אלה המצות· רבי משה חגיז
ראה · תעב
(ל"ת רעח) שלא לאכול מבהמה חיה ועוף שמתו, שנאמר לא תאכלו כל נבלה:
וגם כל פיסול שנפסלה בשחיטתן קרוי נבלה ומנו רז"ל ששה נבלות מחיים שהם ירך שניטלה וחללה עמה. ומפרקת בנשברה ורוב בשר עמהן וקרועה מגבה כדג. וגרגרת שנפסקה ברובה. וגסטרא שנחתכה מחציה לפנים. וושט שניקב במשהו. אבל תרבץ הושט שניקב אינו נבלה אלא טריפה. ופסוקת הגרגרת ונקובת הושט אינך מטמאות מחיים אלא עד שתמות ובזמן הבית היתה הנפקותא דטריפה אינה מטמאה ונבלה מטמאה מחיים במשא אעפ"י שעדיין לא מתה. ואף בזמן הזה איכא נפקותא חדא. לענין אותו ואת בנו דבנבלה אינו נוהג איסור שחיטתו כמבואר בסי"ו ס"ט. והט"ז ז"ל כתב עוד נפקותא לענין ספק ביצת טריפה שאסורה מפני מה שגדלה באיסור משא"כ בספק ביצת נבילה דספיקא מותר כמבואר בסי פ"ו ס"ג. עוד נפקא מינה לענין חשוד. ולענין נדרים). ומי שאכל ממנה כזית לוקה. הא דלא הוי לאו הניתק לעשה עיין ביומא דל"ו ע"ב מ"ש רש"י ז"ל: