אלה המצות· רבי משה חגיז
שופטים · תקכה
(עשה ריד) למנות כהן משוח מלחמה כדי להוכיח את העם בשעת המלחמה בלשון שאמרה תורה, שנאמר והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן וגו':
ונוסף גם הוא מדבר להם דברים כפי צחות לשונו וחכמתו בזמנו ושעתו לעורר לב העם ולהחזיק לבם שיכנסו למלחמה אותם שראוים להכנס וישובו אותם שאמרה תורה והירא מעבירות שבידו פן בעון רשע ידלק עני:
ופקח עיניך וראה דגרסינן בירושלמי המספר בין ישתבח ליוצר אורי עבירה היא בידו וחוזר עליה ממערכי המלחמה וכן הסכימו רבותינו בעלי ההוראה. אשר כל בית ישראל נכון עליהם וקבלו את דבריהם. ומרנא מוהר"יקא זללה"ה בסי' נ"ד ובסי' נ"א פסק ג"כ דעת הב"ד הגדול ה"ה הרב אלפס ורש"י והרא"ש ז"ל שכתבו בפירוש הילכתא דלא מבעיא לאשתעויי מכי מתחיל ברוך שאמר עד דמסיים ליה י"ח. ואין לנו עסק בנסתרו' שהאריכו בתיקון סדר שלימות השבעה היכלות. כי בשלומם הכל שלום. ובזה הנערה באה אל המלך. את כל אשר תאמר ינתן לה דמאן דזכי ליחדא כולהי ביחודא חדא. איהו נכתב ונחתם ונודע בס' הזכרונות לשם ולתהלה מיראי ה' וחושבי שמו ולמאן דאיהו גוזל אביו ואמו ולא אשלים להו כדקא יאות. דקב"ה אומר כתבו האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו. ובמה שהחמירו עוד חכמי האמת והצדק בכמה מן המקומות. על עונש רע ומר למאן דמשתעי בבי כנישתא. כמבואר בזוהר בראשית ושמות דף קל"א ע"ב שים נא עיניך עליו. אמנם לא נדבר כי אם לפי הפשט הידוע. דכל בי עשרה קדמה שכינתא ואתייא. עאכ"ו בבית הכנסת שהוא לנו למקדש מעט. שודאי השח בתוכו שיחת חולין ובפרט באמצע התפלה. הוא כמעט מכחיש אמונת ישראל. שמאמינים האמת במה שהוא אמת שהשכינה היא בהיכל קדשו. הוא ושמו ותורתו ועמו הכל אחדות אחד הוא. ואם כן מי הוא זה ואיזו הוא. אשר ימלאנו לבו. להעיז פניו בפני המלך מלכו של עולם. לדבר שיחת חולין בביתו ובפניו בשעת התפלה. ובפרט מן הפרט להרים קול. כאשר בעו"ה מכה זו היא מכה מהלכת בין רוב ההמוניים. המדברים שיחת חולין תחלת הפרק וסוף הפרק ובאמצעיתו. ומשמיעים את קולם. בקול ענות גבורה. תגבורות יצרם הרע. המתגבר עליהם בכל יום תמיד עד שמכניס אותם בגדר אותם שנאמר עליהם נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה. ומתרעם עוד מהם מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי. ומאחר שכן לבי אומר לי שכל איש ירא וחרד אל דבר ה'. אשר חנן לו אלהיו לדעת ולהבין קצת כיצד מסדר העבודה. ובינו למקום יודע הוא בעצמו כשהוא מתפלל בחבר' ההמוניים. אשר טח מראות עיניהם. מהשכיל לבותם. לא יבינו ולא ידעו כי אם דבר. ושלא די לו בלבול הדעת שנמשך לו בסיבתם. אלא שקרוב לודאי הוא אצלו שיתגלגלו הדברים עד שיעשו. שיצטרך גם הוא לדבר כאחד מהם וסימנך להבדיל. משכוה גברי לגברא. ואין בידו למחות ולתקן כל עיקר. כמו שלפניו ית' ולפנינו גלוי באות ומופת חותך. בהודאת בעל דין דכמאה עדים דמי. איש כזה שיש לו מוח בקדקדו. זאת ישיב אל לבו ולו הדעת ולו התבונה לאמר לו. דאז טוב לבחור ברע במיעוטו כענין שנאמר ישב בדד וידום. כי זה הוא דרך הישר שהורה לנו אבי התעודה הרמב"ם ז"ל בדעות הלכותיו הליכות אלי מלכי בקדש. ומנצפך צופים אמרום והמשכיל יבין וידום שיפה שתיקה לחכמים. בדברים הנאמרים דבאמת שאין בו הכחשה והזמה ואל יחטיא את בשרו. כי לא לאדם ישפוטו. כי המשפט לאלהים הוא הבוחן הלבבות. ויודע הנסתרות והנגלות לנו ולבנינו ידועות. ויודעים אנו לפרסם את הצבועים האומרים לרע טוב ולטוב רע מאהב"ה אהבת השלום. כי אין שלום ואין טוב. להחניף אותם נגד כבוד ורצון הבורא ית'. וכנגד כבודם כי בני ישראל המה. ובאופן מאהבה זו יש שמד ואין שלום עם בעל השלום האמיתי. וכל כי האי מילתא לימרו משמאי ויתהלל המתהלל במחלוק' שהיא לשם שמים שסופה להתקיים. עם בני אברהם יצחק וישראל שנאמר בהם ויטו אזנם למוסר. וחס להו זרע קדש מצבתם. לשלם רעה תחת טובה הנעשית להם להציל שארם משחת. בהדריך לבניהם בדרכי ה'. אך אמנם שמענה ואתה דע לך. כי ידענו את מכאובם כי כאשר בני מלכים המה רוצים ג"כ שיוכיחום כבני מלכים ולא יזלזלו בהם. וכאשר באמת זה הוא רצון שמים. שכאשר הם יתנהגו כבני מלכים. שיתנהגו ראשיהם גם כן עמהם בתוכחות על עון כמוכיח לחכם מומו וכל השערות הללו לא ניתנו ביד כל אדם כמש"ל מרל"ט כי אל דעות ה'. וכשם שאין פרצופיהם שוין. כך אין דעותיהם שוות. והנח לרישא דרישך בחמימי. ותן הודאה על חלקך המעט הוא. רב הוא לפני המקום. בהיותך מקבל האמת במה שהוא אמת ממי שאמרו. ולך תהיה צדקה: