אור ברסלב
אלה המצות ראה › תפו

אלה המצות· רבי משה חגיז

ראה · תפו

תפה

(ל"ת רפו) שלא להותיר דבר מבשר חגיגה י"ד עד יום השלישי, שנאמר ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר:

החגיגה הוא הקרבן שהיה בא עם הפסח כדי להגדיל השמחה והיה צריך לאוכלו בשני ימים ולילה אחת דהיינו יום י"ד בניסן וליל ט"ו ויומו ואסור להלינו בליל י"ו. ובחגיגה זו אין אדם יוצא ידי חובתו מחיוב חגיגת המועד שהיא מצות עשה ל"ו שנקרא שלמי שמחה כי שלשה קרבנות היו מקריבים כל אחד מישראל בכל אחד מהמועדים והם הנקראים עולת ראיה והוא במצות ת"צ. וב' שלמי שמחה וג' קרבן חגיגה. שהיא מצוה זו שבא ב"ה שפסוק זה בקרבן חגיגה הנשחט עם הפסח מדבר:

ודע דשלמי צבור האמורים בפ"א לא היו באים כי אם בעצרת שהוא חג השבועות. שהוא שמיני עצרת של חג הפסח להורות כי גדול היום לאלהינו לפי שהוא יום שלמים לזמן מתן תורתינו כי בשבעה זמנים שקדמו נתנו קצת מצות למקוטעים ששה לאדם. אחת לנח. ולא"א מצות מילה. והקרבת עולה. ליעקב איסור גיד הנשה. ומצות יבום ליהודה. אחת ושתים לישראל ובמצרים. אחת ושלש אחת וארבע וכו' שבת פרה ודינים במרה אפקוד ושם שם לו חק ומשפט אמנם בימים ההם ובזמן הזה של חדש השלישי. כשנגמר מספר השבעה שבועות. בהתחלת השבוע השמינית זמן כניסה לכל היתה. שבו נתנה כל התורה כלה לישראל הבן הבכור לאלהים. דלכך נקרא יום הבכורים שבו היה קרב שתי הלחם חמץ רמז לשתי תורות שהן מאשרות את החמוץ שבלחם שהוא מאכל אדם כי על ידי הקרב' העומר של שעורים שנאמר בו ריח ניחוח ללמדינו שכל המקיים את התורה בפת במלח ומים במשורה הוא חשוב לפני המקום יותר ממור ולבונה. ולכן תחלתו של עומר בשעורים וסופו בשתי הלחם כי זו היא דרכה של תורה. לפום צערא אגרא. וכן אמרו צדיקים תחלתן יסורין וסופן שלוה. ובכל סדר הקרבנות דפ"פ כתיב חטאת. ובקרבן עצרת לא נזכר חטאת. דאמרו בירושלמי דר"ה דאמר להם הקב"ה לישראל. מיום שקבלתם עליכם את התורה מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתם מימיכם. ולכן לא נתייחד בתורה יום למתן התורה כמ"ש זכור את היום אשר יצאת מ"מ. כי רצה הקב"ה לזכות ישראל שבכל יום ויום יהיו בעיניהם דברי תורה כחדשים. וצוה למנות. ימים ושבועות מהטעם שכתבתי לעיל במספר הכללי ש"ו ע"ע. זאת ועוד כדי להורות שיום זה הממלא מספר החמשים כיומא אריכתא הוא. הרומז לחמשים שערי בינה. יובל היא. ומיובלא קא אתיא. היינו טעמא דעל מצוה הכתובה בתורה. אין לברך עליה שעשה נסים. כמו שכתב מוהר"י סג"ל ז"ל דהרי מצות מצה ופסח. גם אם לא היה הנם היינו חייבין לקיימם מדאורייתא. וקרא דוהגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה שהיה לי לקבל את המצוה הזאת ולעשות ממנה זכר לעתיד. עשה ה' לי בצאתי ממצרים. ונפל האמת בשעתו וזמנו. הוא הזמן שהיו ראוים להגאל. והצרכתם לצאת בחפזון. כדי להיות להם לזכר. על המצות המצוות שהיה להם להצטוות בלאו הכי ופוק חזי כי ענין הקרבן פסח נצטוו כדי שבזכותו יהיו נגאלים. והמקראות יוכיחו שמצות התורה. לא הוקבעו מחמת הנסים. אדרבה הנסים נתלו במצות. ולפיכך אין לברך שעשה נסים. אמנם במצות דרבנן בחנוכה ופורים דמשום הנס הוקבעו והוא דבר חדש שאינו מפורש בתורה שקדמה תרי אלפי שנה לבריאת העולם. תקנו על דבר חדש ברכת שעשה נסים ועיין בס' פ"מ ס"ק ר"ו. ושמור הקדמה זו כי מעולה היא לתרץ בה כמה ספקות ודוק:

תוכן העניינים

אלה המצות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה