד אין הספי' התחתונות נכללות מהכתר שאין הכתר נכלל בז"א ולא בתי' כאשר ית'. עוד אין ענינו אל ההנהג' כהנהגת שאר הספי'. והטעם ששאר הספי' ומה גם ו"ק הם צורך ההנהג' אמנם הכת' הכנ' אל ההנהג' שא"א לספי' ההנהג' בז"א להקשר בא"ס מפני שההנהג' בת הפעולות הרחוקות מאד מא"ס וא"א להמצא בהם פעולה מא"ס בהתפזרות פעולותיהם ולזה הכתר אמצעי בין א"ס המתעל' לספי' המנהיגות למטה א"כ נמצא שאין הכתר מדה להנהג' ולפעולה ממש אלא ראש לאמצעות א"ס ופעולתו ושפעו אליהם ולזה יזדכך הרב' מאד ויתעלה עד שלא יתייחסו אליו שום ייחוס פעולות ו"ק מפני היות ו"ק פעולות נגלות מאד משתנו' משנוי הפעולת מתייחסות בהם הדין והפגם והתלהבות הרוגז וכיוצא. ולזה ירוחקו מהכתר ולא יתייחסו באין לצאת מהכתר מאין אל היש בחכמה ולזה נמצא ראש והתחלה לחו"ב שהם ספי' מזדככות מאד לא יתייחס אליהם הפעולות האלו ברחוק הרב' ולזה נמצא הכתר ראש והתחל' לב' ספי' אלו בלבד ולכך לא יתייחסו התפשטות ו"ק בכתר כלל אלא מה שהושרש בו מהספי' התחתונות הם חו"ב ראש עד התפשטות הזקן אמנם זרועות וגופא חג"ת וכן שוקיים ואמ' נה"י לא ייתיחסו אליו כלל ועיקר ולכך תי' הכתר עד דיקנא לחוד' מפני שאלו האברים הם כינוים לספי' מחמת פעולתם בהנהגות התחתונות ואינם כלל בכת' אלא הוא ראש בלא גוף ואפילו תי' הראש שנת' בפ' הקודמי' אינם בעצם בחי' הכתר שבכתר ולא בחכמ' שבכת' אלא בבי' שבכתר דווקא ואפי' בבי' שבכתר בסוד כתר שבה העלמנו בו כל מה שאפשר להעלים והרחקנו ממנו כל מה שאפשר להרחיק כל פעולה וכל תי' מפני שאין אלו התי' בו אלא מצד הספי' התחתונות המושרשות בו ושרשם מושרש דווקא בבחי' זו שאלמלא לא הושרשו בו לא היו במציאו' כלל. והטעם כי התי' הם שרשי הקיום לכל הנמצאו' כולם ועכ"ז לייחס ההעלם אל הכתר בג' בחי' והם ג' שמות המורגלים בדברי ר"ש בזו' ובתי' ובאידרא ובכ"מ והם ט"מיר ס"תים ג"ניז והם מורים העלם מהספי' ג"כ מפני הרחקי' למטה עד שיתעלם מהם בג' בחי' אלו. וביאורם הא' טמ"יר והיינו לשון נטמן היינו הנעלם מכל וכל כמי שנתחב' שאינו נמצא והיינו בחי' המתאחד' במאצילו. הב' סתי"ם הוא הענין הנודע קצת מקומו אלא שהוא סתום והיינו בחי' עם הנאצלים. אלא שהוא סתום ויסתתם ויתעלם מהספי' אפי' הנעלמות בענין שסתם הפתיח' אליהם רק מה שהשפיע והחי' אותם מכח חיות הנמשך ממנו אליהם והוא עצמו סתום. הג' גנ"יז דהיינו בחי' תי' והתפשטותו והסתעפותו עד שנגנז כמלך בהיכלו והיינו אורו המתפשט בתי' והוא נגנז בהם ואינו מושג אלא אחר החיפוש בתוך גנזי' והיינו בחי' העלמו הכתר אפי' מהספי' כולם עליונות ותחתונות. ולכך אפי' כשנייחס תי' אינם מתפשטי' מהכתר שבבי' שבכתר שסוף סוף הוא כת' אלא מבחי' חכמה שבבי' שבכתר דהיינו סוד חכמה סתימ' מוחא דסבא דשכיך ושקיט כדפי' סוד מוחא בתמר ב' בס"ד. פרק זה משע' ז' סי' ב':