אור ברסלב
אלה המצות משפטים › פב

אלה המצות· רבי משה חגיז

משפטים · פב

פא

(ל"ת מט) שלא לחתוך הדין באומד הדעת אפילו ראהו רודף ובידו חרב ובה דם. ההרוג מפרפר. עד שיראו עדים גופו של דבר, שנאמר ונקי וצדיק אל תהרוג:

דאם הדבר יהיה מסור לשכל ואומדן דעת. כל דיין לפי שכלו ולפי אומדן דעת שבו. אם רב ואם מעט. יבא להרוג נקי וצדיק ואין דבר קל להכשל בו. כמי שסומך על שכל שלו ואומדן דעתו אמנם עפ"י העדים והחקירה ודרישה שנעשת בהם יתברר הדבר אם היא כפי אומדן דעת זה שיש בו או לאו. ולא ישפך דם נקי כי אומדן דעת הדיין טוב כדי לחקור עליו בידיעה מבחוץ לראות ולדעת אם דעתו זך ונקי שהורה לו האמת. אמנם לא לעשות בו מעשה. כי כבר אמרו ותשועה ברוב יועץ. והעדות שמעידין לפניו הם כמו יועצים המורים לו צד החיוב וצד הפטור שבנדון ההוא. כי המתון בדבר המשפט הוא דבר גדול כמ"ש דינו לבקר משפט. ואני אמרתי בחפזי כל אדם כוזב. משפט שנגמר במהירות. פרי החרטה מחמת מכשולות שנראין לאחר מעשה.

וממקרא זה ילפי רז"ל עוד דמחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה. והיינו דאם יצא מב"ד חייב. ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות. היו מחזירין אע"פ שלא נצטדק בב"ד וכבר נגמר דינו. ואפי' הוא בעצמו. היה רשאי לומר. יש לי ללמד עלי זכות והיו הב"ד חייבין לשמוע ולראות. אם יש ממש בדבריו ולכך נאמר ונקי אל תהרוג. דהרי מ"מ נקי הוא מדין מיתה שהרי אפשר שע"י זכות שילמד עליו הוא. או אחר. ינצל מהמיתה. ולענין הזכות דהיינו שכבר יצא זכאי מב"ד ואמר א' יש לי ללמד עליו חובה. לא היו מחזירין אותו. הואיל ויסוד מוסד אצלינו הוא. כי אלהים נצב בעדת אל. א"כ מאת ה' היתה זאת שנצדק בב"ד. ואין עלינו להחזירו ולכך נאמר. וצדיק אל תהרוג. וא"ת הרי שלפי האמת אחר החקירה אחרונה שנחקור על זה שבא אחר גמר דין ללמד עליו חובה. נמצא ודאי שהוא חייב. אין בכך כלום. כי הי"ת לא יצדיק רשע. ובלא ימנע הואיל וזכה. זכה. ואת"ל שהוא חייב הרבה שלוחים למקום להמיתו. במיתה שנתחייב בה. ולולי שיש לפניו גלוי טעם מספיק להצלתו לפי שעה לא היה נצול וזוכה בדין. ולכן אין לנו עסק בנסתרות לה'. אלהינו כי המשפט לאלהים הוא. ולענין הרעה אנו אומרים שהי"ת שלח לזה שילמד עליו זכות לתכליתו ית' שהוא היודע דנפיק מיניה זרעא מעליא וכל כיוצא בזה דוק ותשכח כמה עמקו מחשבות ה' וכל משפטיו צדק ואמת עד שמטעם זה בא בפירוש האמתי המקובל אצלינו המאמינים בני מאמינים על פסוק ועשיתם לו כאשר זמם לעשות. ולא כאשר עשה. דהרי יכול היה המאיר לארץ ולדרים עליה להאיר עיני הדיינים. בפרט כי נצב בעדתם שיכירו בדרישה וחקירה שהיו עושים. לאותם עדים. כי שקר ענו. והואיל דלא פתח עין שכלם להאיר להם. כי אם אחר מעשה. ודאי סימן מובהק הוא זה כי זה היה רצונו. והעדים שלוחי דרחמנא נינהו והב"ד שליחותא דידיה הוא דעבדו. ולא מפני כך יבצר ממנו ית' מזמה להפרע מהם. דודאי חייבין הם הואיל ומגלגלין חובה ע"י חייב. אמנם מקמי' הכי. אם הב"ד מרגישין שעדותן שקר אמרינן ודאי. מאת ה' היתה זאת להם לגלגל אותם שיבואו מעצמם לב"ד בעדות שקר כדי להנקם מהם על דברים שעשו שלא היה עליהם עדים רק הוא העד הוא הדיין הוא אשר מסבב כל דבר לבוא אל תכליתו. וכדי להנקם מהם, ויפתח ה' את עיני הדיינים. להכיר בדבר ה' נאמן לתת לאיש כדרכיו. וכפרי מעלליו וגו'. וכאשר זממו לעשות. עשה להם לפי שכך היה גמר דינם לפני דיין האמת אשר אין דבר נעלם ממנו ית' ויתעלה:

(וע"ל בסי' תקכ"ד ממספר הכללי):

תוכן העניינים

אלה המצות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה