אליהו רבא על משנה זבים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ד · משנה ה
כרע הזב כו'. גירסא דגריס רש"י עיקר דגריס הכא כרע הזב טמאין כרעו הן טמאין. ובסיפא גרסינן הזב בכף מאזנים ואוכלין ומשקין בכף שניה כרע הזב טמאין כרעו הן טהורין. דכל שהזב מסיט אותו כדין הנישא ע"ג הזב שבין משכבות ומושבות ובין אוכלין ומשקין הכל טמא כדתנן לקמן (פ"ה ב') ומה שהטהרה מסיטה את הזב כדין הזב נשא עליו שאין טמאין אלא משכבות ואדם כדתנן לקמן. הלכך הכא במשכב ומושב כנגדו כרע הזב טמאין טומאה קלה דהוי ראשונים כדין הנישא ע"ג הזב דהוי ראשון. כרעו הן טמאין טומאת מדרס כדין משכבו ומושבו של זב דמטמא בנתלה כדתנן (ספ"ב). וקתני לשון רבים כרעו הן לאפוקי מדר"ש דאמר במרובין טהור קמ"ל אפילו אחד לא יכול להכריעו ונצטרפו כולן והכריעוהו טמאין ובאוכלין ומשקין בכף שניה כרע הזב טמאין טומאה קלה והוו ראשונים כעליונו של זב שנישא ע"ג הזב דמטמא אפילו אינו ראוי למשכב ומושב. כרעו הן טהורין דכל שהזב נישא עליו אין טמא אלא הראוי למשכב ומושב אדם:
ובמרובין טהור. ר"ש לטעמיה דאמר בזה אינו יכול וזה אינו יכול כ"א מקצתי' קעביד כדאמרן לעיל: