אלון בכות על איכה· רבי יהונתן אייבשיץ
פרק ה · פסוק א
זכור ה' מה היה לנו וכו'. מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך שמו את ירושלים לעיים. ויש להבין מזמור לאסף קינה לאסף מיבעי ליה ועוד מהראוי לומר תחלה שמו את ירושלים וכו' ואח"כ קדשי קדשים ולמה מהפך הסדר מלמעלה למטה. רק יובן דאי' כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו והרצון בזה הוא דכל דבר גדול כח הס"ם נאחז בו ביותר. וזאת היתה סיבה לחטאו של קרח שהיה גדול בחכמה ולכך יש לו התנצלות כי לרוב גדולתו נתדבק בו הס"ם והחטיאו. וכן הענין היה כאן בעת החורבן היה להאויב אחיזה ביותר במקום המוקדש ביותר תחילה בק"ק ואח"כ בירושלים ולכך מזמור לאסף שהיה מבני קרח והתנצל על זקינו קרח באומרו אלהים באו גוים בנחלתך וכו' ואח"כ היכל קדשך ואחר כך ירושלים ומזה מוכח דכל דבר המוקדש ביותר נאחז בו האויב ביותר ובזה יש לו תירוץ לקרח כנ"ל. אבל להאויבים אין להם תירוץ כלל דאף אם נאמר שהם שלוחי ההשגחה להיותם שבט מוסר של הקב"ה לייסר בהם את ישראל על חטאם אשר חטאו מ"מ היה להם להחריב תחילה העיר ואח"כ ההיכל וכו' כדי לאיים את ישראל ומה להם להתחיל בארמון המלך מ"ה הקב"ה מקום שכינתו וא"כ אין להם פ"פ לומר שלוחי דרחמנא אנן הוא. ונודע שלא באו לנקום נקמת ה' ולא לכבוד המלך עשו. וז"ש אלהים באו גוים בנחלתך היינו ק"ק ואח"כ להיכל ואח"כ לירושלים וא"כ אין להם פ"פ לומר שהיתה לכבוד המקום כי הם התחילו להחריב תחילה מקום מקדשו ומה להם להחריב ארמון המלך ואם כדבריהם כן הוא היה להם להתחיל ממטה למעלה. וז"ש כאן המקונן זכור ה' מה היה לנו לנו דייקא הכוונה בזה דהאויבים לא החריבו שלנו אלא שלך החריבו כי בהמ"ק שלך הוא ושלך החריבו ואם תאמר דהאומות סברו דשלנו הוא ושלנו החריבו לזה אמר הביטה וראה את חרפתינו שמחרפין אותנו בכל עת ואומרים איה אלהיכם אם אלהים הוא למה הניח להאויב להחריב ביתו. וא"כ יודעים היו בבירור דשלך החריבו וא"כ אין להם פתחון פה וק"ל: