אלה המצות· רבי משה חגיז
צו · קמח
(ל"ת פא) שלא לאכול דם בהמה חיה ועוף, שנאמר וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם לעוף ולבהמה:
ולחומר שבה נכפלה בה האזהרה פעמים. ואם היה מזיד הכתוב מחייבו כרת. ואם שוגג חטאת קבועה. הנה מלבד טעם הכתוב כי הדם הוא הנפש. שאע"פ שהבשר מותר. הנפש ראוי שתהיה אסורה. שהרי סוף סוף היא רוחנית. נוסף על זה כי בהתערב נפש הבהמית עם דם האדם. יטמטם לבו. ולא תוכל נפשו של אדם להשיג בוראה. מפני נפש הבהמית. אשר בה. כי נפשו תהיה מקולקלת. כאשר תשוב אל האלהים אשר נתנה. ולא תוכל להשיג מעלתה. מפני שנטבעה בנפש הבהמית. וזה הטעם עצמו. שייך בחלב הבהמה שהוא מטמטם הלב ומונע ממגו השגתו בעולם הזה. וכן בבא:
ועוד אמרו דלפי שהחלב והדם קרבי' ע"ג המזבח לפיכך נאסרו. כי הוא משתמש בפת בג המלך. אמנם קשה דא"כ דם חיה שאינו קרב יהיה מותר ויותרת הכבד. וגס האליה שהיו קרבין יאסרו להדיוט. לכן מ"ש נ"ל נכון:
ואם יזכרני הי"ת לטובה ולברכה אעלה במכתב מה שלמדתי בטעם דחלב ודם שניהם מותרין לגבוה. ואסורין להדיוט ושאור ודבש. אסורין לגבוה. ומותרין להדיוט ומים ויין לניסוך מותרין לזה ולזה ובעלי הסוד כתבו טעם אחר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. מכאן ואילך בבהמה. וזהו אדם כי יקריב מכם ממש קרבן. וזהו וזבחת מבקרך קרי ביה מקרבך. ולפי זה לא יבא לעולם בחיה. ולכן אינה כשרה לקרבן. ועל כן חלבה מותר. אמנם חלב הבהמה על דרך זה אסור. כי בדם ובחלב מושב הנשמה ולפיכך קרומי המוח אסורין כי שם משכן הנשמה. ומכל זה שכתבתי עלה בידי טעם מספיק למשרז"ל שאין חייבין כרת אלא על הדם שהנפש יוצא בו ודעהו: