אור ברסלב
אלה המצות עקב › תלג

אלה המצות· רבי משה חגיז

עקב · תלג

תלב

(עשה קפג) להתפלל בכל יום, שנאמר ואותו תעבוד:

ובא בפי' מה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם איזו היא עבודה שהיא בלב. זו תפלה. ובמשנתו של ר"א בנו של ר"י הגלילי מנין לעיקר תפלה מצוה. מהכא את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד ועם היות כי משמעות הפסוק הוא על עבודת השי"ת שנצטווינו לעבדו בכל לבבינו בלמוד התורה ובעשיית מצותיו עכ"ז האמת יורה דרכו כי פרטות המצוה היא חיוב התפלה בכל יום כי על תפלת יום אחד בשנה או לעתות בצרה אין זו עבודה. כי ודאי מי שהוא בצער וצרה יצעק ויתפלל לאלהים העונה אותו בעת צרתו והעיקר אצלינו הוא מש"ה היערוך שועך לא בצר ולעולם יקדים אדם תפלה לצרה וזו היא בכל יום כי לא ידע אם למחר. תבוא. וכמו שקרבני התמידים היו בכל יום תמיד ערב ובקר וצהרים כך תיקנו לנו להתפלל באותן הזמנים עצמן תפלת ערבית. שחרית. מנחה. ובפ' אין עומדין אר"א גדולה תפלה יותר ממעשים טובים וכו' ואר"א גדולה תפלה יותר מן הקרבנות וכו'. ואמרו עוד גדולה תפלה ששוה כקטרת וכו' ולפיכך עשאום ישראל שלשתן קבע ונתחייבו בהן ובזירוז זמנם כמו הקרבנות ולא יעבור תפלת שחרית מהנץ החמה עד סוף שעה רביעית ותפלת מנחה משש שעות ומחצה עד הערב ותפלת ערבית כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר ואנשי כנסת הגדולה סדרו נוסח התפלות בל' צח כסדר שהן סדורות היום בפי כל ישראל ואפילו בפי התינוקות הן שגורות ודבר שהשכל מחייב שלא יקדים אדם שום דבר מעסקיו או עסקי בשר ודם לעסקי עבודת שמים. אלא יקום בזריזות נמרץ לעבודת אדון כל הארץ אשר אנו עובדי' אותו במה שאנו שואלים ממנו ומאתו שיענה אותנו בעת צרה וישמע תפלתינו לתת לנו כל צרכינו אם כן מאחר שסוף כל סוף עסקי שמים הם דברים שאנו נצרכים להם להנאתינו ולטובתינו מי הוא זה ואיזה הוא שיניח את הודאי וילך אל הספק כי מהאדון אשר אנו מבקשים עיניו פתוחות אל תחנת עבדיו לשמוע אליהם בכל קראם אליו ולא ימנע טוב להולכים בתמים ומשכימים לפתחו והוא נתן ונותן ויתן בעין יפה לכל איש ואיש די צורך פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה. כאשר עם לבבו שלם בפרישת כפיו אל התפלה והתחנה כי יש רבים שיתפללו אמנם ותהי יראתם אותו ית' מצות אנשים מלומדה ולטעם זה לפעמים יעשו ולפעמים לא יעשו. ואפילו באותן פעם שיעשו יהיו מאותם שנאמר עליהם בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם רחק ממני ובעבודת הבורא העיקר הוא כוונת הלב למי שהלב רואה כמ"ש קרוב ה' לכל קוראיו לאי"בא ועובדא דרבי חנינא בן דוסא המובא בירושלמי דברכות יוכיח עד היכן כונת הלב תגיע. וממה שעלתה לו ולחברבר שנשכו. לרבים תודיע כי רצון יראיו יעשה וש"י ויושיעם. ומאחר שכן אל תתמה על החפץ שאנו צועקים ואין אנו נענים כפי הנשאל ומבוקש כי אנחנו ג"כ אין עבודתינו כפי הנדרש מאת הדורש את שלום עמו ומצד רחמיו דוקא הוא מה שעונה אותנו בעת צרתינו ומספיק לנו קצת מצרכינו כי תנאי כל העבודה רבו כמו רבו ובפרט מן הפרט עבודת התפלה כדי שלא תחזור ריקם צריכה תנאים מרובים שיתפללו אליו דרך ארצם ביחוד הנצרך שעליו נאמר בטחון יקראני ואענהו וגו' ומי יאמר זכיתי לבבי לדעת את ה' הוא האלהים בידיעה הפרטית הנצרכת לעבוד עבודתו ושמירת דתו בתוך ביתו המקום אשר אמר ה' לשכון בערפל ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם. אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. כי שם שם נטע אהלי אפדנו וצמצם שכינתו בעבור אהבתו לקהל עדתו כי להיותם מרובים אין תפלתם נמאסת כמ"ש הן אל כביר לא ימאס. וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי ובפרט שעתה בעונותינו בגלותינו זה לא נשאר לנו לפני ה' בלתי אם גויתינו ונשלמה פרים שפתינו ואין נחת לפני המקום כאותה שעה שישראל מתכנסים ובאים לפניו מזוינים במצותיו ומהללים ומיחדים את שם כבוד מלכותו שיתברך בפה כל חי תמיד וברוב עם הדרת מלך כי כבר ידעת משל המרגלית שאינו דומה מרובים העושים את המצוה למעטים שעושים אותה ולעולם ההתחברות אל המרובים בדבר העבודה ושאר המצות מסוגל מאליו והחי יתן אל לבו ואם לא ע"פ ההכרח הגדול אל יבטל עצמו מלהתפלל עם הצבור פוק חזי מ"ש רבי פנחס בירושלמי הנז"ל המתפלל בבה"כ כאלו מקריב מנחה טהורה וכו' עי"ש. גם מאמר רבי ירמיה על פסוק דרשו ה' בהמצאו היכן הוא מצוי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות א"ר ולא עוד אלא שהקב"ה עומד על גבם. שנאמר אלהים נצב בעדת אל. ולכן אפילו על צד ההכרח לפחות יתפלל בשעה שהצבור מתפללין:

ובמאמר תפלה למשה שכתבתי לעצמי הארכתי להוכיח במה דמוסכם אצלינו שאין לאדם להתפלל ולבקש שום דבר הצריך לו. מטעם שהכל יודעים שהי"ת אינו מקפח שכר כל בריה. ולפיכך בכל יום תמיד יושב ודן את כל העולם. כמ"ש ותפקדנו לבקרים. ואשר המצא ימצא שראוי לקבל חסדו וטובו אינו מונע טוב מבעליו. וכמו כן אינו וותרן לגמול חסד עם מי שאינו ראוי. ולכן האיש הישראלי הבא לבקש מאתו ית' איזה דבר פרטי לא ימנע אם ראוי הוא. או אינו ראוי. ואם ראוי הוא. אחד משנים יהיה. או השעה ראויה. או אינה ראויה. כי לא מזל יום גורם. אלא מזל שעה גורם. היינו לומר שלכל זמן ועת לכל חפץ זמן קבוע. ולכן להיות שלפי האמת תפקדנו לבקרים. גם לרגעים תבחננו אם השעה ראויה. אם ראויה והגיע זמנה בלי תפלה יקבל את מבוקשו. ואם עדיין לא הגיעה לו השעה שעת הרצון ומוגבל מאתו ית'. הואיל ורצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע יאכילהו פגה. או יטריח כביכול את רצון קונו. ואם אינו ראוי ודאי תפלתו אינה נשמעת. דהרי זה דומה למלך שהוא משלם שכר טוב לעבדיו כיד המלך בריוח ולא בצמצום הרי שיבא א' מעבדיו לבקש ממנו שכר עבודתו. או יותר משכר עבודתו. אין כאן ספק שהמלך יהיה כועס עליו. ולא יתן לו שאלתו. כי אמור יאמר לו על מה אתה בא לשאול. וידי פתוחה לשלם לאיש כמעשיו. ולא מפני זה יקרא המלך מלך אכזרי. דהרי כל רואיו יכירוהו ויודעים בו שאינו מקפח שכר עבדיו לשלם להם יותר מכדי פעולתם. אם כן לזה לפי ששאל שלא כהוגן נמנע ממנו השאלה אשר שאל. ולכן הואיל והוא ית' עיניו משוטטות בכל הארץ לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. אין לו לבקש לצורך עצמו בלבד. כי זה יהיה גורם שיהיה פנקסו פתוח. לראות אם הדין נותן שתנתן לו שאלתו ובקשתו. וגורם שמזכירין לו כל עונותיו כמ"ש בפרק הרואה ג"ד מזכירין עונותיו של אדם. ואחת מהנה הוא עיון תפלה דהיינו מי שמתפלל בכוונה ומצפה שבשביל כוונתו תהא מקובלת תפלתו. ותנתן לו שאלתו. דהנה אותה תפלה נלקחת מהשר המלאך הממונה על כל התפלות. ומוליכה לפני ב"ד העליון לדון עליה. ושם מזכירין כל עונותיו. ולפעמים הזכרת כל עונותיו היא גרמא שתנתן לו בקשתו לרעתו. והתפלה בלא כוונה כלל כמעט יפה ממנה. לפי שאינה פועלת לא טוב ולא רע אלא נדחת. וכל זה אינו אלא דוקא בתפלת היחיד דהיינו שמתפלל על עצמו בלבד אבל המתפלל עם הצבור. דהיינו על המרובים אין מקום להזכרת עונותיו. ועל כן אנשי כנסת הגדולה תקנו כל נוסח התפלות בלשון רבים. ולדעתי להנאת עצמי אני דורש ומפרש דרז"ל במ"ש לעולם לשתתף איניש נפשיה בהדי צבורא. כי תפלת צבור אינה נמאסת. וכמו כן תחת סוג זה יהיה אצלי בלי ספק תפלה הנעשת בשביל הרבים. ושם הארכתי להוכיח. דלא מצינו שאברהם עם היות שאמר לו הקב"ה שכרך הרבה מאד שבקש על עצמו כלום. ובתפלתו על סדום לא בקש על הצלת לוט. עם היות שאהבתו היתה נאמנת לו וסכן את עצמו במלחמת המלכים בעבורו. ולזה הודיע הכתוב. ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לט מתוך ההפכה. ולפי שיצחק ויעתר לנוכח אשתו שהיתה תפלה פרטית. אפשר דמפני כך יצא עשו. וידיו של יעקב אוחזת בעקב עשו. ונעשו סתם ידים שניות לטומאה. ורוח רעה שורה בלילה עליהם. וכשיוצא מבית הכסא ומבית הקברות. וכשנועל מנעליו ונוטל צפורניו וכשמגלח וכיוצא. ואפשר שאם לא היה מתפלל ודוחק את השעה והיה ממתין עד זמן המוגבל מאתו ית' עשו לא היה נולד. ואם היה מוכרח להיות נוצר מטעם זוהמתו של נחש כמ"ש במאמר הוסת אפשר היו ידיו של יעקב נקיות וטהורות מטומאה זו שנדבקה מעקב עשו. ויעקב שאמר הצילני נא מיד אחי. עת צרה שאני. ואפשר דלכך נצטער כמ"ש ויצר לו שהיה צריך להתפלל וענין מ"ש בחלום לא היה תפלה. אלא נדר שנדר אם יתן לו הי"ת כך יעשה כך. ולמדנו ממנו כי מי שעושה זכרונו לפניו ית' לא יאמר ה' אלהי עשה לי כך וכך. אלא ידור נדר. ויאמר אם תעשה לי כך אני נודר לעשות כך. ובזה אינו מחשיב עצמו. ואינו נותן מקום לקטרג עליו. לומר שאין ראוי שתקובל תפלתו שהרי אין זה מתפלל אלא נודר. ולזה אפשר דארז"ל על וידר יעקב נדר לאמר. לאמר לדורות שיהיו נודרין בעת צרה. כלומר שלא יתפללו אל הוי"ה שיצילם. שא"כ יהיו נזכרין עונותיו. אבל באופן זה שנודר אין לו פ"פ למקטרג. ולכן נדר. והנודר בעת צרה אין לו התרה. כדי שלא ליתן פ"פ למקטרג לומר כמה ערום הוא איש זה כי בעודו בצרה נדר הרבה וכשעברה צרתו חזר בו והתיר נדרו. אף אתה חזור בך והחזירהו לצרתו. ומה שאמרו לעולם יתפלל אדם שלא יבא מדה זו עניות ואם יש לו חולה בתוך ביתו. יאמר בברכת החולים. ואם צריך לפרנסה יאמר בברכת השנים. וכיוצא. לא אמרו שישאל זה בלשון יחיד אלא יכלול אותו בכלל חולי ישראל ולעולם ישתתף איניש בהדי צבורא. ואל יבקש אדם להעלות זכרונו לפני המקום אלא בכללות ישראל. ולא כמ"ש הי"ת יתן לי כך. ומי יתן והיה לי כך. יהי רצון שיבא לי כך. כי כל דברים אלו מזכירין עונותיו של אדם. והם גורמין לו רעה ואם איש צדיק הוא ותקובל בקשתו קודם זמנו יארע לו כמ"ש ביצחק ואמרו על ר"ח בן דוסא שקבל רגל א' מהכס' שהיה מזומן לו לעוה"ב ודומה לו אך ורק בעת צרה ישאל שאלתו בלשון נדר ולא ידור כי אם דבר שיכול לקיים אותו אח"כ. אבל בבקשת מחילת עונותיו. אע"פ שאין לו לאדם להדמות לדוד הואיל ומצינו כי כל תפלותיו היו כך. ודאי יש להתפלל בלשון יחיד כי לב יודע מורת נפש. (ועימ"ש במצוה שס"ד). וכשהיה מתפלל להיות נצול מיד אויביו כוונת תפלתו היתה שלא יחטיאוהו והיא הצלת נפשו כאומרו הצילה נפשי משפת שקר. ונפשי נבהלה מאד. שובה ה' חלצה נפשי. פן יטרוף כאריה נפשי. ירדוף אויב נפשי. ורבים כאלה. ולהיות שהוא היה לבו חלל בקרבו. מה שאין כן שאר כל אדם מה טוב ומה נעים אם יזכה להתפלל בדמעה אשריו כי מובטח לו שתפלתו תקובל ברצון יען כך מקובל אצלינו, כי כל השערי' ננעלו ושערי דמעה לא ננעלו וסימניך והנה נער בוכה ותחמול עליו וגו':

אחר הדברים האלה הנאמרים באמת שמעתי דבת רבים ויהי העם כמתאוננים עלי היו כל תלונותם. אשר המה מלינים. ויביטו אחרי משה גם בני אדם גם בני איש. יראי ה' וחושבי שמו. חבל נחלתו ועמו. עלי יתלחשו לאמר מדוע ככה עשית. להיות נאה דורש ומזרז לאחרים להתפלל ברבים. ואתה לא כן נאה מקיים להתפלל תדיר עם הצבור ונמצאת מכשילן לעתיד לבוא. גם בניהם עליך יסמוכו. בקהל רב שלא להתפלל. ונמצא שם שמים מתחלל. לכן אז אמרתי זו היא עת לעשות לה'. ויכתב סרחוני. דכגון האי. מכסה פשעיו לא יצליח. ועתה באתי במגילת ספר אכתוב עלי ובאלפי ישראל אודיע נאמנה כי לא אוכל להתעלם שנפשי יודעת מאד שהמכשלה הזאת יוצאה מחמתי. ולא כחוטא בהעלם חסרון ידיעתי כי ידעתי גם ידעתי אוזל לו אז יתהלל, רק קנאת ה' צבאות תעשה זאת לי בחושבי כי קלקלתי תקנתי וענתה בי צדקתי. כי הוא היודע ועד אהבתי מעון ביתו. ומקום משכן כבודו. ותפלתי זכה וקולי אל ה' אקרא תמות נפשי מות ישרים העומדים בבית ה' בלילות. משכימים ומעריבים בבתי כנסיות ובתי מדרשות ואנחותי וסיבותי על הדבר הרע הזה. אשר אני עושה. ממנו יתברך לא נסתרו. ועל כי אין לאל ידי לתקנם. דטריחא לי מלתא ולא יכילנא. לבי חלל בקרבי. עת אזכור מאמרם ז"ל על פ' למי אוי למי אבוי. וכאלה רבות. אשר שם שמות. וזו רעה חולה. היא העולה. על מורשי לבבי. כי לא די צרתי בחובי. כי אם לשאת עלי את משא העם המתנצלים בי. ותולין קלא באילן שהוא אזוב ארץ ולכן כדי לצאת קצת ידי חובתי לא אתי תלין משוגתי. כי האמת והצדק אהבתי ובזאת יתהלל המתהלל. החכם יהיה הסכל וידוע לתקן את אשר עותו וידכה ישוח ויסתפק בהכרחי כמוני היום שבשפתים נעות וברכים כושלות וכורעות אמרתי אודה עצי פשעי אל ה' ומכל הכתוב בפרשת האגרת הזאת. תשמענה הגבעות. שיודע אני בעצמי כי אין בי לא תורה ולא מצות. ואיני ראוי שיסמוך שום אדם דעתו עלי להקל אפילו בקלות כל שכן בחמורות. כמו שהיא מצוה זו להתפלל במקהלות. רבבות עמך בית ישראל שכן חובת כל היצורים לפניך. ולכן יאו"א בושתי ונכלמתי מהרים פני אליך. על כל מה שחטאתי ועויתי ופשעתי. ומבית קדשיך חדלתי. והרע בעיניך כזאת וזאת עשיתי. וממך לא כסיתי. כי כבן סורר ומורה הייתי. והן בעון חוללתי. וחטאי לו יריחון בהם שכני אז ברחו ורחקו מעלי ובדד ישבתי. אין בלשוני מלה. לספר את כל התלאה. הן ה' ידעת כלה. ועם היות כי לך דומיה תהלה. ממך נאוה כל שאלה. כי אתה ה' טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך תשמע השמים וסלחת ועשית ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע לבבו ואתה לבדך ידעת את לבב כל בני האדם. גם אני כאחד מהם כמוני כמוהם. רצונינו לעשות רצונך כרצונך. ואין כונתינו להכעיסך חלילה רק כי אין אדם אשר לא יחטא ואשם מכח הצר הצורר הוא היצר הרע העובר ומתעבר אשר בכל יום הולך ומתגבר. וכאיש גבורתו תחבולותיו וערמימותו ולהפילו אל תוך פח מצודתו. הולך ומתנכר. וההמון כאשר לא ידעו כי אם דבר. מצליח השטן במעשיו וטרף ואין מציל. כי דוב אורב הוא לי. ארי במסתרים. וכאשר ידעתי והאמנתי כי אין זולתך גואל. לכן ממך אני שואל. כי מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע ועל משמרתי אעמודה ומאימת דיניך אנוסה אל חמלתך. ומפחדך ארוצה אל חסדיך ומזעמיך אברח אל היכל קדשך ואפיל תחנתי לפניך ולא אעזבך עד אשר תאמר סלחתי כדבריך. אנא ה' רצה להצילני תנתן לי נפשי בשאלתי וסלחת לעוני כי רב הוא. ורוחי בבקשתי. אנא שא נא לפשע אני עבדך מב"מ אמתך. וחטאתי. כי רעה גמלתיך. ורצה וחלצני ה' אלהי ואלהי אבותי ולמענך עשה ולא למעני הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי הושיעני מפי אריה והרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני וברחמיך הרבים כוף רוע יצרי הרע להשתעבד אליך ולשוב בתשובה שלמה לפניך ויחד לבבינו לאהבה וליראה את שמך ואני ברוב חסדיך אבוא ביתך. אלמדה פושעים דרכיך וחטאים ישובו אליך ונחני במעגלי צדק למען שמך הצילני מדמים אלהים אלהי תשועתי תרנן לשוני צדקתך ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך ויערב עליו שיחי אנכי אשמח בה' אגילה באלהי ישעי ישמיעני אלהי:

תוכן העניינים

אלה המצות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה