אלון בכות על איכה· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק ה · פסוק ב
נחלתנו נהפכה לזרים. רצוני לומר דהשממון היה כל כך גדול למאוד עד שלא זו בלבד אותן שנכנסו לבהמ"ק היינו הכהנים שראו מטרוניתא בשלוותה ואח"כ ראוה בניוולה שהרגישו ההפך מקצה אל קצה אלא אפי' זרים שהיו אסורים לכנוס לבהמ"ק ר"ל לקדשי קדשים שנקראת נחלה. גם הם הרגישו ההפכה בין עכשיו למקדם וז"ש נחלתינו נהפכה אפילו לזרים. בתינו היינו הר הבית והאולם שמותר לזרים לכנוס לשם ואסור לנכרים. אעפ"כ הרגישו ההפכה וז"ש בתינו לנכרים וק"ל. או יאמר דאי' מיום שחרב בהמ"ק בטל השיר בפה ובכנור. וידוע כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת וכן עולה וכו' דלקרבנות יש תשלומין בזמן הזה. אמנם אין תשלומין לשיר שבפה מבכנור וז"ש איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר ולא אמרו איך נקריב קרבן דלקרבן יש תשלומין ומשא"כ לשיר. ואותיות זרים הוא אותיות זמיר. ואותיות נכרים הן אותן כנרים. וז"ש המקונן נחלתינו נהפכה לזרים בתינו לנכרים דייקא וק"ל: