אלה המצות· רבי משה חגיז
נשא · שסד
(עשה קמד) להתוודות על העונות והחטאים גדולים וקטנים שחטאנו לפני האל ית' ואפילו מביטול מצות עשה חייבין אנו בעת שנרצה לשוב אליו לבקש סליחתו להתודות, שנאמר דבר אל בני ישראל איש או אישה אשר יעשו מכל חטאות האדם. למעול מעל בה'. ואשמה הנפש ההיא והתודו את חטאתם אשר עשו:
בחלק שני מפרורי פת הקמ"ח השבתי שואלי דבר מנא לן הא דאנו מתודין גם על עבירות שלא נכשלנו בהן. דעד הנה לא למדתי טעם בזה כי אם מכח הערבות דמסתבר טעמיה. ובפרט אצלינו מאמיני תיקון הנשמות בגלגול דור הולך ודור בא הוא טעם מספיק להתוודות. דאם עכשיו לא נכשל בעון זה שמתודה עליו מי יודע אם בגלגול אחר עבר עבירה זו ושנה בה. והן כעת מצאתי און לי מקרא מלא סמוך ונראה במצות עשה זו היא שצותה לנו תורת ה' תמימה. להתוודות על העונות והחטאים גדולים וקטנים שחטאנו לפני האל ית'. כמ"ש הכתוב דבר וכו'. וכתב הרב רבינו בעל הטורים ז"ל הנפש ההיא והתוודו רמז שכל המומתין מתודים בעת יציאת הנפש. עכ"ל. וכן מפורש בספרי בשם ר' נתן:
ואני אומר דמכאן למדנו להתוודות רוב ציבור אפילו על עבירות שלא עברו עליהן. דכל זמן דיש אחד בקהל שעבר אותה עבירה. חייבין כל ישראל להתודות אפי' על עבירת יחיד. הואיל והם נפש אחת מחולקת לגופים מרובין. וזה הוא הרמז דמתחיל ביחיד ואשמה הנפש ההיא ומסיים במרובין. והתוודו את חטאתם אשר עשו. ולא כתיב והתודה את חטאתו אשר עשה. כמה דכתיב והשיב את אשמו בראשו וכל שאר הכתוב שנאמר בלשון יחיד. בשגם הואיל ורצה להודיענו כי חטאת היחיד. חטאת הקהל היא הן מכח הערבות. והן מכח נשמתן של ישראל כי אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה. סמכינהו קרא ואשמה הנפש ההיא והתוודו המרובים. ועל כל פנים הנפש החוטאת היא תשא את עונה. ולפיכך חזר וכתב והשיב את אשמו בראשו. דוק והארך כי לדעתי טוב הוא לפשט רמז ודרש. מלבד סוד ה' ליראיו. דהא והא איתא בעניינו של גלגול וק"ל:
כי הוא טעם מספיק למה שרז"ל הגדילו לדבר בכחה של תשובה. עד שאמרו דאפילו אם שב אדם בעת מיתתו. הקב"ה מקבל תשובתו שנאמר תשב אנוש עד דכא. עד דכדוכה של מות. דבאמת הדבר תמוה מאד. דלא די דקבלת התשובה בחיים חייתו. אינה אלא מצד החסד הפשוט. שרצה הקב"ה לזכות בו את ישראל. לקיים בו את העולם. כמ"ש אמרתי עולם חסד יבנה. דמי ראה כזאת ומי שמע כאלה. שהנפש החוטאת. בע"ז. וש"ד. וג"ע. דכמעט נראה לעין כל. שהוא מעוות שאינו יכול לתקן ועם כל זה הי"ת ברוב רחמיו. מתרצה ומתפייס בעזוב רשע דרכו. ואיש און מחשבותיו וגו'. והם ז"ל באו והוסיף על השמועה. פלא על פלא. כי הפליא ה' לעשות. שיקבל תשובתו. בעת אסיפת כחותיו. וביטול יצרו. שהרי זה עומד וגוסס. ואין יצרו תקפו. ואם כן איך ולמה תקובל תשובתו. אמנם כל זמן שהתחיל בתשובה. בעוד נשמה בו. ואח"כ כשחפץ הי"ת להטיב עמו. ולטובתו מגלגל אותו. כדי שישלים תשובתו. מתוודה הוא על ההוה ועבר. וכסדר הזה תקנו שיאמר בוידויו. או"א תבא לפניך תפלתנו. דהיינו על עצמינו. בהווה שאנו מתפללים עלינו. ואל תתעלם מתחנתינו. על אחרים. דהיינו גם מה שאנו מתחננים על אחרים. ועל העבר עלינו. דהיינו בגלגול אחר. שאין אנו עזי פנים וקשי עורף. ג"כ רמזו עם הכפל. עזות פנים על ההוה. וקשיות עורף על מה שעבר. לומר לפניך ה' אלהינו וא"א צדיקים אנחנו. בגלגול זה. ולא חטאנו בגלגול אחר:
אבל אנו מודים שחטאנו אנחנו ואבותינו. אנחנו בגלגול זה. ואבותינו היינו על גלגול אחר. כמ"ש בסבא דמשפטים דהא בת זוגיה דהות ליה. אתעבידת אמיה. ואחוה אבוה. ואתה צדיק על כל הבא עלינו. אע"ג דחזינא צדיק ורע לו. אין כאן תימא. איך מנא דהות לתתא. יתעביד לעילא. בעלה דהוה לעילא איך יתהפך והוה לתתא. כי אמת עשית. במה שאנחנו הרשענו בגלגול אחר. וז"ל רז"ל תורת ה' תמימה למה היא תמימה מפני שהיא משיבת נפש ולמה היא משיבת נפש מפני שהיא תמימה כי באמת עניינו של הגלגול ואמונתו אצלי הוא לעיקר גדול ושורש לאמונת התורה וצדוק הדין כי הוא דין אמת ומשפטי ה' אמת צדקו יחדיו דוק והארך עד"ז. זה בפי' מה נאמר לפניך וכו' גם פ' הוידוי שהתחלנו בה אני מפרשה עד"ז. ועושה לה סמוכות. עם קרא דכתיב בתוכחות שבת"כ. והנשארים בכם ימקו בעונם. בארצות אויביהם ואף בעון אבותם אתם ימקו. והתודו את עונם. ואת עון אבותם. במעלם אשר מעלו בי דהיינו שלא שבו בתשובה בעת שהיו בחיים חייתם. רק בשעת מיתה. וזה מחמת שאף הלכו עמי בקרי. דוק בדקדוקים רבים. שיש בכתובים. ועל פי כתב יושר דברי אמת שכתבנו בחסדיו ית'. בפרט על גודל החסדים. לקבל את השבים. אף בשעת מיתה ובשעת קבלת היסורין. שהיה דומה לה. יומתק למי שיש לו חיך. דאין כאן תוספת וגרעון לא בדברי התורה ולא בדברי הנביאים. זו היא פרשתו של יחזקאל סי' ח"י שנתפרשה אצלי במכתב אחר ישוב כל כפל דבריה על האופן האמור דוק ותשכח בזוהר ח"ג דף קכ"ב ע"א דממנו למדתי הא והא דקמן כי טוב הוא דבשני מיני בעלי תשובה. הכתובים ההם דברו. א' הוא השב בעוד כחו בו. וא' הוא השב בשעת מיתה או יסורין. דעל שניהם כאח' באה הבטחתו ית' שאל ירך לב החוטא. ושוב ישוב כי ימינו פשוט' בכל עת וזמן לקבל שבים. עם היות דבר שלא יתכן דרך ה' רק מצד החסד שבו יתברך. יתכן ויתכן ככתוב שם ודעהו:
ודע כי עיקר הוידוי הוא התחלת התשובה דהיינו להכיר האדם בעצמו שחטא. ושלא טוב עשה לפרוק את עול מלכות שמים מעל צוארו. בשום פרט מהפרטים בהם. כי באחד מהם שעבר בין בשוגג בין במזיד די ומספיק להיותו נקרא מורד ופורק עול ומשורת הדין באחת מאלה המצות שלא עשאם או שהמרה בהן חייב עצמו למיתה כמ"ש תורה הנפש החוטאת היא תמות. וכך היא דרכה של מלכותא דארעא. כי מי שימאן לשמור את מצות המלך בעשין או בלאוין אשר גזר. יהיה כמו שיהיה אופן ההעברה ידונו אותו במיתה קלה או חמורה. וסוף כל סוף לא יחיה ולא יאריך ימים ולפחות לא יקרא בשם עבדי המלך ונאמניו. ובעון האב ילקו הבנים וירדו מגדולתן בהיותן נקראים בני המורד במלך. ולא יועיל לו הודאת החטא ועזיבתו בשגם במלכות דרקיעא ממלך מלכי המלכים הקב"ה לא כך היא המדה והוא ברחמיו מתרצה במה שהאדם יכיר את הדבר הרע אשר עשה שקלקל לעצמו וקפח פרנסתו והמרה את כבודו בלא יועיל הוא יצרו הרע אשר בקרבו. כי אחריתו עדי אובד והוא שטן הוא יצה"ר. הוא מלאך המות. וכאשר יכיר החוטא בעצמו את אשר עוותו ויתחרט ודאי יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו ולכן ראוי שיגמור בלבו ובמחשבתו שלא לשוב עוד לכסלה. פן יהיה ח"ו ככלב שב על קיאו. ואז יתודה כל ימיו בשוכבו ובקומו כי לא ידע עת מותו ויאמר אנא ה' חטאתי עויתי פשעתי וכך וכך עשיתי שר"ל שיפרט העונות והחטאים והפשעים שעשה. המעטים הם אם רבים. הקלים הם אם חמורים. כאשר יהיו בינו למקום בעזיבת החטא והודאתו. ובושתו. יהיה לבו בטוח. שגם השם יעביר חטאתו ולא ימות לשחת וזהו הנקרא וידוי דברים. אמנם עכ"פ צריך שיגדיל תשובת העבודה. כפי מה שלבו יודע בכובד המרידה. כי זו היא הנקראת תשובת המשקל. שכל בעל שכל יכול לשער בדעתו ויחייבהו כי לא ישוה תשובת מברך את השם שהוא בסקילה. לתשובת מקלל את הדיינים בשם שהוא במלקות אחת ושתים. וכן על פי דרך זה מי שהתמיד בעבירה אחת. למי שיצרו אנסו ולא עשאה כי אם פעם אחת ופוק חזי דוד מלך ישראל עם היות לפי הפשט שההמון סובר. שחטא. גם עיניהם הרואות שהי"ת אמר לו ע"י נביא גם ה' העביר חטאתך לא תמות ועכ"ז הוא עליו השלום לא שלו ולא שקט ולא נח. כמ"ש וחטאתי נגדי תמיד וצער עצמו על היין. כמ"ש ושקווי בבכי מסכתי. והתענה מה שלא נצטווה. כמ"ש ענתי בצום נפשי. וכיוצא בזה כנראה ממזמוריו האלהיים. אם כן כל אחד ידון ק"ו בעצמו ולבבו יבין ושב ורפא לו. ויקח התרופה כפי החולי. ואל ישע בדברי שקר אשר בפי ההמון כי לא ידעו מה הוא. וכמו שהאדם לא יתרפא מתחלואי גופו כי אם מרופא מומחה ובקי. כך לרפואת נפשו לא יתרפא כי אם מחכמי האמת והצדק. המומחים ובקיאי' על פי הקבלה. שקבלו רפואות כל מכת חלל שבנפש. הלוא בספרתם שהם אמרו והם אמרו שעל עבירות שבין אדם לחבירו. אין הוידוי מועיל לו. ואין יום הכפורים מכפר. עד שירצה את חבירו ואזי על מה שבחטאות האדם המרה רצון קונו שצוהו על הונאתו ועל גזלתו. כשיתרצה חבירו בארץ מתחת. בכח הוידוי שיתודה. יתרצה גם כן אלוה ממעל.