אלימה רבתי· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]
מעין א עין כל הארץ · תמר ב - פרק יג
אין ספק שא"ס אינו בעל תכלית ואינו גוף ואינו בעל דין ואינו רבים והוא תכלית הקדושה והטהרה ולזה יקשו על כל הקדמה והקדמה מאלו ההקדמות קושיא אחת ואמרו כיון שאינו בעל תכלית וגבול מהיכן יצא הגבול והתכלית ושאלה זו תשובתה קלה מאד ופשוטה שהאלוה לא יעשה כמוהו ועם היותו בב"ת מצד עצמו הנה הנאצל מחודש עלול ממנו והרי יש לו תכלית שהרי העלול יורד מעילתו שאינו עילה כעילתו ולכך א"ס עילת כל העילות ושאר כל העילות עלולות ממנו וכשאתה בא לתת שבח ומעלה לנאצלים בלי ספק אתה נותן מקום המעלה אשר אין לה תכלית לעילתה העליונה על כל והרי הגבול נמשך בהכרח וימצא כל זמן שישתלשלו העלולים אלו מאלו ועם היות שאינו מניעת יכולת בנמנעות ונמנע היות האלוה עושה אלוה כמותו עכ"ז נאמר שלא נמנעה המעלה מהעלול מצד העילה מפני שבהדבק העלולים בעילתם העליון דהיינו אחדות הנאצלים במאציל קודם אצילו' והתפשטותם הנה הם במעלה ואחדות גמור קודם צאתם אל הרצון ומהיכן נמשך להם התכלית בהתפשטם ממנו והגיעם אל הרצון ומהרצון ולמטה והיותם עלולים ומשתלשלים וזהו מציאות' מצד עצמן והתפשטות' לא מצד מאצי' שמצדו הרי כל הצורות מאוחדות באחדותו והוא וחכמתו ורצונו והידוע בו א' כאשר נבאר בפ':
והנה יקשה לפי זה שהתכלית בחיוב שלא בכוונת פועל ח"ו לזה נאמר שאין שום נמצא שלא בכוונה ח"ו אלא כולם בחכמתו ידועים בתכלית האחדות ובכוונה מכוונת מעוללים ממנו כדי שימשך להם התכלית והגבול ע"י התרחקם אמנם התכלית פועל נמשך להם מהתרחקם מאתו בכוונה מכוונת ומדד להם שיעור ותכלית לכל בריה ובריה כדי שיעור ומדה שמדד לו היוצר ועלול א' ע"י השתלשלות הנז' בב' פרקים הקודמים ושאר העלולים ע"י עצמות וכלים שפי' בפ' ז' והטעם שהעלול הא' דהיינו הכתר הנמצא מעצמותו בלי אמצעי אנו צריכים לכל הענין הנדרש בב' פ' הקודמים ולכל הפעולות בעת צאתם ממנו ואליו אמנם מהכתר ולמטה יופעלו ע"י עצמות וכלים נשמה וגוף ולצאת אותו המציאות מהנשמה אל הגוף אנו צריכים לתת המציאות אל הרצון ורצון הרצונות אמנם אחר שהם בעלולים יופעלו מהם בכח א"ס בדרך עצמות וכלים ויתרצה המציאות ההוא ברצון הקדום ויצא ממנו ונתפשט ויתהוה במקום ההגון והנאות המשל בזה שיעור מדת הנצח הוא שתהי' מדה זו בכח עד היותו מתפשט אל עלול ז' ושם יהי' גבול מציאותו הנה יתרצה מרצון העליון על הדרך הנז' ונשתלשל ברצון דהיינו הכתר בסוד תיקונם בדרך עילה ועלול על צד עצמות וכלים שאין שום מציאות נפעל אלא ע"י א"ס נשמה לספי' ויתפשט וישתלשל ממציאות אל מציאות תוך העלולים העליוני' בדרך העלם לא במציאות מתמצא ממש שאין שם תכלית מציאות אלא עד הגיע' אל אצי' ז' ושם עמד מציאותו ונגבל בגבול שיעור מדה הנמדד לו מהרצון ע"י ההתפשטות עד הגיע אל שיעורו ומדתו ועניינו ועכ"ז לכל הנמצאים עד עמדו אל מציאותם הכל נמדד שיעור ומדה מרוצה ברצון העליון יוצאת מאת המאציל כדרך צאת הפעולות כנז' בפרקי' הקודמים י"ב וי"ג: