אלה המצות· רבי משה חגיז
משפטים · סח
(ל"ת לז) שלא להשית יד בין מלוה ברבית ללוה להיות ערב סופר ועד, שנאמר לא תשמון עליו נשך:
כתובים הרבה ודברי רז"ל מורים על חומר איסור רבית. ולהבדיל אפילו כל אה"ע מרחיקין דבר זה מאד. כי הוא ית' חפץ בישובו של עולם לבל יבלעו איש את רעהו מבלי שירגיש. כי לאחר זמן ימצא את ביתו ריקם מכל טוב והוא לא ידע ולפיכך החמירה עליו תורה וכפל בה הלאוין. ואסרו על הנותן ועל הלוקח. דהרי מפי השמועה למדו, דמה. שאמר הכתוב לא תשיך פירושו הוא לא תנשיך כלומר לא תעשה שאחיך ינשוך אותך. ונשך ותרבית אחד הם אלא לעבור עליו בשני לאוין נמצינו למדין דהמלוה את חבירו ברבית עובר בששה לאוין. משום לא תהיה לו כנושה. ומשום את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך. ומשום לא תקח מאתו נשך ותרבית. ומשום לא תשימון עליו נשך ומשום ולפני עור לא תתן מכשול. ולדעת קצת רבוותא איכא לאו הבא מכלל עשה. לנכרי תשיך מכלל דלאחיך לא תשיך (ולדעתי אם הוא לגר עובר ג"כ על לאו דלא תלחצנו דאין לך לחיצה והונאה גדולה מזו של רבית). והלוה עובר בשנים לא תשיך לאחיך ומשום ולפני עור לת"מ. ערב ועדים וסופר עוברין משום לאו זה דלא תשימון עליו נשך. ומשום דלפעמים מלוה לו בלא עדים לא עברי נמי על לאו דלפני עור. הא למדת שאם לא רצה להלוות לו אלא בעדים וערב עברי נמי אלאו דלפני עור. וכל מי שהוא סרסור בין שניהם או שסייע את א' מהם. או שהורהו. עובר משום ולפני עור. ומשום לאו זה דלא תשימון לא עברי שהרי לא קא עבדי שימה. וכתב בעל החינוך דאין לוקין על לאו זה דכיון דמלוה ולוה לא לקו אינו בדין דהני דאתו מחמתייהו ילקו אמנם בעל הסמ"ג מביא בשם ר"י בפ' איזהו נשך. שאם גבה לוקין שהרי נגמרה פעולתן, והמלוה יש לו עונש די והותר במה שמכחיש ביציאת מצרים וכו' ואחריתו יהיה הרבית מכלה אותו ואת עציו ואת אבניו. מלבד שכח ב"ד יפה ויפה להוציא ממנו הרבית קצוצה ולהחזירו למי שנלקח ממנו. אבל אין לוקין עליו כ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות מלוה הלכה ג' עי"ש: