אור ברסלב
אלה המצות כי תצא › תקס

אלה המצות· רבי משה חגיז

כי תצא · תקס

תקנט

(ל"ת שלג) שלא ישא מי שהוא ממזר בת ישראל, שנאמר לא יבא ממזר בקהל ה':

ובא בפ"ה שלא יבא לישא אשה מבנות קהל ה' אבל לשאר הדברים הוא כישראל גמור עד שאמרו עליו ממזר ת"ח קודם לכהן גדול ע"ה. ואם תרצה להשגיח בעינא פקיחא תראה ותמצא חמלת הי"ת על עמו ישראל כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו ואיך כל מגמתו והשגחתו היתה על ישראל עם קרובו ובראשית ברא אלהים בשביל ישראל שנקראו ראשית קדש ישראל לה' ראשית תבואתו וגו' ולעולם הקדים להם רפואה למכה. ונחזי אנן מכת הגרושים של ספרד ופורטוגאל ומשם נבין גם כן גודל מעלת התורה שבעל פה שאינה אלא לקרב אבל לא לרחק כי אם למי שרוצה להתרחק בזדון לבו. ודע נא וראה כי ממזר האמור בתורה זה הבא מן הערוה הודאית והן העריות האמורות בפרש' אחרי מות שאסרה תורה אותן לישראל וחייב על ביאת כל או"א מהן כרת הנה הולד הנולד מאחת מהנה בין שהיה הבא עליה אנוס או שוגג ואין צ"ל אם בא עליה ברצון וזדון. הולד נקרא ממזר ודאי. ואיסורו איסור עולם. ואם הדיבור היה נשאר סתום ולא מפורש כמו שנתפרש בפ"ה לא היתה תקומה לשונאי ישראל לקבץ את שה פזורה הנדחה בהררי החשך הרי הגזרות והשמדות הנזכרים שמכח' אותם הבנים שנולדו שם הם בני נדה שהיא אחת מהעריות שחייבים עליה כרת ולפי סתם כלל זה ח"ו היו אסורים לבא בקהל. אמנם בחמלת ה' על עמו ישראל כתב לנו והבטיחנו בתורתו לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וכאשר אין כל דבר נעלם ממנו והוא היודע את אשר יקרה לעם הזה באחרית הימים לפיכך פירש לנו עפ"י הקבלה האמיתית שממזר האמור בתורה זה הבא מערוה מן העריות. חוץ מן הנדה שהבן ממנה פגום ואינו ממזר ומוכח זה הותרו לבא בקהל כמו שתל"י נשמטים ובאים אחד אחד גם בניהם עדי עד מקבץ נדחי ישראל יקבצם עד בלתי ישאר מהם נדח בלתי נדח. ועוד צפה והביט אח פתיות לב הבאים מהתם להכא שלא ירצו לטבול ולטהר עצמם מטיט היון שהיו שקועים בו כמו שבאמת יש שאמרו דשמעו וראו מורין הלכה למעשה לטבול לבא לחזור בתשובה ממה שהמיר כבודו ולגלח שערו מקודם ודברים של טעם הם. אך אמנם כאשר הסבירו להם אותם שלא שמשו כל צורכן שטהרה זו תהיה לגנאי להם לפי שח"ו יהיו נקראים בשם גרים לכך אינם רוצין לטבול ואם כן טוב היה לנו ולהם להודיעם תשו' המשקל. ושאחד מתנאי התשובה. היא להתבושש כל אחד ממעשיו הרעים שקדמוהו ולהשפיל עצמו. ולסגף גופו בכל מה דאפשר ואלה בפרטות לעמוד כל ימיהם בהכרת החסד. שהפליא ה' לעשות עמהם. להציל ממות נפשם וגופם. ושאחר כמה מאות שנה זכו הם. מה שלא זכו אבות אבותם האנוסים. הן אמת שידעתי גם ידעתי שדרך כלל כדי שלא לרשל ידי עוברי עבירה. שישובו אל ה'. יש להקל להם בתחלה. אבל סוף סוף. להנאת' ולטובתם ולצאת ידי חובתינו היינו צריכין להיות עינינו פקוחות לזכותם בכל מה דאפשר כדי לטהרם. ולא להעלים את העין כאלו הם גרים הנחשבים כקטן שנולד. ובלא ימנע עתידין אנו ליתן את הדין. ועל זה ועל זה דן אנכי כי עוד רעה חולה. שפלס מאזני משפט התשובה לפי ערך החטאים והשנים שהתמידו בו. אין מי שישגיח עליו. וכל אותם שהם פושעים ומורדים שערי התשובה נעולה לפניהם והולכים נטויי גרון כגוי אשר צדקה עשה. ואם נימול לשמנה ואח"כ הלך ברצונו ונשתקע בין האומות ועמד ביניהם שנים רבות מחלל שבתות. ואוכל נבלות וטרפות. ופורץ גדר העריות. ואח"כ בבואו בין ישראל. יתלוו אליו וכאלו קיים כל התורה כלה מאל"ף ועד תי"ו יחשב בעיניהם ואם המצא ימצא מי שגזל את ממון חבירו ואת אשת עמיתו יקח וילך לו אל ארצות העמים. והבעל העשוק בממונו ובאשתו מות ימות מדאגתו. בבואו אח"כ בפני שלשה או על הבימה יעמוד ויאמר חטאתי ושהוא מקבל עליו תשובה. הרי זה נעשה כאחד מהחסידים הראשונים. ובעל תשובה יקרא. אחר שיש בידו ע"ז ג"ע וש"ד וגזלת העני הבעל. תמיה לי אם על אלה יתאפק ה'. ויתרצה בתשובה קלה כזו. ובהתרשלות שיש בנו באין דורש ואין מבקש. ואין אומר השב כאלו הדבר אינו נוגע לישראל הערבי' זה לזה ודאי לכל כיוצא בזה. נתרצה דוד באלהיו שיכתוב עליו סרחון שאין בו. כדי שממנו ילמדו לכל הרוצה לשוב מחטא חמור מכ"ש למי שיתלוו אליו השלשה ראשונות דכלהו איתנהו בהו שלא יספיק ימים ושנים כדי להטהר. ושלא להרים ראש כמי שלא חטא כל ימיו ולהצריכם לכולם טבילה ותשובה מעליא מפורסמת ותמידית כאמור:

ולדעתי גם לסיבה זו מבטיח לנו הי"ת ע"י הנביא יחזקאל וזרקתי עליכם מים טהורים וגו' כי עם היות שכלנו צריכין לטהרה לפי שכולנו היום טמאי מתים וכיוצא. עכ"ז כפל הפסוק בנבואה ההיא מורה באצבע על טהרת אותם שצריכין לה בודאי מכח העבר כי בעו"ה חסרון עשייתה נראה לי לטעם הגון על ההווה שעינינו המה הרואות כמה וכמה שלבם נוקפם על תורה שבע"פ אם לא בכולה במקצתה או בפרט מן הפרטים התכלית הוא כי לעולם פוסחים על רגל אחד התלוי באויר ועל הרוב צולעים הם על יריכם באיסור התערובות עם הנשג"ז ובעיני ההמון תולים הדבר להקל באומרם מקרה הוא אמנם אנכי הרואה קורא ושונה מקרה הוא בלתי טהור כי לא טהור והיא הגורמת לכל הדברים המתהווים כנודע לבקיאים שאילולי הטהרו כמ"ש רחצו הזכו ודאי שהיו מזדככין ומטהרין כל עיקר וחוזרין לעיקרן הראשון זרע קדש מצבתם כאשר יהיה לעתיד מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה. הוא יהיה לנו לסתרה. וישיב לנו את העטרה. בימינו יהיה במהרה. אכי"ר:

תוכן העניינים

אלה המצות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה