אלה המצות· רבי משה חגיז
כי תצא · תקעט
(עשה רלג) לגרש המגרש את האשה בספר, שנאמר וכתב לה ספר כריתות. ונתן בידה. ושלחה מביתו:
וכתיבת ספר זה הוא הנקרא גט:
עשרה דברים הן עיקר הגרושין מן התורה ורמוזין במשמעות מקרא זה:
א והיה אם לא תמצא חן בעיניו. מלמד שאינו מגרש אלא דוקא ברצונו. (ועיין בפ' חזקת הבתים דמ"ח דרשב"ם ז"ל יליף לה מדכתיב ונתן מדעתו משמע). חוץ ממי שהדין נותן שכופין אותו לגרש ולא רצה לגרש ב"ד של ישראל בכל מקום ובכל זמן כופין אותו עד שיאמר רוצה אני:
ב וכתב. מלמד שאינה מתגרשת אלא בכתיב' ולא בכסף ודבר אחר. ואחד הכותב בידו או שאמר לאחר לכתוב לו ואחד הנותן בידו או שאמר לאחר ליתן מצינו בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו ולא נאמר וכתב אלא להודיע שאינה מתגרשת אלא בכתב. ונתן שלא תקח מעצמה ואינה מתגרשת בכסף:
ג לה. שיהיה נכתב לשמה:
ד ספר כריתות. דבר הכורת בינו לבינה שלא ישאר לו עליה רשות. ואיתא בירושלמי בשלשה מקומות הלכה עוקרת המקרא וזה אחד מהן התורה אמרה וכתב ספר כריתות בספר דוקא. והלכה אומרת בכל דבר וכו' עי"ש ורוב הפוסקים רבותינו בעלי התוס' הרא"ש והר"ן ורבינו ירוחם ע"פ התוספתא הסכימו דאם כתבו על דבר שאינו מתקיים הגט בטל מן התורה. משום דלא מיקרי בתורה כתיבה. אא"כ כתב בדבר המתקיים. ועל דבר המתקיים. ודלא כהרמב"ם ורבינו מוהר"י קארו ז"ל דהתירו לכתוב על עלי ירקות אפי' בדבר שאינו מתקיים ודעהו כי כן עיקר:
ה ונתן בידה. מלמד שאינה מתגרשת עד שיתן הגט בידה או ביד שלוחה שהוא כידה ומה ידה מיוחדת שהיא רשותה אף כל שהוא רשותה כגון חצרה הקנוי או מושכר או שאול לה:
ו ונתן ביד. ולא שתקח היא מעצמה ולפיכך אם היה מוטל ע"ג קרקע וא"ל טלי גיטיך משם ונטלתו אע"פ שאמר לה אח"כ הז"ג אינו גט שהרי לא נתן לה לא הוא ולא שלוחו:
ז וכתב ונתן. שלא יהיה מחוסר מעשה אחר כתיבתו. אלא נתינתו לה בלבד:
ח ספר כריתות ונתן בידה. שאינו נותנו לה אלא בתורת גרושין. ולא בתורת שהוא שטר חוב או מזוזה. או כשהיא ישנה:
ט כי מצא בה ערות דבר. ילפינן דבר דבר מממון כדי להצריך שיתננה לה בפני עדים כמ"ש ע"פ שנים עדים או ג' עדים יקום דבר:
י ושלחה. שיהיה ענין הגט שהוא המשלח אותה. ולא שישלח את עצמו ממנה וזה שנאמר ושלחה מביתו אין עניינו שלא יגמרו גרושיה עד שתצא מביתו אלא כשמגיע גט לידה גמרו גרושיה ואע"פ שעדיין היא בביתו שלא נאמר ושלחה אלא להודיעך שאם גירש ולא הוציאה מביתו ה"ז כמי שגירש והחזיר גרושתו. ולפיכך צריכה ממנו גט שני. ויצאה מביתו מגיד שהאשה יוצאה מלפני האיש. והלכה והיתה לאיש אחר מגיד שלא תנשא עמו בשכונה:
ושאר הדברים שבגט כגון הזמן שתקנו משום בת אחותו וחתימת העדים, שמא ימותו עדי המסירה וכיוצא בהן הכל מדברי סופרים: