אלה המצות· רבי משה חגיז
מסעי
יש בה ששה מצות ב' עשין וד' לאוין:
תח
(עשה קע) לתת ללוים ערים לשבת כי אין להם חלק ונחלה בארץ, שנאמר צו אח בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחותם ערים לשבת:
ואלו הן ערי מקלט אמנם היו מהן מיוחדות לכך שהיו קולטות בין לדעת בין שלא לדעת ולא היה נותן שכר הבית ושאר הערים שלא היו מיוחדות לא היו קולטות אלא לדעת והיה נותן שכר הבית:
ודע דאחד מהטעמים שלא היה לשבט לוי חלק בארץ היינו לפי שלא היו משועבדים בחומר ובלבנים. וזכו בערי מגרש ובערי מקלט. לפי שהיו נקלטים בתוך מצרים. ולא היו מניחים אותם לצאת משם. כמו שמצינו שאמר אהרן למשה כשהיה מביא אשתו ובניו למצרים על הראשונים אנו מצטערים וכו' אעפ"י שלא היו משעובדים. דהנה לא זכו בארץ אלא מי שנשתעב' במצרים. ודוק בזה ודעהו דהורה לנו בזה דמי שהם עבדיו של מקום הם בני חורין ואין אומה שולטת בהם כל זמן שעוסקין בתורה ובמצות כמו שהיה שבט לוי בדור ההוא ודוק:
תט
(ל"ת רלט) שלא להרוג למי שכבר עשה מעשה רע בעדים והתראה קודם שיעמוד הדין לפני ב"ד, שנאמר ולא יומת הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט:
ואפי' ב"ד הגדול שראו לאחד שהרג או נאף אין בידם להורגו עד שיעמדו לפני ב"ד אחר ויעידו בפניהם והב"ד השני ישפטו הם ועל פיהם יהיה דבר המשפט. הן למות הן לחיים. ולא זולת. כי יהיה נדון העושה זאת כהורג נפש נקי. חוץ מרודף אחר חבירו להורגו או אחר הנערה המאורשה והזהירוהו ולא רצה להמנע שאז אפילו שלא קבל התראה חייבים להורגו כמבואר במצוה תקכ"א ות"ר:
תי
(עשה קעא) להוציא מכה נפש בשגגה מעירו לעיר מקלט, שנאמר והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו:
תיא
(ל"ת רמ) שלא יהיה העד טוען ומדבר דברים אחר שהעיד עדותו לא לזכות ולא לחובה, שנאמר ועד אחד לא יענה בנפש למות:
אלא יעיד וישתוק. כי לדיינים נוגע שידונו על פי עדותו כפי מה שיראה להם. לזה אמרו כי אין עד נעשה דיין. משום דהוי כנוגע בעדותו. שלא יוזם ויתחייב. ואזהרה זו היא לבד בדיני נפשות אבל בדיני ממונות יש לעד ללמד זכות או חובה. אך לא ימנה מן הדיינים בדבר שצריך עדים מדאורייתא אבל בקיום שטרות וכיוצא שהוא מדבריהם עד נעשה דיין. ועמש"ל מצוה ע"ה:
תיב
(ל"ת רמא) שלא ליקח כופר נפש ההורג במזיד כדי לפוטרו מן המיתה ואפילו שיתן כל ממון שבעולם, שנאמר ולא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות:
תיג
(ל"ת רמב) שלא ליקח כופר מההורג בשוגג כדי לפוטרו מן הגלות, שנאמר ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו:
והטעם ברור ופשוט בשניה' שאם תותר הרצועה ליקח כופר נפש או כופר גלות ועתה מרצחים כל העשיר מחבירו יקום עליו ויהרגנו ואח"כ יפטר בנתינת הכופר ואז היה נמצא העולם בטל נגד רצון בוראו יתברך שמו לעולם ועד: