אור ברסלב
אלימה רבתי מעין א עין כל הארץ › תמר ה - פרק ד

אלימה רבתי· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]

מעין א עין כל הארץ · תמר ה - פרק ד

תמר ה - פרק ג

ההנהגה הב' היא האור היינו השגחת הא"ס שהיא המכונה בכל דברינו בשם אור במשל המשתלשל ויורד למטה בקדש עד האופנים והנה ענין זה נביעו דקיק אור מועט שעור היותר מועט שאפשר והנה כשנאחוז השיעור הזה לבד יושפע מלמעלה למטה לא אור החכמה בבינה ולא בינה בו"ק ולא ו"ק במל' ולא המל' בכסא ולא הכסא בחיות ולא החיות באופן רק בשיעור מה שישפיע ויאיר אופן בעולם הזה למטה שיעור קיומו וחיותו הזה. זה יקרא הגלות והחשך ויקרא נהר יחרב ויבש ויקרא חורבן בה"מ וכל רעה שבעולם מפני היובש הגדול שכל נביעת האור לא עלה אלא בשיעור הנהגה זאת דהיינו מה שיכיל הארת האופנים למטה וענין הארה הזאת תעדר ותוסיף תעלה ותוריד לשיעורים רבים כפי בחי' רבוי האופנים במדרגותיה זו אחר זו עד רדת למטה במטה שאין למטה ממנה דהיינו מדרגה אחרונה באופנים שאין משם ולמטה אלא החיצונים ובהיות ישראל בגלות שכינה תתלבש באופנים והיינו שאורה לא יזריח אלא כשעור הזה לבד ולא יותן לה אור אלא מה שיכיל השעור וזה יקרא גלות שכינה הגלות הקשה שאין גלות קשה ממנו והעדר הייחוד שאין אור זה אור ייחוד כלל ועיקר והיינו היובש כדפי' והארה הזאת היא מלמעלה למטה אמנם ענין זה יקרא שאין יחוד מפני שהארה מועטת כזאת לא תקרא הארה ואין ישראל שואבים האור וההשגחה העליונה אלא כשיעור הזה וישלטו אז בהם החיצונים מפני רעתם שנתרחקו מבוראם ונדה אותם אל תוך זעומם דהיינו החיצונים ולא יאיר אור מלמעלה אלא כשיעור הזה והשכינה היא מתלבשת באופנים להשפיעם ע"י השרש המתוק אשר לחיצונים ומה שיאיר וישפיע הוא שיעור הארה הזאת המועטת שאין לה הארה אחרת זולתה ואין בכל העולמות חיות יותר מזה כלל ועיקר אמנם ימשך שיעור הגלות הזה עד רדת מדרגות אלו שבאופנים זו אחר זו ולכך הארה זו תרד ותגרע מעט מעט מדרגה אחר מדרגה והיינו אומרם אין לך יום שאין בו קללה יותר מחבירו מפני מיעוט ההאר' הזו והיא תרד שאם בזמן החורבן הי' במדרגה א' שאורה הרבה בערך הזמן הזה שהיא למטה מדרגה אחרונה לכך כפי רדת' מדרגה אחר מדרגה כך תמעט האור וההנהגה ותגבר הקללה שהם החיצוני' שאור' עומד' ושולט' והדין הוה עלינו והולך ואנו מתרחקים מהקדושה בערך זה והיודע לשער ולמנות שעור המהלך הזה כמה קומתו וכמה אנו יורדים מדי יום ביום ידע שעור גלותינו עד כמה וידע זמן הגאולה באומר סוכת דוד הנופלת שלעולם נופלת ויורדת עד שתפול מכל וכל שישכב לעפר כאומר כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטנו עד שיפיל בעצם וידבק הבטן בעפר אז קומה עזרתה לנו אבל בזמן החורבן כרענו לנפול ונפלט מעט מעט והקב"ה קצב שיעור מהלך הנפילה הזאת הזמן שיחוייב בדינינו אשר נתחייבנו במעשינו עד שיקימנו והיינו בעתה אמנם אם נשוב בתשובה ימהר ויחיש יקימנו והיינו אחישנה והיינו ירידת הגלות ועניינו ע"ד שפי' לעיל וענין הגלות שפי' תשמענו במקומו בע"ה:

תוכן העניינים

אלימה רבתי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה