אליהו רבא על משנה נגעים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק א · משנה ה
היו לבנות והשחירו. כלל ולא פירש היאך השחירו. וקאזיל וקא פריש אחת לבנה ואחת שחורה שהיו לבנות והשחירה אחת מהן או השחירו שתיהן:
ארוכות והקצירו. כלל והדר מפרש אחת ארוכה וא' קצרה שהקצירה אחת מהן או הקצירו שתיהן כדפריש מהר"ם ואייתי ניהליה בתי"ט ואיידי דתני סיפא בלהחמיר האי לישנא והתם פירושיה היו שתיהן שחורות והלבינו או שהיה אחת שחורה וא' לבנה והלבינו שתיהן וכן שתיהן קצרות והאריכו או א' קצרה וא' ארוכה והאריכו שתיהן קתני נמי ברישא כי האי לישנא. והאי מתני' קא חשבא רל"ח סימני טהרה מן סימני הטומאה שנטהרו הסימנין של טומאה. שלשים בשער לבן היה בו שער לבן והלך לו שער לבן. היו לבנות והשחירה אחת מהן. או שהשחירו שתיהן. היו ארוכות והקצירה אחת מהן. או שהקצירו שתיהן. הרי חמשה סימני טהרה מן סימני טומאה בשער לבן. נסמך השחין לשתיהן. או לאחת מהן. הקיף השחין לשתיהן. או לאחת מהן. או חלקן. הרי חמשה בשחין לשער לבן. וקתני השחין ומחית השחין והמכוה ומחית המכוה. והבוהק. אלו חמשה דברים שהיתה בהן אלו החמשה שנסמכו לשתיהן או לא' מהן או הקיפו לשתיהן או לא' מהן או שחלקום הרי חמשה פעמים חמשה שהוא עשרים וחמשה סימני טהרה וחמשה הראשונים הרי שלשים בשער לבן. עשרים וחמשה במחיה. הלכה לה המחיה. היתה מרובעת ונעשית עגולה. או נעשית ארוכה. מבוצרת ונעשית מן הצד. מכונסת ונתפזרה. הרי חמשה במחיה. ובא השחין ונכנס בתוכה. הקיפה או חלקה. או מעטה. הרי ארבעה ואותן הארבעה עשתה השחין או מחית השחין. והמכוה או מחית המכוה. והבוהק. אחת מחמשה עשו הארבעה הרי חמשה פעמים ארבעה. הרי עשרים. והחמשה הראשונים הרי עשרים וחמשה. והרי שלשים שבשער לבן ועשרים וחמשה שבמחיה הרי נ"ה ואותן נ"ה מצינו בארבעה זמנים בתחלה שאם בא בתחלה בשבת ונדחה לאחר השבת ואירעו א' מאותן נ"ה דברים ובסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני ולאחר הפטור ארבעה פעמים נ"ה הרי מאתים ועשרים. שמנה עשר בפסיון הלך לו פסיון. השחין. ומחית השחין. והמחיה. ומחית המכוה והבוהק חולקין בין האום לפסיון הרי ששה והמה בשלשה זמנים בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני ולאחר הפטור שלשה פעמים ששה הרי י"ח ור"ך שבמחיה ושער לבן הרי רל"ח סימני טהרה מתוך סימני טומאה. והלכה לה האום או שנתמעטה לא חשבינן. דהאום לאו סימן טומאה הוא ואנן לא חשבינן אלא סימני טהרה מן סימני טומאה: