אלה המצות· רבי משה חגיז
משפטים · נא
(עשה כא) לדון דין שור, שנאמר וכי יגח שור את איש:
ומצוה זו שנו אותה חכמים בלשון המשנה וכללו כה מצות נ"ג נ"ה נ"ו באומרם ארבע אבות נזיקין השור והבור השן והאש. כי אלו הם אבות המזיקין וגוף הנזק ומהם נמשכין כל השאר והם התולדות. ואמרו חכמי הרמז דהראש שלהם הוא השור שהשטן מרקד בין קרניו ומעשה העגל יוכיח:
ולכן צריך שמירה מעולה שלא יזיק דרך הלוכו לא הוא ולא שאר תולדותיו דהם שאר בהמה חיה ועוף. אלא שדבר הכתוב בהווה. דאם שור תם משלם חצי נזק מגופו. ואם הוא מועד משלם נזק שלם מן העלייה. ואם המית את העבד יומת ומשלם בעליו. שלשים שקלים. ואם המית בן חורין יומת והבעלים משלמים את הכופר. ותולדות הקרן כקרן. והשן מועדת לאכול את הראוי לה.
וכן המזיק השני הוא הבור אע"פ שאון בו רוח חיים והבור רק אין בו מים. אבל נחשים ועקרבים יש בו. ולפיכך החופר בור ברה"ר חייב בנזקי הבעלי חיים ופטור על הכלים והמזיק השלישי הוא השן האמור שהוא מועד לאכול. כדכתיב כלחוך השור את ירק השדה. ולפי שמכלה את הכל הוציאו הכתוב בלשון ובער בשדה אחר. כי בו נאמרה קללה כדכתוב ושן בהמות אשלח בם. ולכן צוה הכתוב שישמור את בהמתו שלא יזיק בשן אפילו ע"מ לשלם:
וכן המזיק הרביעי הוא האש. והשולח את הבער'. חייב לשלם מה שהזיק אשו. כי האש על ראש רשעים תחול אמנם בסיבתם נאכל גדיש או הקמה. כדכתיב כי תצא אש וגו'. וכל התכלית לפי פשוטו מבואר מן השכל. שצוה על כל אלו לתיקון הישוב. ולהעמיד הדין והמשפט שלא יזיק איש את חבירו לא בגופו. ולא בממונו. ואפילו ע"מ לשלם אסור. ולהיות התם משלם חצי נזק. הוא מטעם שהבעלים לא פשעו בשמירתו. דרכי התורה הם דרכי נועם ועשתה פשרה ביניהם ולפיכך הוא קנס: