אלימה רבתי· רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]
מעין א עין כל הארץ · תמר ב - פרק טו
אינו בעל דין א"כ מהיכן יצא הדין ענין שאלה זו נחלקת לב' חלקים הא' היאך יתייחס לו פעולות הדינים וחלק זה ביארתי בתמר זה פ' ט' אמנם החלק הב' הוא מציאות הגבורה וכלי הדין מהיכן יצא וכשתעמיק בפ' ט' תמצא שאין אותה מיוסדת אלא אחר המצא כלי הדין היאך הוא פועל בו. אמנם אצילות הדין והמצא הגבורה אין אותו פ' מספיק לשאלה זו. ואולם התשובה לקושיא זו היא מיוסדת על ענין רמוז בפ' הקודם והוא שמציאות כל מידה ומידה כאשר ימצא לא יהי' חידוש עניינה במקומה יש מאין. אמנם תחילתה מראשיתה ברצון הרצונות יוצאת ממאציל אל נאצל ואחר היותה שם עם היות שאין מקום גילויה שם תתפשט ותשתלשל ממציאות הרצון הזה אל מציאות הכתר עצמו ובמציאות הכתר יתמצא ויתפשט ממציאות אל מציאות בחכמה ובבינה עד התפשט' אל מקום אצי' ויהי' לה כל המציאות הנעלמים ההם עד הגיעם אל מקום גילוים ואצי' והכל לפי שיעור מדת המודד מדה למדות ודרך זה לכל הספי' כולם ועתה בזה נאמר שאין ספק שאין שום מדה ולא כח נברא נוצר ונעשה שלא נעשה מכח המאציל והמאציל רצה ברצון הרצונות ועשה והאציל מציאות המדה או הנברא או הנוצר ונעשה אמנם נמצא מקום הראוי להמצא יש מציאותו באצילות ויש מציאותו בבריאה ויש מציאותו ביצירה ועד"ז כל הנמצאים. והנה א"ס רצה בהנהגת המציאות מיוסד על תכלית השלימות ושם ימצא המציאות בלי המדה הזו לא תשתלם הצורה העליונה הנאצלת ולא הנבראת ולא הנוצר ולא הנעשה לכך המציא ברצון השלימה שבכל הצורות אמנם אין דינם שם דין אלא אדרבא הושרש שם הגבו' ובסוד תיקון הדינים למתקם ולהלבין אדמימות' כי כאשר תתרחק המדה הזו משם ויגבר בה הדין כפי סדר ההנהגה הנז' לעיל פ' ט' הנה תתקשר הגבורה בשרשיה הנעלמים בבינה ובחכמה ובכתר וע"י הכתר הזה תתלבן ויתמתק הדין והנה ימצא לפי זה שא"ס רצה הדינים ברצון העליונות כעין שרצה הנמצאות כולם יחד ובהיות זה לא נתגלו עניניה למעלה שהוא רחמים פשוטים כעין שלא נתגלו שאר הספי' הנגלות שאין גילוים שם אמנם מושרשים שם וכמו שהספי' הם שם בדקות כך הדינים הם בלובן ודקות שם למעלה וגילויים בהגיעם אל המקום מדידת שיעורם שמדד המאצי' ששם יהיה מקומו וגילויו ופעולתו וזה דרך המצא הכלי ויהיה לפי זה שאלה זו כענין שאלות מהיכן יצא החומר ותשובתה כמוה מקצת לא בעצם שאין לנו לומר בהחלט שבהתפשטו' נמצא הדין שא"כ יהיה מקרה ולא בכוונה מכוונת וזה בלתי נכון ועוד שאינו אמת שא"כ היה ראוי שיהיו הדינים מתפשטים והולכים ויהיה דין בחכמה ובבינה יותר ובחסד יותר ובגבורה יותר ובת"ת יותר וכן יתפשטו עד סוף המדרגות כדרך שפי' בענין החומר ואינו כך אמנם הענין הוא כי יסוד מיוסד ומדה נמדדת ושיעור מוגבל למדות הגבורה כשאר המדות ומציאותה שלימות גדול אמנם אין דינה נמצא אלא דוקא במקום גילוייה ויש לה שורש ברצון הרצונות ומשם מתפשט ויורד עד מקומה ממציאות אל מציאות ואותם המציאות הם רחמים להמתיק הדינים ממש ולהעבירם וכאשר אותם המקורות יפתחו להשקות הספי' הנגלים תתמתק מפני שהיא רחמים גמורים והמדות המתקרבות אליו רחמים פשוטים ולכך השורש אשר למדות למעלה הכל רחמים ונתן קצב ושיעור להם עד הגיע הדינים אל מקום גילויים. ואין מקום לשאלה אם אין דין היכן יצא דין שא"כ תשאל בפעולה ההוה פ' שמת (נר' שיש איזה חסרון וצ"ל אם לא) אם הקב"ה מהיכן יצא מיתתו שאין תשובה לשאלה זו אם לא תסלק ממנו הפעולות ח"ו וזה בלתי הגון שאין שום פעולה גדולה או קטנה שלא תהיה מאתו. אמנם בסוד ההתפשטות מהרצון העליון עד מקום הפעולה והיינו נמי הא. ואין לנו אלא להשיב האיך ממה שאינו דין יצא הדין ולזה נשיב תשובת מציאות התפשטות הדינים מראשית רצון המאציל שימצאו לשלימות המציאות ושם אינו דינים אלא רחמים עד המצאם אל מקום כפי שיעור ומדה שמדד ושיער המודד ע"י כליו: