אלה המצות· רבי משה חגיז
תבא
יש בה ששה מצות ג' עשין ושלשה לאוין:
תרו
(עשה רמד) להתחיל בשבח סיפור טובותיו ית' עם אבינו יעקב כשנביא הבכורים למקדש והם הפסוקים הללו שנאמרו בפרשה, שנאמר וענית ואמרת לפני ה' אלהיך וגו':
ולסיים בגנאי עבודת המצריים ועם היות כי רבת צררונו מנעורינו גם לא יכלו לנו כי ה' היה לנו ומידם הצילנו. וזאת המצוה נקראת בלשון רז"ל מקרא בכורים שנצטווינו בהבאתם במצ"א ופה נצטווינו בקריאת הכתובים הללו ככתבם וכלשונם בלשון הקדש כמ"ש וענו הלוים ואמרו מה להלן בלה"ק אף כאן דכתיב וענית ואמרת בלשון הקדש. ושאר עניני הדינים המופלאים הרמוזים בהם:
תרז
(עשה רמה) להתודות לפניו ית' שעשינו כל מה שגור עלינו בהוצאת המעשרות והתרומות ולא החזקנו בהם, שנאמר ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקדש מן הבית וגו':
וזהו הנקרא וידוי מעשר שהיה מתודה אחר. שנה השלישית שמפרישין בה מעשר עני ביום טוב אחרון של פסח משנה הרביעית וכן בשנה השביעית ווידוי מעשר זה נאמר בכל לשון שנאמר ואמרת לפני ה' אלהיך בכל לשון שאתה אומר:
ודע כי כל המתנות רמוזות במקרא:
דכתיב בערתי הקדש מן הבית. זה מעשר שני ונטע רבעי הקרוי קדש:
מן הבית. זו חלה. שהיא המתנה של כהנים בבית:
נתתיו ללוי. זה מעשר ראשון:
וגם נתתיו. מכלל שקדמתו מתנה אחרת. והיא תרומה גדולה ותרומת מעשר:
לגר ליתום ואלמנה. זה מעשר עני. ולקט שכחה ופאה. אע"פ שהלקט שכחה ופאה לא היו מעכבין הוידוי:
ככל מצותך אשר צויתני. שהפרשתים על הסדר. כמ"ש מלאתך ודמעך לא תאחר לא תאחר לא תשנה סדר הפרשתן לאחר את המוקדם ולהקדים את המאוחר (ורב סעדיה גאון פי' מלת דמעך שהיא רמז ליצהר כי כאשר ידרכו הזית הוא יורד טיפה כמו הדמע) דאם שינה לא היה יכול להתוודות:
לא עברתי ממצותיך. שלא הפרשתי ממין על שאינו מינו. ולא מן התלוש על המחובר. ולא מן החדש על הישן. ולא מן הישן על החדש:
ולא שכחתי. מלברכו ומלהזכיר שמו עליו:
לא אכלתי באוני ממנו. הא שאם אכלו אינו מתודה. וכן נמי ולא בערתי ממנו בטמא:
ולא נתתי ממנו למת. שלא לקחתי ממנו ארון ותכריכין ולא נתתי לאוננים אחרים:
שמעתי בקול ה' אלהי. שהבאתיו לבית הבחירה:
עשיתי ככל אשר צויתני. ששמחתי ושימחתי בו. כמ"ש ושמחת בכל הטוב השקיפה ממעון קדשך. זו בקשה להשקפה לטובה. שיתן טעם בפירות:
ואת האדמה אשר נתת לנו. למעוטי גרים ועבדים משוחררים שאין להם חלק בארץ. אך לא כהנים ולוים. שיש להם ערי מגרש. ולא ממזרים במשמע:
תרח
(ל"ת שסג) שלא לאכול מעשר שני באנינות, שנאמר לא אכלתי באוני ממנו:
וכן הדין בביכורים ושאר קדשים:
תרט
(ל"ת שסד) שלא לאכול מעשר שני בטומאה ואפילו בירושלים, שנאמר ולא בערתי ממנו בטמא:
בין שאני טמא והוא טהור בין שאני טהור והוא טמא היה לוק' אם אכלו בירושלם. שהוא מקום אכילתו אבל חוץ למקום אכילתו לא היה לוקה אלא מכת מרדות מדרבנן והמעשר שני שנטמא היו פודין אותו והבט נא וראה שמדהיה אומר שלא עשה כן נראה שנצטוינו שלא לעשותו והבן. (כי כן הדין בביכורים):
תרי
(ל"ת שסה) שלא להוציא דמי מעשר שני אלא בצרכי אכילה ושתיה (וסיכה), שנאמר לא נתתי ממנו למת וגו':
ר"ל אפי' לצורך מצוה של קבורת המת לא נתתי ממנו. ואינו לוקה הואיל וחייב לשלם מכיסו ולאכול כנגדו בתורת מעשר שני בירושלם:
תריא
(עשה רמו) להדמות וללכת בדרכי הי"ת בכל מה שבאפשרות יכולתנו, שנאמר והלכת בדרכיו:
מה הוא חנון ורחום וחסיד אף אתה כן. מה הוא מלביש ערומים מבקר חולים מנחם אבלים אף אתה כן. ואמרו בספרי והלכת בדרכיו ולדבקה בו הדבק בחכמים ובתלמידיהם (ששמשו כל צורכם) ועוד אמרו למוד דברי הגדה שמתוך כך אתה מכיר מי שאמר והיה העולם ועוד אמרו כל הנושא בת ת"ח והמשיא בתו לת"ח והעוסק בפרקמטייא לת"ח והמהנהו מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה ועיקר הדביקות בהי"ת הוא ע"י לימוד התורה ועשיית המצות שאנו מצווים מפי מצווה ועושה כמ"ש אשר קדשנו במצותיו וצונו, ומדברים הללו שהם כבשונו של עולם כבשים ללבושך כי לאו כל מוחא ומוחא זוכה לסבול ידיעת פרטות משמעות דברים כהוייתן: