אור ברסלב
אלה המצות שופטים › תקיג

אלה המצות· רבי משה חגיז

שופטים · תקיג

תקיב

(ל"ת שג) שלא לשאול בבעל אוב שיודיע לו דבר, שנאמר לא ימצא בך. שואל אוב:

אוב זה פיתום המדבר משחיו. הנשאל בסקילה. והשואל באזהרה ואם עשה מעשה לוקה ודברים הרבה נאמרו במעשה האוב והידעוני. והעיקר הוא כי שתי הפעולות אלו שמץ ע"ז יש בהן ולפיכך לעיל במצות רנ"ה ממספר הכללי הוציאו הכתוב בלשון אל תפנו כמ"ש אל תפנו אל האלילים. כי כל המעשים הללו נשפעים מכח הטומאה ולפיכך סמכן הכתוב למולך וחייבין מיתה. ומ"ש הרמב"ם ז"ל שהוא מעשה תחבולה. צ"ל שחכם מושלם שכמותו י"ב. ודאי לא יכחיש את המוחש ונראה לעינים. אמנם כוונתו לומר דכיון שסוף סוף כל דבר הבא ונעשה בכח הטומאה. אין בו ממש וסופו להיות בטל מאליו כי אין כחה אלא למראה עיני בשר העומד לפי שעה להטות לב הפתאים הנוטים אחריה שיכחישו ע"י כח פמליא של מעלה. כעין מ"ש בכשפים. לכך קראם הרמב"ם ז"ל מעשה תחבולה. אמנם ודאי יודע הוא כי משפטי ה' אמת וצדק. ועל קלות ידים ותחבולה לא יחייבם בתורתו. לזה מלקות. ולזה מיתה. ועיין במוהרדב"ז ז"ל דהאריך בתשובה לתרץ מה שהקשה על הרמב"ם ז"ל במ"ש בלאוין אלו ע"ע. דגם בספרו הקדוש מצודת דוד העלה ארוכה לשאלה שרבים היו נבוכים בה במעשה דבעלת אוב דשאול. איך היה כח בה להכניס נשמת שמואל הנביא לגופו. והאמת יורה דרכו דלפי שראה הקב"ה שמזומן רוח הטומאה. ליכנס בגוף הצדיק שהיה כלי טהרה וקדושה. כי עכ"פ ע"י השבעות והקטרות ועשונים שעושים אלו המכשפים. הנקראים בלשון מושאל בעלי תחבולה. לעונן ולנחש ולשאול באוב ובידעוני. יש להם כח לעשות פעולה כזו. להכניס אחת מהרוחות רעות שבטומאה. בתוך גוף המת שמת בקרוב כדי להודיע העתידות אשר הכריזו ברקיע ובעל כנפים יגיד דבר לכך חס הקב"ה על הגוף הקדוש של שמואל ורמז לנשמתו. שתכנס בגופו. כי מוטב היה לו לאותו צדיק להצטער מעט. ולא שיטמא גופו הטהור והנקי מכלל טומאה באחת מהרוחות החיצונות. ולכן עלה כדרכו שלא כדרך מרגלותיו כשאר העולים ע"י בעל אוב. ודבר בפיו דרך קדושה וטהרה. ולא מתוך שחיו. וזהו שאמרה האשה. אלהים ראיתי עולים. ומכאן יש לדון במעשה הידעוני שאין לך הכחשת כת פמליא של מעלה יותר מזו שהוצרך הקב"ה להשיב נשמת הנביא אל גופו כדי שלא יהיה נטמא בכניסת רוח אחרת בקרבו. ולכן החמיר עליהם הכתוב בעונש מיתה כאמור:

ואי איישר חילי אפילו בזמן הזה הייתי מרחיק כל הדומה לזה מענין סגולת השמות וכל אופן השבעות שהובאו בספרים שונים ומשונים באומרם עליהם שהם קבלה מעשיית וסגוליית. שבאמת הם גורמין רעה לעצמם ולאחרים עמהם. ועיין מ"ש בספר החסידים בס"ק ר"ה דכל מי שעוסק בהשבעות של מלאכים או של שדים או בלחישת כשפים. לא יהיה סופו טוב. ויראה רעות בגופו או בבניו כל ימיו. וכתב עוד באותו סימן כמה. עשו וכמה שאלו. ומהם נדלדלו. או המירו דתם. או נפלו בחולי רע או זרעם עי"ש. ומעשה אותו האיש שבתי צבי שהיה בשנת תכ"ו לפ"ק יוכיח. כי נשבע אני בחי העולם שכך קבלתי ממרי אבי אבא המפורסם ה"ה מוהר"מ גאלנטי תנצב"ה ומשאר רבתי גאוני וזקני ישראל שהיו באותו דור שהיו מאמתים דכל אותו המאורע וכל מה שהיה מדובר בו ע"פ אותו נתן המדומה לנביא שעפ"י הודאת עצמו נודע להם בבירור שהיה מכח השתמשותו בשמות כעין מ"ש בספר החסידים בס"ק ר"ו ז"ל אם תראה אדם שמתנבא על משיח דע כי היו עוסקים במעשה כשפים או במעשה שדים או במעשה שם המפורש. ובשביל שהם מטריחים את המלאכים אומרים לו על משיח שיתגלה לעולם. ולבסוף יהיה לבושת ולחרפה לכל העולם על שהטריח המלאכים. או השדים באים ולומדים לו חשבונות וסודות לבושתו ולבושת המאמינים בדבריו עכ"ל דאתקיים כדחזי בכל אותם שהיו מלפנים והן עוד היום כל אותם שמחזיקים באמונה נכזבה זו של שבתי צפיע אשר לא היה ולא נברא אלא להיות למשל ולשנינה ולאבן בוחן ושבט מוסר לבחון בו בני אדם גדולים וקטנים במשמע ועונות הדור הם שגרמו שעדיין שטן זה מרקד בינינו. שאינו אלא לאבן נגף לבני ישראל בכל מכל כל. ועל הכל שמיום שנתהוה שבוש זה רפו ידיהם של התלמידים מן התורה וכל אחד כשיודע לצרף איזה חשבון שיהיה עולה שם טומאה מפוקר זה שבתי צבי. אפי' שיהיו מהפכים הקדש לחול זכה לשם ונקרא בעל שם אשר קורא אני עליהם ושם רשעים ירקב:

וחובה עלי להזכיר לפניך קורא ידיד להנאתך ולטובתך ולטובת כלל ישראל מ"ש האלהי בעל מגן דוד המפורסם מוהרדב"ז ז"ל באות הוי"ו ז"ל והזהר בני מאד. ושמור נפשך מלהשתמש בשמות. כי תאבד עולמך ולא תועיל ולא תציל ותוציא לעז על השמות. כי אין מי שיודע בזה דבר ומה שתמצא מזה כתוב בספרים. אין שם דבר ראוי לסמוך עליו. כי העיקר הניחו אותו מבחוץ ולא כתבו, לפי שהם דברים. נמסרים פה לפה. וידעתי נאמנה. שיש בכח השמות לשנות הטבעים וסדרי בראשית ולעשות כל בקשה ושאלה. אבל אין יודע ואין מבין הדבר על בוריו. גם אין להטריח אדם את קונו. והחסידים הראשונים לא היו משתמשים בשמות אלא לצורך גדול ובזמן השמד והסכנה. (וכמ"ש תלמיד תלמידו האר"י ז"ל על מאמרם ז"ל ועד שלא הספיקו לומר יצמיתם. בא האויב וכבשם ע"ע). וכתבתי זה לפי שראיתי בזמני מקצת בני אדם משתמשים בשמות הנמצאים כתובים בספרים בלי קבלה מפה לפה והנה גמלו לנפשם רעה. ויגעו לריק וילדו לבהלה ואבדו את עולמם. והרי הכתוב אומר אשגבהו כי ידע שמי בידיעה לבד אשגבהו ולא בהשתמשו בהם ודעהו עכ"ל עי"ש.

כי תל"י הספר נדפס על ידי והוא בנמצא וכל מן דין וכל מן דין סמוכו לנא. וראוי ספר זה. וכל כיוצא בזה. מאדם מוחזק ביראה ובקי בים התלמוד ושאר פוסקים כמו שהיה ה"ה הזה זלה"ה להיות נמצא בעולם. אך לא שאר ספרי קבלה מהאחרונים המחברים ספרים על קבלה שאין בהם יראת חטא והם לא יודעים צורתא דשמעתתא. כי אם לעצת קטן כמוני היום היו שומעין גדולי הדור שבישראל היו ראוי וחובה. להיות נועל דלת בפני כל אדם. יהיה מי שיהיה שמחבר ספר בענין הקבלה. אפי' שלא יהיה אלא כמריק מכלי אל כלי. ושלא יעלה בו אלא דוקא דברי הראשונים לבל יפקד. ובל יזכר שמו בישראל אפי' בכתב. מכ"ש בדפוס. דבלא ימנע. אם מה שהוא כותב כבר ישנו בספרים. מה לנו ולספרו. ולשונו המגומגם והמסופק בפרט בימים ההם ובזמן הזה שהספק נופל בסוג האישים ותכליתם וכוונת לבם. אם לאל אחד. או לאל אחר. ולכן אם בא בטענה שאינו מחדש דבר מכ"ש שאין לנו צורך בו. ואם מחדש בו דבר מדעתו. מה לנו ולכל ישראל בדעת שלו. בענין חמור כענין הקבלה הנצרכת מפי סופרים ומפי ספרים ואין אנו יודעים הסופרים שקיבל מהם ומה ספרו לו. ומה שמועה בחילוף השיטה הסבירו לו. א"כ יניחו את ישראל ואת בניהם במה שכבר הי"ת זכה לנו ולהם ועתיד לזכות את ישראל בביאת הגואל האמיתי. ואל יבלבלו לנו את הראש בספריהם. אם טובים הם טובים להם. טובים לבניהם. טובים לנשמותיהם. אמנם לעשותם קרדום לחתוך בהם יצאו וישתבחו בעיר שהם בעלי קבלה ובקיאים בשמות להשתמש בהם לפקוד עקרות ולכתוב קמיעות וכאלה רבות. לא מן השם הוא ואין רוח חכמים נוחה מהם. ורוחם ונשמתם של ישראל קצה בהם. כי כל מה שנשמע ונראה מכת אחרונים אחר האר"י ז"ל ותלמידו המוסמך הרח"ו ז"ל. אין זיווגם עולה יפה. ובפרט מן הפרט אחר שנתהווה מכשול זה של ש"ץ תר"ו ושר"י כי כל אחד מכת הרעה זו הוסיפו וגרעו בסוד האלהות ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שהוו אלהות הרבה. לבושתם ולחרפתם כדי שלא לומר לבושתינו ולחרפתינו שאחר כמה אלפי שנה אלה צעירי הצאן יצאו ויבאו לפנינו כאלו על ידם נתנה תורה לישראל ונודעה יד ה' ואלהותו. דאין לך חוצפא רבתי כזאת. ועל הכל הנזק הנמשך מהם אצל ההמון והנשים והנערים שבאים להרהר על דורות הראשונים עד שמגיעין לומר שע"י השבעות ותחבולות שבדור הזה. היו נעשים חלילה כל הנסים ודבר זה הוא ודאי כפירה בעקרי הדת. לכן את נפשי הצלתי. ועם היות שידעתי דלמתורגמן קרי ליה רבי חוצפית, אין לי נפקותא בזה. דלא סיליק ולא ביליק ידענא. והואיל ובמתניתא מתנו לה הכי. הוי עז כנמר וגו' לעשות רצון אביך שבשמים מאחר שיש בזה כבוד שמים. לא רציתי להמנע מלהודיע דעתי החלושה לרבים בתורה. והם יבחרו ולא אני. והאל הטוב יקבל רצון הלב טוב ויושיע ויגן לכל החוסים בו. אנס"ו:

תוכן העניינים

אלה המצות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה