אור ברסלב
אלה המצות שופטים › תקכג

אלה המצות· רבי משה חגיז

שופטים · תקכג

תקכב

(ל"ת שיא) שלא נעניש שום אדם עונש גוף או ממון עפ"י עד אחד אפילו הוא חכם ונביא וכשר, שנאמר לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת:

ההוא שאינו קם אבל קם הוא לשבועה דהיינו שאם עד א' מעיד כדברי התובע חייב הנתבע לישבע. ובשני מקומות בלבד האמינה התורה לעד אחד. בסוטה כדי שלא תשתה מי המרים. ובעגלה ערופה שלא תערף שהרי נודע לאיש אחד וחכמים האמינו לעד אחד שיעיד באשה שמת בעלה משום דדייקא ומנסיבא ולא תתעגן ולפיכך האשה עצמה נאמנת. ועוד האמינו לעד אחר באיסורין דהיינו שיאמר בשר זה כשר או טרף כשאין אחרים שיודעין בדבר עדותו קיימת בכל האיסורין שבתורה והכל כפי מה שעיני החכם רואות יכול לקרב או לרחק באומרו אמת שהוא נאמן אמנם מכח שאני רואה בו דבר זה וזה אני איני מאמינו כיון שהוא למגדר מילתא יעשה ויצליח בקיום הדת שהרשהו על כיוצא בזה:

תוכן העניינים

אלה המצות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה