אליהו רבא על משנה זבים· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
פרק ד · משנה ד
זב שהיה מוטל כו' לרחבן טהורין. תניא בתוספתא זב שהיה מוטל על חמשה כסאות לרחבן כולן טהורין שאין א' מהן נושא את רובו ואם היה אמצע גבוה טמא מפני שרובו נשא עליו:
עומד על ב' כסאות טמא. גרסינן:
רש"א אם רחוקין זה מזה טהורין. אם היו קרובין דכ"ע טמא דזימנין נשען אהאי זימנין אהאי והוי כישן ספק שנתהפך דטמא כ"פ ברחוקין שאינו יכול לעמוד לא על זה ולא על זה אלא על שניהן ואזדו לטעמייהו דתנן גבי שבת (שבת פ"י מתני' ה') לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבין ור"ש פוטר דעושה כולה מלאכה בשבת חייב והעושה מקצת מלאכה פטור וכן שנים שעשאוה פטורין אלא הואיל וזה אינו יכול וזה אינו יכול קסברי רבנן דחייבין דהו"ל כל אחד כעושה כל המלאכה הואיל וחבירו אינו יכול לעשותה בלא זה ור"ש פוטר קסבר אע"פ שאין היחיד יכול לעשותה אם עשאוה שנים פטורין. וה"נ האי כסא אינו יכול לישא את רובו של זב והאי אינו יכול הלכך רבנן לטעמייהו דסברי התם חייבין דכעושה כל אחד כל המלאכה הוי ה"נ כנושא כל כסא רובו של זב דמי הואיל ואידך כסא לא מצי נמי בלאו האי כסא ור"ש לטעמיה דפוטר התם דהוי כ"א כעושה מקצת מלאכה וה"נ כל חדא וחדא כנושא מקצת הזב וטהורין ממדרס: