אלה המצות· רבי משה חגיז
קדושים · רמב
(ל"ת קמג) שלא לשמור בלב הדבר שהרע לו חבירו. אפי' שאינו כדי להרע לו. אלא להזכירו בלבד אסור, שנאמר ולא תטור:
אמרו רז"ל כל המעביר על מדותיו. מעבירין לו על כל עונותיו כי היא ממדת הבורא ית'. כי מעביר על פשע. ומוחל אשם. הוא. ותמיד מטה כלפי חסד. ואינו נוקם ונוטר לבני ישראל. ושתי מצות אלו הם תחת סוג מצות והלכת בדרכיו ומצות ואהבת לרעך כמוך. ואם לך שנא שחברך יהיה נוטר ונוקם לך. למה זה אתה נוקם ונוטר לו. והנקימה והנטירה לא נתנה אלא לבני עשו שנאמר בו ועברתו שמרה נצח. ומחמתם נודע לו לדוד. כי הגבעונים לא מבני ישראל המה, כי ישראל אחיזתם במדת החסד והאמת ומחמת הנטירה והנקימה לא יש חסד ולא אמת. כי הנוטר ונוקם בקרבו ישים אורבו מתי יבא לידו אויבו. כדי להנקם ממנו ואם יבא לנטירה יבא לידי נקימה. ואם יהיה בידו יבא לידי רציחה. ולא יהיה קיום וישוב בעולם. ועונשיה מסתיה שבמדה שאדם מודד בה ימדדו לו בב"ד העליון כי מדה כנגד מדה לא בטלה פוק חזי שרבי עקיבא נענה מפני שהיה מעביר על מדותיו. וחכמי האמת אמרו כי מי שיש בו מדה זו נעשה שותפו של שרו של עמלק. והוא מושך אותו לחלקו וחבלו. ומשתמש בו ופועל פעולותיו על ידו כאחד משאר שלוחיו. לכן שומר נפשו ירחק מלהיות נמנה לא' מהם ודי בזה: