אלה המצות· רבי משה חגיז
משפטים · מו
(ל"ת כט) שלא למנוע מאמה העבריה ומכל שכן משאר בנות ישראל שאר והוא מזונות. כסותה כפשוטו. ועונתה דרך ארץ, שנאמר אם אחרת יקח לו שארה כסותה ועונתה לא יגרע:
גם במצות אלו הורה הי"ת חסדיו ורחמיו על בריותיו. שאם אין לו מה למכור. נתן לו רשות לאב שימכור את בתו למי שראוי לישא אותה לעצמו. או לבנו. כדי שיתפרנס הוא. ובתו תהיה סוף סוף גברת. תחת היותה שפחה נמכרת. ושארה כסותה ועונתה לא יגרע. ואם לא יעדה הצריכו הכתוב שיסייע הוא לה בפדיונה. ותצא ויעניק לה מברכתו כדי שתנשא לאחר. ואינה נרצעת. דהרי יש לה כמה דרכים לצאת בהם. ועל הכל שאין רבה מוסר לה עבד כנעני. וכופין את האב לפדותה. אם אחר שמכרה יש לו. ואם לאו עובדת שש כמי שמכרוהו ב"ד. ובששה דברים היא יוצאה ואלו הן בסימנים בשנים ביובל. במיתת האדון. בגרעון כסף ובשטר שחרור. והכל לשרש בלבבות האדם מדת הרחמנות ונקנית בכסף. או בשוה כסף. או בשטר. ואינה נקנית בשוה פרוטה ואינה יוצאה בראשי אברים. ומוכרה וחוזר ומוכרה. כל זמן שהיא קטנה. ומצות יעוד. קודמת. למצות פדיה. ובמצות אלו יש רמז גדול ונחמה לכנסת ישראל. שנמכרה וחזרה ונמכרה בגליות אחת ושתים כדכתיב חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו אין כסף לאדון זה. אבל יש כסף לאדון אחר. אשר הרבה עמי פדות ולו הכסף המורה על החסד כדכתוב לי הכסף וגו' וכתיב וברחמים גדולים אקבצך. כי שתי פעמים יצאה. ובפעם הזאת יקבצנה ברחמים גדולים. ולא תוסיף לדאבה עוד והארך בזה לנחמת הגלות הארוך שאנו בו ואין כאן מקומו:
עוד יש רמז עמוק ונפלא במצות אלו על הנשמה העליונה. ולנשמה המשתלחת ממנה ומקום אצילותה וגלגולה. והטוב הצפון לה. עין לא ראתה וגו'. ועין אדם כי תשורנו אפס קצהו יראה במאמר ארוך בזח"ב דצ"ו אין ערוך אליו עי"ש: