אור ברסלב
אלה המצות מצורע › קפא

אלה המצות· רבי משה חגיז

מצורע · קפא

קפ

(עשה פז) להיות הנדה טמאה ומטמאה, שנאמר ואיש כי תהיה ובה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנוגע בה יטמא עד הערב:

האשה שרואה דם. בשבעה ימים הראשונים היא הנקראת נדה. וכל דם שתראה בי"א יום שלאחר השבעה היא זבה. ואם תראה שלשה ימים, היא זבה גדולה. ואחר הי"א חוזרות חלילה. והלכה למשה מסיני שאין בין נדה לזבה. אלא י"א יום. והולד שתתעבר ממנו אמו בעודה בנדתה או בזיבתה. יהיה חולה בכל מיני נגעים וצמחים ונתקים. כי הדם ההוא כבר בארתיו (במאמר הוסת. עיין עליו מפרורי פת קמח) כי בא מצד מותרי הדם שיש בנשים. וכל מותר. הוא נותר עדיין משירי שיריים מלחלוחית זוהמת הנחש הקדמוני וכל יחר כנטול דמי. לפיכך כל נותר מביא חולי. וזה לך האות כי האשה בזמן וסתה ראשה ואבריה כבדים עליה:

ובאהבת ה' את עמו ישראל צוה להם להתרחק מכל טומאה ולכלוך. וכל דבר המביא לידי חולי. כמ"ש בדין איסורי המאכלות ולפיכך לחומר טומאה שבה וסכנתה מרובה. הרחיקה מעלינו ואסרה אפילו בנגיעה ומכ"ש שהיא אסורה בביאה. כי קרוב הדבר שלא לבד הולד הנוצר מאותה ביאה שהוא בסכנה כאמור. אלא שאפילו הבא עליה יכול לבוא לידי חולי. פוק חזי דאפילו אוה"ע שלא קבלו תורה מתרחקים מן הנדה מחמת מיאוס אבל ישראל הוזהרו עליה. דאפילו שפסק הדם. ולא ראתה אלא יום ראשון טמאה כל שבעה. וצריכה שתשב ג"כ שבעה נקיים ולעולם אח"כ צריכה להטהר במי מקוה. כי אחר שבעה לא נשאר שום תמצית טומאה כי המים מעבירין כל טינוף ולכלוך. המוליד בנפש מיאוס וחולי. וכל זמן שלא תבא במי מקוה עדיין היא בטומאתה. והבא עליה הרי הוא כמוה. כמ"ש ותהי נדתה עליו ונעשה אב הטומאה. וכן הבא על הזבה ועל היולדת. ועל שומרת יום כנגד יום:

וחמשה דמים טמאים באשה. שכולן נוטים לאודם כי השחור אדום הוא. אלא שלקה. אבל הירוק והלובן טהור:

בנות ישראל החמירו על עצמן שאפי' רואות טפת דם כחרדל יושבות שבעה נקיים:

וכל דם וכל כתם שהעבירו עליו שבעה סממנים בין עבר הדם או כהה. או עמד. מטבילו והוא טהור. וחכמי התלמוד שהיו בקיאים בכל מין חכמה ומדע שבעולם. היו יודעים להכיר ולהבחין בין דם לדם. ואומרים עליו זה טהור וזה טמא ואמיה דשבור מלכא תוכיח דאמרה יהודאי בתווני דלבא יתבי. ואמרה לברא תא חזי כמה חכימין יהודאי::

וממה שכתבתי לעיל ובארתיו במאמר הוסת בעיקר שורש טומאת הנדה והזבה נקבה תדע ותבין טומאת הזב בזכר. וחולי אחד לזכר ולנקבה. דגם זב זה זובו מורה עליו כי ירבה זרעו חוץ ממנהג הטבעי. והוא מותר הבא לו מצד חולי וארסו של נחש הממית. ולכן גם הזב הוא נעשה אב הטומאה. וכל הנוגע בו יטמא:

ומכלל הפרשת הטומאה שבנדה הוא דצריך להתרחק מאשתו סמוך לוסתה שנאמר והזהרתם את בני ישראל מטומאתם. דחיישינן שמא תראה דם והיא תחתיו. ותהי נדתה עליו. ומטעם זה נהגו בנות ישראל לבדוק עצמן בשעת תשמיש:

ועוד אמרו רז"ל בטעם הרחקת הנדה כדי לחבבה על בעלה. ולא יהיה כרוך אחריה כל שעה כתרנגול. דומיא למה שגזרו טבילה לבעלי קריין ומשום דלא היו יכולים כל העם לעמוד בה בטלוה לטבילותא. לתפלה ולק"ש. אבל טומאה של תורה. כדקיימא קיימא. ושורפין עליה טהרות:

וסוף דבר צוונו להתרחק מכל דבר המטמא גוף ונפש. ולהיות ישראל קדושים ופרושים. כי הפרישות מביא לידי טהרת הגוף ממעשים הרעים. וטהרת הגוף מביאה לידי טהרת הנפש מן הדעות זרות. וקדושת הנפש גורמת להדמות כשכינה. שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני וגו'. ולכן אסרה לנו תורה להתקרב לאחת מכל העריות. ואפילו בלא ביאה כמ"ש ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב. וארז"ל אין לי אלא נדה בלא יקרב ולא יגלה. מנין לכל העריות ת"ל איש איש אל כל שאר בשרו. לא תקרבו לגלות ערוה וגו' שמא תאמר יהיו חייבין כרת על הקריבה. ת"ל ונכרתו הנפשות העושות. על העשיה. ולא על הקריבה. כי הקריבה כגון נישוק וחיבוק וגיפוף מביא לידי ערוה. והכי משמע קרא לא תקרבו. כדי שלא תגלו. ואין איסור לאו זה אלא על הקרובות שהן בכרת. או אשה נדה או אשת איש. אבל שאר חייבי לאוין אע"פ שאין בהן לאו. הוא אסור חמור. והרמב"ם ז"ל קבעו ללאו זה בסוף הלכות איסורי ביאה אע"פ שכתוב תחלה בפרשה:

ודע שהזכור והבהמה אע"פ שהם במיתה לא נקראו ערוה. ולא שאר בשר. ואין הלאו הזה שייך בהם. אבל מכל מקום אסור הוא שומר נפשו ירחק מן הכיעור ומן הדומה לו. דכל כי האי לא גרע מחייבי לאוין ודעהו:

כי אעפ"י שכל אותם שאינם בני ברית אינם מטמאים לא משום נדה. ולא משום זבה. ולא משום יולדת. לפי שאין חלוק בין דמן לבשרם לנשמתן ולפיכך אמרו כי אין ש"ז מטמא עכ"ז שומר נפשו צריך שידע כי כבר גזרו עליהם ועשאום כזבים לכל דבריהם. והוזהרנו להתרחק מהם ומכחם כי אם אין מטמאי' הגוף מטמאים הנפש וכשהנפש לא מטוהרה. אוי לו לגוף המלביש אותה. ולפיכך הבא על א' מבנות העמים אשר הבדילנו ה' מהם אסרוהו משום נשג"ז. גם אמרו דאינן מטמאים לאחר מיתה. מה שאצל ישראל הוא להפך דאחר מיתה הוא אבי אבות הטומאה יען כל כחות הטומאה רודפים אחר המת הואיל ויצאה נשמתו הטהורה ממנו ובכל זה סוד ה':

תוכן העניינים

אלה המצות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה