אלימה רבתי· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]
מעין א עין כל הארץ · תמר ה - פרק כו
בפרקים הקודמי' ביאר' כמה בחי' ההנהגו' דרך כלל והם רבות מאד. אמנם כלי המוכן לקבל כל הנהגות האלו היא הארץ התחתונ' הזאת וכל אשר בה תסבול כל מיני ההנהג' אם מצד ההנהג' המעוט' הפעוט' העניי' היא הנהג' גלותי' זה תסבול ותמצא כל פירו' העולם (בחס"ל נהר י"ט סתומים וחתומים) פחותי' ופחוסו' ומאוסים כחושים ואם גדולה שבכולם תמצא פירות העולם בשבח ומעלה ע"ד שפי' עדשים כדינרי זהב וחטי' ככליות השור וכיוצא ואשכלות כעגלי' וכיוצא ממה שהגזימו רז"ל בברכת א"י והדין עמהם שא"י אינה תחת שעבוד שר כלל אלא מכוונת כנגד פתח לבנת הספיר שלא ע"י אמצעות שר לכך הברכה מצויה בה בלתי מתמצמ' ויצאו המצואים המתברכים מטבע מציאות הנהגת העולם מפני היושר העולה והכושר המעורר למעלה הברכו' והם מושפעי' בנמצאי' הטבועי' ויצאו ויתפשטו יותר ממציאו' הנהוג לפי כשרון ב"א ויאמרו שזה דבר מתמיה עבר דרך הטבע ממנהגו והענין בהפך שהטבע עצר מחכמ' עליונה כאומרו מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמ' עשית ויש בכלי הזה לסבול ברכ' הרבה אמנם נתמעט מציאותו מעון התחתוני' שמצמצמי' הברכות וממעטי' טבע המציאות וכן פי' בגמרא צררו להראות לדורות הבאים להודיעם כמה חטא גורם מצד שטבע המציאות הכלי מחזיק להיות עדשים כדינרי זהב וחטים ככליות השור ויותר מזה אמנם החטא גורם שמצמצם הכלי עצמו ואינו נותן כדי ברכתו הכלי מחזיק עד כמו שפי' רז"ל עתיד' א"י שתוציא גלוסקאו' רצו בזה שיש בעץ החיים לגדל פירותיו ולתקנם חלב חטה בלי מוץ ותבן ובלי סובין ומורסן שאלו הם מחטא אדה"ר והיה שעור המתגדל באילן כעין האפוי בגודלו ובתיקו' הפרי המתוק יותר מהנפוי בכמה נפות מן הטעם שפי' וזה להורו' שהכלי התחתון הזה אין זה טבעו אלא שהוא (בחס"ל נהר י"ט גוף קומתו לשיעורו) כפוף קומתו ושיערו הרבה מאד יותר מזה אשר לפנינו והנה חטא אדה"ר מיעט' טעם הפירות וחטאי ב"א והדורות הבאים מיעטו אותם מיעוט אחר מיעוט עד הפחיתות הזה אשר אנחנו בו וכאשר ישוב לימי עלומיו בהכרח ישוב לטעמו וליופיו ולהדרו והנה ההנהגות העליונות הנז' יוכיחו כי אם יש איזה ברכה בנאצלי' ובנבראי' ובנוצרי' ובנעשי' על הארץ יריקו והארץ תתן יבולה משוער אל הברכ' הנשפעת וכפי שיעור הברכה כך ימצאו המעדני' והפירות וצמחי האדמ' וכל המציאות כולו לכך לא יסופר בדברי רז"ל דבר ממה שעתיד וממה שעבר שיהיה דבר מתמיה כלל. אמנם אחשוב שלא יסבול הברכה התכליתי' אלא א"י מפני שבח הברכה אשר בה. אמנם שאר העולם אינו שותה אלא מתמצי' של א"י. יהיה בשבח ומעלה אבל לא כא"י ולכך נתנו רז"ל המעלה ההיא לא"י ואמרו עתיד' א"י להוציא כלי מילת וכו' ולא נתנו ברכה זו לח"ל מפני שאינה כלי מחזק' הברכה ההיא אמנם בברכת א"י יתברכו ג"כ שאר ארצות. והנה מעל' א"י הוא שהיא ת' פרסה על ת' פרסה כולם מכוונים נגד פתח לבנת הספיר ושאר הארצות להם שרי' שרי' סביב סביב לארץ והם שואבי' שפע הקדושה ומשפיעים לחוץ כאשר נבאר אמנם אין האופנים בעלי המציאות האחרון בהשגחת השופכים למעלה שפעמים יהיה האור והשפע באור הברי' ויעבור דרך היצי' והעשיי' ותאיר שיעור בלתי מוגבל בסוד מלאכים שהם מופקדים על הברכה והשפע הרוחני ומגשימים אותו בכלים הגשמי' ועליהם נאמר אם תשים משטרו בארץ ופי' אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו שוטר מלמעלה שמכה בו ואומר לו גדל. ועד"ז לכל הנמצאים תחתונים מצמח ודומם וחי ופשוטי היסודות והרים ובקעות ונהרות וימים וכל המציאות כולו וההנהג' הזאת כולל' כל שר ושר מקיים את משפחתו הנברא אשר תחתיו יבחושי' ויתושי' ועיקלי רימה ותולעי' ודגים למיניהם ולכך החמירו רז"ל שלא להקל בכבוד הברואים לא בדבור ולא במעשה כדאיתא בפ' וכל שר ושר שואב חלק שפעו ממקום ההשפעה להחיות עם רב אשר תחת ממשלתו איש איש ממלאכתו אשר המה עושים ומשמרים את תפקידם צורת הנברא וטבעו שיעורו ופעולתו ולא ישתנה שוב נברא ממציאותו ע"י משטרו וכלל כל זה ה"ס פרקי שירה שפי' וזו היא השגת' א' שהב"ה משגיח בנמצאי' כדפי' רז"ל זן ומפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כינים והכל בהשגחה גמורה בהשפעה הנשפעת על ידי השוטרים המופקדים הם צינורות אל השפע לקבלו ממציאו' ההשגחה מכל מין שיהיה ממיני השגתו' הנז':