אלה המצות· רבי משה חגיז
משפטים · נד
(עשה כג) לדון דיני גנב, שנאמר וכי יגנוב איש שור או שה:
(רל"ט הראב"ד מגמגם על זה).
ענין איסור הגנבה הוא פשוט ומבואר. שכל הגונב ממון אפילו של גוי עובר בלאו. כשגנב שוה פרוטה ופחות מזה אסור ואין לוקין עליו לפי שניתן לתשלומין. והגנב חייב לשלם כפל. ואם גנב שור משלם חמש. יש אומרים משום שבטלו ממלאכה. וי"א דהתורה חסה על הגנב שטרח להוליך השה על כתפו. ולפיכך אינו משלם אלא ארבע אם טבח ומכר:
ועוד יש טעם הגון באיסור הגנבה לחייבו קנס לפי שהוא מכחיש השגחתו ית' בפרטי בני אדם שהוא הזן את הכל ומפרנס אותם תמיד בכל יום ובכל עת ובכל שעה. כי אין מעצור לפניו ית' להכין לעורב צידו:
ואם הגנב הזה היה בוטח בה' ית'. כי רב כחו. ויעזוב אליו יגיעו. ודאי לא יחסר לחמו. אם כן בהיותו מחזר אחר הגניבה. הוא עושה עין של מעלה. כעין עין של מטה. שאין בו השגחה. לפיכך חייבו הכתוב קנס:
ואם במחתרת ימצא הגנב אין לו דמים דהרי אם יבא בעל הבית להציל ממונו יעמוד עליו ויהרגהו. ולפיכך אמרה תורה הבא להורגך השכם להורגו. ועל זה ודאי סמכו כל מלכי ארץ לחייב מיתה לגנב:
ועיין מ"ש לקמן במצוה תקס"ח זכרון דברים אלו שהן מישובו של עולם. ויש נפקותא ג"כ לענין דינא. כמ"ש בלקט אבן העזר דף צ"ב עיין עליו. דכתבתי דאפילו לקטן. מסוגיית הגמרא משמע דדוקא לענין הכפל הכתוב ממעטו. אבל הקרן אפילו הקטן חייב לשלם. והרמב"ם ז"ל כתב דכל דבר התלוי בבית דין. יש לו עיקר בתורה. ולכן כתב דראוי לב"ד להכות לקטנים כפי כח הקטן על הגנבה. כדי שלא יהיו רגילין בה. כי סוף סוף הדבר בא לידי שפיכות דמים. ולכן חובה על הגדולים להודיע את הקטנים ואת ההמון הדומים מה שאינם יודעים בחומר איסור הגנבה. דאסורה לכל אדם מן התורה ואין להקל בה כל עיקר בפרט האיש הישראלי שהקב"ה חש וחס על כבוד עמו. וכדי שלא יאמרו אה"ע לישראל. לסטים אתם. פתח בבראשית. וכח מעשיו הגיד לעמו כדי שיהיה להם בטחון בו. ולא יבואו לזלזל בכבודם שהוא כבוד שמים. ודעהו דראשית ביכורי כל הקפיד הקב"ה על איסור הגניבה וגזילה דיש בכלל איסורו איסור ע"ז. דהרי הגנב מכחש אלוה ממעל. ולפיכך סמכינהו קרא לא תגנוב ולא תכחשו דוק והארך בחומר איסורו: